אבוד, מייואש :(

r3dt4g

New member
אבוד, מייואש :(

שלום
אני בן 28 חסר כל, אין לי השכלה, אני עובר מעבודה לעבודה,
סובל מהפרעות פסיכיאטריות מגוונות,
מעולם לא הייתה לי חברה,
ומעולם לא זכיתי לתמיכה מהמשפחה (למעט קצת כסף פה ושם).

אני כבר בן 28 ולא השגתי כלום בחיים,
אני רואה סביבי צעירים שלומדים לתארים, או כאלה שכבר יש להם תואר,
הם מקבלים עזרה מההורים, גרים איתם (אני לא גר עם ההורים כי הם לא בארץ),
אין להם צורך להוציא אלפי שקלים על אוכל ודיור, הם יכולים להרשות לעצמם להתקדם בחיים.

ואני? אין לי כלום, חיי ממשכורת מינימום, עובד בעבודות הכי פשוטות שיש, בקושי גומר את החודש,
אני לא רואה תקווה לחיים שלי, הייאוש שולט בי, אני לא רואה שום אור בקצה המנהרה.
אני לא יכול ללמוד כמו בן אדם כי אני סובל מדיסלקציה, יש לי בעיות ריכוז,
מה אדם במצבי כבר יכול לעשות?
אין לי עתיד, אין לי בשביל מה לחיות,
אני אבוד, בדכאון, מייואש, ואני מרגיש ששום מילת אידוד לא תעזור לי :(
 

תאום2

New member
תראה,

יש עבודות שניתן ללא השכלה או לימודים להרוויח 30 ומשהו לשעה, אני עבדתי כטבח. והרווחתי אז 33 לשעה. יש עוד עבודות כאלה (המחייבים תפוקה של תוצר, ולא דורשים אפילו בגרות)
 

tingumi1

New member


אתה רק מתחיל את חייך...

אני מבינה שהתנאים הם לא קלים, והמציאות מערימה המון קשיים נוסף על אילו שכבר יש.., אבל זה לא שאין כלום, יש אותך. אתה הגרעין. שום הפרעות פסיכיאטריות כאלה או אחרות, ושום דיסלקציה לא יקחו ממך את הגרעין האנושי המיוחד שאתה. הם יהפכו את זה להרבה יותר קשה אולי, אבל האמן לי - אתה הרבה יותר מכל אלו, ואתה פשוט לא רואה את זה כרגע...

אני ממש לא חושבת שאין לך עתיד. יכול להיות לך עתיד טוב ויפייפה... הרבה אנשים עשו שינויים בחיים בגיל הרבה יותר מאוחר משלך, ועם נקודת פתיחה לא קלה הצליחו בסופו של דבר לרכוש השכלה, עבדו בעבודה שהם אוהבים ופרנסה אותם בכבוד, מצאו חבר/ה לחיים...

אני חושבת שאתה יכול לעשות המון דברים, אבל בשביל זה צריך קודם כל לטפל בנפש שלך. לא בשביל שתהיה חף מהפרעות "דיאסאמיות" כאלה ואחרות, אלא פשוט בשביל להרגיש טוב, להרגיש שיש עתיד, שיש תקווה, כי הדיכאון הוא זה שלוקח מאיתנו את התקווה והאופטימיות...
מהבחינה הזו קושי כלכלי דיי מקשה על קבלת טיפול ועזרה, אבל אני יודעת שאפשר לנסות עקוף את זה בכל מיני דרכים..

אתה מטופל באיזושהי מסגרת? מטופל תרופתית?
ואיזה תחום לימודי/מקצועי מדבר אליך?....
 

r3dt4g

New member
היי

כן אני מטופל, תרופתית ואני גם הולך לפגישות קבוצתיות.
האמת היא שאני לא יודע איזה תחום לבחור כי אני מפחד שכל תחום שאבחר אני אכשל בו או לא יוכל לעמוד בתשלומים אליו =\
 

tingumi1

New member
היי

ומה עם פגישות אישיות?

ואולי תנסה לעשות תרגיל? תחשוב על תחום/עבודת חלומותיך... בלי לחשוב על הקשיים. פשוט לחלום בלי מעצורים...
מה אז היית בוחר?
 

HH husa

New member
התשלומים והכשלון הן הבעיה ?

או חוסר העניין וההתלהבות ?

יש לך חלומות שאיפות תכנון מה אתה רוצה שיהיה העתיד ?
 

r3dt4g

New member
הנדסת תוכנה

זה תואר שהייתי רוצה לעשות,
אני אוהב ליצור דברים, בשבילי ליצור תוכנה או משחק זה הגשמה עצמית.
אבל מדובר בתואר מאוד קשה וארוך, ואני מפחד שבסיום התואר אף אחד לא יגייס אותי לעבוד כי אני יהיה כבר בן איזה 35...
 

HH husa

New member
אבל זו הגשמה עצמית

אולי תוכל להקים עסק לבד.
אולי משהו שעובד עם תוכנה אן משחקים אחרים אבל לא בהנדסת תוכנה עצמה.
תבדוק עוד דברים שהיית רוצה ומהם תוכל לתכנן חלק מהתכנון יהיה שילוב של דברים שהיית רוצה עם המצב בעולם בשוק וכו.

בהצלחה.
 

tingumi1

New member
ממממ...

תראה, היום באופן כללי לא פשוט למצוא עבודה, ולכאורה תמיד יש סיכון (למרות שאני לא חושבת שמישהו לא ייגייס אותך לעבודה בגיל 35), אבל איכשהו נראה לי שלא זה העניין.

נראה לי שאתה פשוט לא מאמין בעצמך, ומפחד לתפוס כיוון אחר ולנסות...
אני לא מכירה אותך, אבל יכול להיות שזה הדיכאון מדבר מגרונך וגורם לך לכזה חוסר אמונה בעצמך? אולי אתה פשוט לא מרגיש שמגיע לך אחרת? אולי זה מאוד מפחיד אם בעבר היו חוויות של קושי וחוסר הצלחה?... איך שלא יהיה נראה לי שהדבר הראשון שאתה חייב לעצמך זה אמונה עצמית. אמונה שאתה יכול, שמגיע לך טוב, ושיהיה לך טוב...
אני יודעת שזה לא פשוט אבל מה עם שיחות אישיות?.. אני מאמינה שזה יכול לעזור..
ואולי במקביל (ובלי קשר) לנסות לגשש באופציה שהציעה חורף...
 

r3dt4g

New member
אין לי כסף לפסיכולוג

שיחות אישיות זאת לא אופציה בשבילי,
ובנוגע ללימודים, אני פשוט מרגיש טיפש מידי.
היום לדוגמה ניסיתי לשבת על ספר הדרכה באנגלית שזה לימודי תכנות,
אחרי 3 עמודים הרגשתי כולכך טיפש שפשוט וויתרתי.
הסתכלתי על העובי של הספר והגעתי למסקנה שאני לעולם לא יסיים אותו ב 4 חודשים (שזה אורך של קורס) בנוסף ללימודים מסביב... אין סיכוי פשוט :(
 

tingumi1

New member
לא... בכלל לא!

אתה עושה רושם של בחור מאוד חכם..! פשוט אין לך את התנאים ללמוד..., אתה עובד הרבה שעות, מתמודד עם לקויות למידה וקושי נפשי, המשפחה לא לידך.., זה לא פשוט...
גם אנשים שלומדים באוניברסיטה בדרך כלל לא צוללים לבדם לתוך ספר הדרכה לתכנות (יודעת ממקור אישי...), יש הרצאות, יש תרגולים, ומסגרת אקדמית נותנת איזשהו בסיס, ומלווה את הקריאה בספרים. על אחת כמה וכמה אם יש לך לקויות למידה. אז מסגרות אקדמיות מציעות ליווי אישי יותר. תחשוב על זה כמו מישהו שצריך משקפיים. לא היית חושב שזה לגיטימי למנוע את זה ממנו, נכון?

בקיצור, ועוד איך יש סיכוי, אתה צריך להתעקש על התנאים שיעזרו לך ללמוד וייתנו לך תמיכה וליווי במהלך הלימודים.
ו- לא פחות חשוב, שיחות אישיות. אני יודעת שיש כל מיני מקומות שיכולים לממן חלקית, אולי צריך לחפש מקומות שממנים את רוב הטיפול, כי נראה לי שזה מאוד (!) חשוב.

אגב, אני חושבת שגם אין לך כל כך ידע על מה שאנשים עושים, ואתה סתם מיחחס להם המון יכולות שדיי מנותקות מהמציאות. אני יודעת שרוב האנשים בכלל לא קוראים את חומר הקריאה שלהם, אלא רק לקראת מבחן, וגם זה בדרך כלל רק תרגומים, או סיכומים. הרבה מסתפקים רק בהרצאות.... יש לא מעט שנעזרים בשיעורים פרטיים.. ואלו הרבה פעמים אנשים שלא בהכרח מפרנסים את עצמם לבדם ומתמודדים עם לקויות למידה וקושי נפשי. אז... קצת קרדיט לעצמך...
 
יש ערים

שמספקים שירות פסיכולוגי בחינם דרך קופות ציבוריות, כדאי שתבדוק דרך העירייה.
 

חורף20

New member
בקשר ללימודים..

אתה יכול ללמוד כמו כולם..
גם אני מאובחנת..וגם בעלת קשב וריכוז..
יש דרך ביטוח לאומי להגיש בקשה למימון תואר ויש גם אפשרות לקבל דמי מחיה של 2000-3000 שקל בחודש..וחונך אישי במהלך הלימודים..

אני עכשיו גם מתחילה את התהליך של הבקשה..
שווה לך לנסות, אין מה להפסיד.
וגם במיכללות ובאוניברסיטאות עצמם יש עזרות לליקויי למידה.
 


בנוסף אפשר לקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי והם מממנים את כל! הלימודים.

אם מישהו צריך ייעוץ אשמח לעזור מנסיוני האישי בנושא.
 

nivos7

New member
שלום

האם יצא לך לעבור אבחון של הפרעות קשב וריכוז ?
 

King of falaka1

New member
היי

עם אתה חושב בקו מחשבה כזה איך תתקדם?אתה זורק את עצמך למטה במקום למעלה
 
היי King of falaka

הפורום נועד לתת תמיכה לאנשים, לא לתסכל אותם עוד יותר. אם אתה לא יכול לנסח תגובה תומכת ובונה, אל תגיב באופן שבו הגבת.

תודה.
 
אני לא חושבת

שזו תגובה בונה.
(אתה לא לבד זו תגובה בסדר גמור, אבל לא מה שכתבת קודם).
כשאדם מרגיש שהוא נמצא על הקרשים, הדבר האחרון שהוא צריך הוא ביקורת על מה שהוא מרגיש, כי א. הוא לא יכול לשנות את התחושות שלו ו-ב. זה עלול לגרום לו לתחושת אשמה (לא מוצדקת) על כך שהוא מרגיש את הדבר הלא נכון וכאילו מרע את מצבו בעצמו.

אני כותבת את זה מנסיון,
במיוחד אחרי שממש היום אמרו לי "אל תהיי בדיכאון! יש לך חיים כל-כך טובים!"
כן, אני יודעת. ובגלל זה אני כועסת על עצמי, כי איזו זכות יש לי להרגיש פיכסה כשיש אנשים בלי רגליים - ואז אני מרגישה עוד יותר רע.
 
למעלה