אֶלֶפַנְט - ביקורת סרט
סרטו המדובר מאוד של גאס ואן סנט, שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 2003. סרט העוסק בתופעת התקפות הירי של תלמידים בבתי ספר, תופעה נפוצה לצערנו בארה"ב בשנים האחרונות. הסרט הוקרן בהקרנות טרום-בכורה בסינמטק בשל חשיבותו והקרנתו בכל הארץ מתחילה בסוף השבוע הזה, יום ה' ה-6.5. להלן ביקורתי שם הסרט: אֶלֶפַנְט Elephant במאי: גאס ואן סנט שחקנים: אלכס פרוסט, אריק דולן, ג'ון רובינסון, אליאס מק'קונל, ג'ורדן טיילור שנת הפקה: 2003 תקציר הסרט: "אלפנט" מבוסס על אותו מקרה של טבח בביה"ס תיכון קולומביין, אשר גרם למייקל מור ליצור את "באולינג לקולומביין". גאס ואן סאנט יצר את הסרט במקור עבור רשת הטלוויזיה HBO. התוצאה הייתה כה מלאת עוצמה שהוחלט להוציאו כסרט קולנוע וככזה הוא גם זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 2003. בצילום כמו-תיעודי מהכתף עוקב ואן סאנט במקביל אחרי קורותיהם של מספר תלמידי תיכון במהלך יום לימודים אחד. מעקב פרטני, מנוכר, יבש משהו, אחרי פעולות יומיומיות של תלמידים רגילים ביום ממוצע. רק שהיום השגרתי מסתיים בהתפרצות מזעזעת של אלימות פתאומית, סתמית ולא מנומקת של שני תלמידים. ביקורת על הסרט: סרט קלאסי של מבקרים, הבעיה היא שכמו בד"כ בסרטים כאלו, הקהל יתחלק לשניים, אלו שיאהבו מאוד ואלו שישנאו את זה. אני אישית שייך לחלק השני. לדעתי מדובר בסרט שהוא מניפולציה די עלובה על הצופים. הבמאי מעביר את הצופים את מה שעוברים התלמידים בבית הספר עם הבדל אחד ומהותי, שהצופים יודעים מה עומד לקרות (הרי כולם יודעים על מה הסרט) רק לא יודעים מתי ואיך. הסרט מכניס את הצופים לשגרה של הנערים בבית הספר, על כל מובן המילה שגרה. מה שאומר שסביר להניח שתתייבשו פה ממושכות ותלחמו נגד עפעפיכם. כל זה כמובן עד הארוע המזעזע. זוהי בעצם אותה מניפולציה עליה אני מדבר, כדי לא לגלות מעבר למה שברור מהתקצירים, רק אומר שלי חסרה התעסקות יותר רצינית במניעים להתקפה וגם מסר יותר ברור מאשר המסר הצפוי והמתבקש של זה יכול לקרות בצורה פתאומית ובלתי צפויה. לדעתי הבמאי מספק כאן משהו מאוד שטחי ופלקטי בעיקר בנוגע למניעי הנערים שעשו את ההתקפה ולמרות שגם בזה יש סוג של אמירה על חוסר התכלית של ארועים כאלו, אינני מקבל את זה, זה אף פעם לא בא משום מקום. העובדה היא גם שהוא כן ניסה להביא איזשהו מניע, אבל בצורה שטחית מאוד. השאלה הנשאלת לאחר צפיה בסרט לדעתי היא, אוקיי, אז זה כל מה שרצית להגיד?. בצד החיובי אינ חייב למנות את הויזואליה המיוחדת, התחושה הדוקומנטרית ובעיקר הפסקול המתאים מאוד להעברת התחושות והמעברים השונים. אני מניח שהסרט היכה גלים יחסית בארה"ב, בגלל שהמקרים האלו נפוצים שם לצערנו. לדעתי בגלל זה הוא גם פחות רלוונטי לישראל, לא שחסרה פה אלימות. רק חסר שמישהו יקבל רעיון מיותר מסרט מעין זה. לסיכום, מניפולציה מיותרת לטעמי ודי משעממת, אם כי כמו שאמרתי זה סרט שאו שאוהבים מאוד או שונאים. מי שמה שכתוב פה נשמע לו מעניין שיילך ויראה. ציון: 4 מתוך 10
סרטו המדובר מאוד של גאס ואן סנט, שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 2003. סרט העוסק בתופעת התקפות הירי של תלמידים בבתי ספר, תופעה נפוצה לצערנו בארה"ב בשנים האחרונות. הסרט הוקרן בהקרנות טרום-בכורה בסינמטק בשל חשיבותו והקרנתו בכל הארץ מתחילה בסוף השבוע הזה, יום ה' ה-6.5. להלן ביקורתי שם הסרט: אֶלֶפַנְט Elephant במאי: גאס ואן סנט שחקנים: אלכס פרוסט, אריק דולן, ג'ון רובינסון, אליאס מק'קונל, ג'ורדן טיילור שנת הפקה: 2003 תקציר הסרט: "אלפנט" מבוסס על אותו מקרה של טבח בביה"ס תיכון קולומביין, אשר גרם למייקל מור ליצור את "באולינג לקולומביין". גאס ואן סאנט יצר את הסרט במקור עבור רשת הטלוויזיה HBO. התוצאה הייתה כה מלאת עוצמה שהוחלט להוציאו כסרט קולנוע וככזה הוא גם זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 2003. בצילום כמו-תיעודי מהכתף עוקב ואן סאנט במקביל אחרי קורותיהם של מספר תלמידי תיכון במהלך יום לימודים אחד. מעקב פרטני, מנוכר, יבש משהו, אחרי פעולות יומיומיות של תלמידים רגילים ביום ממוצע. רק שהיום השגרתי מסתיים בהתפרצות מזעזעת של אלימות פתאומית, סתמית ולא מנומקת של שני תלמידים. ביקורת על הסרט: סרט קלאסי של מבקרים, הבעיה היא שכמו בד"כ בסרטים כאלו, הקהל יתחלק לשניים, אלו שיאהבו מאוד ואלו שישנאו את זה. אני אישית שייך לחלק השני. לדעתי מדובר בסרט שהוא מניפולציה די עלובה על הצופים. הבמאי מעביר את הצופים את מה שעוברים התלמידים בבית הספר עם הבדל אחד ומהותי, שהצופים יודעים מה עומד לקרות (הרי כולם יודעים על מה הסרט) רק לא יודעים מתי ואיך. הסרט מכניס את הצופים לשגרה של הנערים בבית הספר, על כל מובן המילה שגרה. מה שאומר שסביר להניח שתתייבשו פה ממושכות ותלחמו נגד עפעפיכם. כל זה כמובן עד הארוע המזעזע. זוהי בעצם אותה מניפולציה עליה אני מדבר, כדי לא לגלות מעבר למה שברור מהתקצירים, רק אומר שלי חסרה התעסקות יותר רצינית במניעים להתקפה וגם מסר יותר ברור מאשר המסר הצפוי והמתבקש של זה יכול לקרות בצורה פתאומית ובלתי צפויה. לדעתי הבמאי מספק כאן משהו מאוד שטחי ופלקטי בעיקר בנוגע למניעי הנערים שעשו את ההתקפה ולמרות שגם בזה יש סוג של אמירה על חוסר התכלית של ארועים כאלו, אינני מקבל את זה, זה אף פעם לא בא משום מקום. העובדה היא גם שהוא כן ניסה להביא איזשהו מניע, אבל בצורה שטחית מאוד. השאלה הנשאלת לאחר צפיה בסרט לדעתי היא, אוקיי, אז זה כל מה שרצית להגיד?. בצד החיובי אינ חייב למנות את הויזואליה המיוחדת, התחושה הדוקומנטרית ובעיקר הפסקול המתאים מאוד להעברת התחושות והמעברים השונים. אני מניח שהסרט היכה גלים יחסית בארה"ב, בגלל שהמקרים האלו נפוצים שם לצערנו. לדעתי בגלל זה הוא גם פחות רלוונטי לישראל, לא שחסרה פה אלימות. רק חסר שמישהו יקבל רעיון מיותר מסרט מעין זה. לסיכום, מניפולציה מיותרת לטעמי ודי משעממת, אם כי כמו שאמרתי זה סרט שאו שאוהבים מאוד או שונאים. מי שמה שכתוב פה נשמע לו מעניין שיילך ויראה. ציון: 4 מתוך 10
