אם
הבנתי נכון, תחושתך נובעת בעקבות מקרה (או כמה) מסויים שתמציתו, שנפגשת עם אחד שהציעו לך דרך שדכנות, והתאכזבת נורא, בנוסף לשלל "ההצעות" שלבסוף מתבררות כחסרות שחר ובסיס. זה גרם לך לעודף רגש, ומכאן לחוסר כוח, לתשישות, לחדלון חושים וכו'. בתור בחורה מאמינה, בטח יודעת את, "שאין אדם נוקף אצבעו למטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה". שזה אומר: שאין מציאות בעולם כלל שזזה לולא רשותו של מקום. כל הצעה, טלפון, ציוץ, פגישה, מחשבה - הכל בידי שמיים והכל מכוון בדקדוק רב! השאלה היא לא: "למה השם ככה עושה לי", למה אי אפשר שיבוא כבר "האחד" שלי, בקלי קלות.. אלא: מה השם רוצה ממני במצב כזה, מה השם מלטף אותי בסיטואציה הזאת. אם שאלותייך יהיו הראשונות, באמת לא פלא שתש כוחך, במצב רוחך הירוד ובחוסר המוטיבציה להלחם. אך אם צורת שאלותייך יהיו כאופן השני, תהיי בטוחה שאת תמצאי את הטוב בכל מצב, תוכלי לקחת את זה כמנוף להתעלות, להיות בנויה יותר, חזקה יותר, ובעיקר - מוכנה יותר לרגע האמיתי.. אמת זה לא קל, ניסיון קשה וכואב, אך זה אפשרי! (והמציאות שלך מוכיחה את זה..) דרך צלחה!