אדווה -לא סגורה על הבית האחרון מה דעתכם?

[צוהר ליופי ולאומנות]

אדווה -לא סגורה על הבית האחרון מה דעתכם?

רפרוף, נגיעה קטנה, היא שהרעידה את עולמי. כפרי הבשל, נשמטתי מהעץ האיתן האוחז בי. רפרוף, בקושי נגיעה שלחה ברקים, רעמים, שמש לוהטת ואדומה. לא ידעתי שיש בי כזו סערה. רפרוף, מאדווה קטנה לנחשול. אתמסר בקול, כשאפול. בסערה אצלול... אשקע ובשמחה אטבע.

 

[לאונרדו האחת]

שיר יפה

כשאפול. בסערה אצלול... אשקע ובשמחה אטבע. ... הצרוף בשמחה אטבע יוצר דיסאוננס...ולא מפורש אולי בשמחה אשקע למצולות.... אבל אולי לא שמחה אלא רוגע בלבד וזאת רק את תוכלי לאמור/ לדעת.

 

[צוהר ליופי ולאומנות]

שלווה ממש לא...

אבל אולי בצהלה/חדווה/ רינה מה דעתך?

 

[לאונרדו האחת]

דעתי שטביעה /מוות ברינה דיצה

גילה ושמחה זה דיסאווננס (ניגוד צורם) אבל לפעמים הרעיון יכול להיות מועבר באמצעות צרימה וזה יכול לעבוד זו לכן החלטה שלך, כי את מבינה אטת כוונת המשוררת. הצעתי - אם את רוצה לרכך את קול הנפילה תשני את השמחה למשהו כמו אשקע וברצון אטבע ( לפי פרווי הרי גם זה מייצג מין בחלומות) ואם את רוצה להגביר את הדיסוננס שני את המילה אטבע שבמצלול שלה מזכיר את המילה טבע (טבעיות..נכון..) והשתמשי במילה בה הטביעה מקושרת למוות - לחידלון אשקע או בשמחה אל מותי אטבע או...מה שאת מוצאת לנכון.. זו דעתי על כל פנים

 

[צוהר ליופי ולאומנות]

תודה על השיח!!

התגובה שלך הסבה את תשומת ליבי לכך שפן בשיר שרציתי להעביר לא עבר ולכן החלטתי לשנות קצת את השיר, מה דעתך עכשיו? רפרוף, נגיעה קטנה, היא שהרעידה את עולמי. כפרי עסיסי הבשל, נשמטתי מהעץ האיתן האוחז בי. רפרוף, בקושי נגיעה שילחה ברקים, רעמים, שמש לוהטת ואדומה. לא ידעתי שיש בגופי כזו סערה. רפרוף, מאדווה קטנה לנחשול. אתמסר בקול, כשאפול. בסערה אצלול... אשקע ובתשוקה אטבע.

 

[לאונרדו האחת]

אהה..אני מוצאת עכשיו הוא אומר רגש מדויק

והוא זורם, וטוב פי כמה ..סבבה שחושבים ביחד הא?! טוב חייבת להתארגן לשיעור ציור שמלמדת..צאו... (אגב אהחנו באמת עוסקות בדברים דומים..נראה לי)

 

[לאונרדו האחת]

אהחנו = אנחנו

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

שלום

בכל אדם אצור הרבה כוח, נפשי בעיקר. לפעמים נגיעה קטנה היא המעוררת את הכוח הזה לפעול ולהתבטא. הנגיעה יכולה לבוא מהטבע או מגורמים אחרים בעולם החיצוני.