אבי יסר אתכם בשוטים - א

  • פותח הנושא nabu
  • פורסם בתאריך

nabu

New member
אבי יסר אתכם בשוטים - א

לזכרו של מונטגיו היד
, אבל מוקדש ללוטה בערפל. התבוננתי בגופה המושלם. תוהה בליבי, האם העובדה כי היא אשה ובדרך הטבע מתקיימת בה ברכת יעקב ליוסף (בִּרְכֹת שָׁדַיִם, וָרָחַם) הופך אותה למושלמת בעיני. או שמא חרמנותי כי רבה וזקפתי כי אדירה היא היא העושה אותה מושלמת בעיני. לאחר מחשבה קצרה, הגעתי למסקנה שממש לא אכפת לי. היא הדפה אותי קלות אל המטה. אחזתי במותניה וחבקתי אותה בעוז. "אני רוצה שהיום נעשה משהוא אחר" היא אמרה. "אכפת לך?". היא הוסיפה, תוך שהיא מלקקת את כתפי וגולשת בעונג אל הפטמה. זרם חשמלי עז פרץ מהפטמה ורץ כאחוז אמוק אל מרכז ההנאה במח. "בגלגול הבא אני רוצה להיות אשה!" הכרזתי בלבי. כל היום לשחק בפטמות. "מה אתה אומר?" היא העירה אותי מהזיות השוא שלי. לאור הנוכחות הדלילה של כדוריות דם אדומות במח, הנהנתי בהתלהבות, מנגב את הריר היורד בזויות פי. נזכרתי בדוד המלך, עת הוא הגיע אל אכיש מלך גת. שרי הפלשתים, שזכרו את ראשו הערוף של גליית רצו לנקום. דוד לא התבלבל: וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בִּלְבָבוֹ; וַיִּרָא מְאֹד, מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ-גַּת. וַיְשַׁנּוֹ אֶת-טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם; וַיְתָו עַל-דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר, וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל-זְקָנו. "עד חצי המלכות" הכרזתי בנדיבות לא אופיינית, תוך שאני מצליח לרכז מספיק חמצן במח ולשלוף את הציטוט המתאים. "אני רוצה קצת קשירות, קצת הצלפות, דברים כאלה". כרעם ביום בהיר!!! כשלג ביום קציר!!! כאריק שרון בלי כרס!!! כנצחון של שמעון פרס!!!!!! – נפלה עלי בקשתה בתדהמה מוחלטת. "מה????? סאדו מאזו וכאלה" הגבתי חצי מבוהל. "לא בדיוק" היא התגוננה, נבהלת מעוצמת הפתעתי. שקלתי את הרעיון, ואת השלכותיו. איך לדאוג שלא יתקיים בי הפסוק של ישעיהו: פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה. ובעיקר אם אכן יתקיים בי הפסוק הנ"ל, איך להסביר זאת ל'משמרות המהפכה' שאיתם אני גר. היא כנראה קראה את מחשבותיי. "זה בלי סימנים. חוץ מזה אני רוצה שאתה תצליף בי". אנחת הרווחה נשמעה ת"ק פרסה על ת"ק פרסה. "אני אשמח" עניתי בג'נטלמניות אופיניית. היא רכנה אל תיקה. למראה ישבנה המדהים והמעוגל המונף אל אל, ולתחושת זיקפתי המדולדלת, שנעורה לחיים (ישו בכבודו ובעצמו לא קם לתחיה, כמו הזיקפה שלי באותם רגעים), חשבתי יותר בכיוון של האנאלי. אולם בטרם הספקתי לממש את זממי, היא נעמדה, ובידה מספר מטפחות משי. "לא נורא" הרהרתי. "כשהיא תהיה קשורה, היא תקווה שיש לה KY בתיק". מבט עיני הבהיר לה, שאני לא ממש סגור על מה שאני אמור לעשות. "קשור אותי לירכתי המיטה". לקחתי מטפחת אחת. היא נשכבה על הגב. מחייכת. לטפתי אותה מהברך עד החזה, נושק לה מעדנות. נטלתי את ידה, ולפפתי את המטפחת. באותו רגע הקשירה הייתה ממני והלאה. כל כולי רציתי לחוש את מגע עורה על עורי. התנשקנו ארוכות. התחלתי לטפס אט לכיוון אגן ירכיה, נותן לה לחוש את זיקפתי המשוטטת על גופה. אך הנבלה עמדה בפרץ. "קודם קשירה" היא אמרה בחיוך. ובזריזות היא נשכבה על הבטן. לא הייתה ברירה. נטלתי את המטפחת המיותמת. אולם כדרכם של צימרים קונבנציונאלים, המתעלמים במפגיע מחובבי הקשרים למינהם, המיטה לא סיפקה שום נקודת קשר. אך לא אלמן ישראל. בזריזות מפתיעה (לאור חרמנותי), גררתי את השולחן מקצה החדר, והעמדתי אותו בקצה המיטה. יד אחת הייתה קשורה. היד השניה הייתה אתגר גדול בהרבה. סוף סוף היה שולחן אחד בחדר. אולם גם כאן הוכח כי כשרוצים – יכולים. לקחתי את שני הכסאות, וקשרתי את המטפחת לשניהם יחד. עתה יכולתי להתפנות לדבר שלשמו התכנסנו כאן. התחלתי לנשק אותה מהעורף ולאורך כל הגב. נעצרתי בישבנה, שעליו זממתי זה מכבר. היא הרימה אותו באויר, ונעמדה על ברכיה. לא הססתי לרגע, מיד הזדחלתי מתחתיה, בעמדת תקיפה מעולה לבצע את זממי האוראלי. ואם ממש יתחשק לה – אז גם 69. בלא היסוס ואומר הנפתי את ידיי, ולטפתי את ישבניה. הצמדתי אותה אל לשוני, והתחלתי בקיום המצוה ה614. לשוני נעה ימינה ושמאלה, מעלה מטה, בדוך ובסיבוב. שפתי הערוה רטטו מעונג והדגדגן אמר שירה. מבעד ליריכה שסגרו על אוזניי, שמעתי במעומעם את השולחן והכסאות נגררים על הרצפה. אולם חריקתם נשמעה לי כשירת הלויים בבית המקדש. לפתע חשתי כי התחשק לה. היא אחזה את קצה הזין בשפתיה. תהיתי בליבי כיצד היא תסתדר ללא ידיה? איך אני אסתדר ללא ידיה? אולם כל דאגותיי היו לא במקומן.
 

nabu

New member
אבי יסר אתכם בשוטים - ב

חוק שימור האנרגיה זכה להוכחה נוספת. חשבתי כאילו אין מחר. גם ובעיקר ללא הידים, חשתי איך מלאכי השרת עומדים בחדר ומעודדים אותה. זרמי העונג רצו הלוך ושוב לאורך עמוד השדרה, פונים אנה ואנה ללא תכלית ומטרה. התוצאה הייתה שכל הגוף התמוגג ורווה נחת. "תגידלי" צעק הכבד "למה אתה לא עושה את זה כל יום. מה אכפת לך לתת גם לנו להנות?". חשתי איך שפתיה מתהדקות על בסיס הזין. מעלה מטה. לרגע חששתי כי מעוצמת היניקה יקרה נזק בלתי הפיך. התפללתי בכל כוחי כי תתקיים בי ברכת יעקב ליהודה: לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו. לך תסביר למשמרות המהפכה לאן נעלם המחוקק. שלא לדבר על הרופאים בחדר מיון שיתפוצצו מצחוק. אולם צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים כידוע. ורגע לפני שהר הגעש התפרץ, ואיים לסחוף איתו מטה את כל הנקרה בדרכו, היא חדלה ואמרה: "אני רוצה שתזיין אותי עכשיו!!!". מיד וללא היסוס הזדחלתי מבין רגליה כפעוט בן יומו. בערפול חושים ועונג מצאתי את מכנסיי, ומהכיס שליתי קונדום. ביד רוטטת מאושר ומציפיה הלבשתי את הקונדום. גם הפעם הייתה לי תחושה כי לאחרונה יצרני הקונדומים חוסכים עלי בחומר. ושוב הכתה בי ההכרה כי איינשטיין, הוקינג וגם אני טעינו לארוך כל הדרך. כזכור אלברט איינשטיין טען כי ליבת חור שחור היא החומר הדחוס ביקום. סטיבן הוקינג סבר בתחילה כי כוכב ניוטרונים הוא החומר הדחוס ביקום, אולם בהארה מדהימה (שהביאה לו את פרס נובל, אגב) הוא הוכיח מעל לכל ספק, כי פח זבל שאתה מתעצל לזרוק הוא החומר הדחוס ביקום. אני עמדתי על כתפי הענקים הללו, והפצעתי עם תובנה חדשה כי זין בתוך קונדום קטן בשני מספרים הוא החומר הדחוס ביקום. ואפילו קבעתי סולם לענין (מאמרי בענין התפרסם בJournal of Pornographic Studies vol 17 (2002) pp: 3 - 72:). זין בקונדום הוא 1 בסולם nabu. ליבת חור שחור הוא 0.92 בסולם nabu. זבל בפח הוא 0.98 בסולם nabu. אולם כיום ברור לי כי כולנו טעינו. ובגדול. התברר כי מזה כמה עשורים יש חומר בעל צפיפות של 1.13 בסולם nabu. חומר זה הוא פרי פיתוח ישראלי מקורי, יחודי, חדשני ונועז. חומר שנוצר במקרה, ואני ולא מלאך, אני ולא שרף גיליתי אותו במחקריי. חומר זה הוא פיתה בדוכן 'אכול כפי יכולתך'. הקונדום היה מוכן, אני גם, ואף המאושרת שכמהה מהתרגשות לקראת החדירה הצפויה. אחזתי את מותניה, היא פלטה אנחה כבושה. הצמדתי את אגני אל אגנה. חכחתי את האגנים זה בזה. "בבקשה, אני רוצה אותך". היא התחננה. התלבטתי מה לעשות. להיות עדין ורך, מתחשב ורגוע או סוער עצבני ונמרץ. לפתע נזכרתי בעדינו העצני, אחד מגיבורי דוד (שם מוזר לגיבור מלחמה, לכל הדעות). חז"ל דרשו עליו: "כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ". החלטתי לנהוג כמוהו. כל עוד לא הייתה זיקפה – הייתי רך ועדין כתולעת – אבל כשיש זיקפה – להיות קשה כמו עץ. רגע החדירה הזכיר לי את הקדשת ישעהיו: וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים, מִקּוֹל הַקּוֹרֵא; וְהַבַּיִת, יִמָּלֵא עָשָׁן. חשתי בהתרוממות רוח עילאית. כמעט ולא נעתי. היא הניעה את אגנה אנה ואנה. תפקידי הסתכם, באותם רגעים קסומים של אושר, היה כמו תפקיד האוורסט. פשוט להיות שם. הפעם, שכחוש השמיעה שלי חופשי מיריכה שמעתי ואף ראיתי את השולחן והכסאות נעים ומרעישים כבבואה ספרותית של הכפותה אליהם. מיד נזכרתי במעמד הר סיני: וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת. ערפול החושים בו נתקפתי היה מענג ומרגש מאין כמותו. אבל החלטתי שלא די לי בתנועותיה שלה, אף אני צריך לשמור על המוניטין שיצא לי. אחזתי את מותניה, ובקצב מתואם נעתי יחד איתה. לפתע היא הפנתה את ראשה ואמרה: "תרביץ לי ביבשן". הייתי כל כך חרמן ונסער, שלא היה לי זמן להיות מופתע. מיד הנפתי את ידי והנחתתי מכה עדינה על הישבן הימני. "יותר חזק" היא ביקשה. עלמה במצוקה צריכה עזרה, אז ג'נטלמן כמוני לא יסייע. שוב הנפתי את היד אל על. הפעם המכה היה כואבת. גם לי. "קצת יותר חלש". לא התאיישתי מדרישותיה המופרזות, והכתי בשלישית. "מצוין" היא אמרה. "תמשיך כך". והמשכתי. ימין ושמאל. ששמאל וימין. כל אותו זמן הוכחתי כי גברים כן מסוגלים לעשות שני דברים ביחד. רמת הקוארדינציה שהפגנתי בתיאם בין התנועות (סוף סוף לא רציתי לחבוט בעצמי) הייתה מרשימה. אין ספק שיכולתי להיות לולין מתחיל בקרקס הסיני. המאושרת שהייתה די שקטה עד אז, החלה לגנוח ולהאנח בקולות גוברים והולכים. רק רעש גרירת הרהיטים גבר עליהם. חששתי שמא אחד העוברים והשבים הזעיק משטרה, מד"א ומכבי אש, וכי בשניות אלו ממש מתוככנת פריצה רבת כוח לצימר. לפתע נפלטה צרחה מפיה. הכסאות טפסו על המיטה, והשולחן עמד בזוית מאוד מפחידה, תוך שהוא חושף את זויותיו החדות כלפיי. "תגמור, תגמור" היא ציוותה בקול רפה. לא הייי זקוק לדירבון רב. התפרצתי בזעם ובעוצמה. הרגשתי כי אני קרוב לקיום הפסוק מספר איוב: עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה .
 
זה היה מקסים, משעשע, מחרמן-

בקיצור עוד פנינה מבית ה"נאבו". ובמישור האישי אוסיף- חלומה של אישה חרמנית כדת וכדין!
 

י ו א ב

New member
שלום לך ../images/Emo47.gif ../images/Emo70.gif

מעולה! מרענן ומשעשע כתמיד! אכן מזכרת נאה למונטגיו...
 

שרית 114

New member
מלךךךךךךךךךךךךךךך

נאבו dear היה שווה כל כך להכנס לקרוא כאן היום... חזרתי מהעבודה רק בשמונה, מקלחת עיתון ועכשיו קפה מול מחשב, נאבו כל כך צחקתי ונהנתי תודה
 

פועמת

New member
עושה לי חשק

לייסר אותך במשו אחר... איך כתבת אצלי?.. "כבוד" X כבוד לך
 

lililove

New member
אכן התרוממות רוח..../images/Emo20.gif

והמון אוייייששש בדרך! נפלא.
 

1ורדרדה

New member
איזה סיפור

מצחיק, מחרמן, גורם לקנאה ולגעגועים למשהו כזה. אל תפסיק לכתוב אף פעם.
 
למעלה