אבקש את עזרתכם../images/Emo12.gif
בוקר טוב לכולם, רציתי לבקש מכם עצות/דעות/רעיונות. בשבוע שעבר כשבני חזר מביה"ס לא הייתי בבית הלכתי לאחותי ולא אמרתי לו בבוקר שלא אהיה כלומר לא הכנתי אותו (אם אומרים לו אז ממש מפנים ומבין). חזר הביתה בעלי העלה אותו הביתה וכשלא ראה אותי התחיל להשתולל ולבכות ממש בהיסטריה כאילו הלכתי לירח, דיברנו בטלפון ואמרתי איפא אני נמצאת לקח לו זמן לעכל את "הבשורה" אבל בסופו של דבר הבין, אבל מה שעצוב ברגע שהתעצבן שרט לעצמו את העיניים
, זו פעם ראשונה שעושה את זה, לעולם לא פגע בעצמו (בן 7 וחצי כבר), כלומר לא פוגע בסביבה ולא בעצמו, באתי הביתה וראיתי את עיניו והתמלאתי עצבות ובכי וממש כאב לי
כשראיתי אותו. הסברתי לו ושאלתי למה עשית את זה ? זה כואב וכו' וכו' הוא יודע בדיוק מה עשה ממש מודע למעשיו. אמרתי לו שמותר לשרוט את הדובי את הכרית למי שלא כואב וכו', אציין כי, בני ילד בתפקוד גבוה עצמאי ומתבטא בצורה מאוד ברורה. מה עושים במצב כזה ? מה אפשר לעשות שלא עשיתי ? קורה מקרים שאמא לא בבית ומותר לה לא ?! זה קרה בערך פעמיים שמרוב עצבים מכאיב לעצמו לפי דעתי במקום להזיק לסביבתו. אודה לעזרתכם, עייפתי
חג עצמאות שמח למרות הכל.
בוקר טוב לכולם, רציתי לבקש מכם עצות/דעות/רעיונות. בשבוע שעבר כשבני חזר מביה"ס לא הייתי בבית הלכתי לאחותי ולא אמרתי לו בבוקר שלא אהיה כלומר לא הכנתי אותו (אם אומרים לו אז ממש מפנים ומבין). חזר הביתה בעלי העלה אותו הביתה וכשלא ראה אותי התחיל להשתולל ולבכות ממש בהיסטריה כאילו הלכתי לירח, דיברנו בטלפון ואמרתי איפא אני נמצאת לקח לו זמן לעכל את "הבשורה" אבל בסופו של דבר הבין, אבל מה שעצוב ברגע שהתעצבן שרט לעצמו את העיניים
