אֲבָל כְּשֶׁסֶזָרְיָה אֶבוֹרֶה שָׁרָה סוֹדַט

אֲבָל כְּשֶׁסֶזָרְיָה אֶבוֹרֶה שָׁרָה סוֹדַט

אֲבָל כְּשֶׁסֶזָרְיָה אֶבוֹרֶה שָׁרָה סוֹדַט* אֲנִי מְמַלְאָה בִּשְׁבִילְךָ אֶת הַבַּיִת בְּרֵיחַ שֶׁל וָנִיל וְעֻגַת תַּפּוּחִים וּבַקּוֹל שֶׁל סֶזָרְיָה אֶבוֹרֶה שָׁרָה אַפְרִיקָה, אַפְרִיקָה, שֶׁמַּרְעִיד בְּתוֹכִי תְּמוּנָה מִקֶּדֶם: נָשִׁים כּוֹבְסוֹת בַּדֵּי כֻּתְנָה צִבְעוֹנִיִּים עַל פַּח גַּלִי וּבוּעוֹת סַבּוֹן מִתְפַּקְעוֹת מִצְחוֹק עַל הַנִּילוּס, וְכָל כּוֹבְעֵי הַנָּזִיר בַּאַגַרְטָל קָדִים לִכְבוֹדְךָ אֲבָל כְּשֶׁהִיא שָׁרָה סוֹדַט, אַהֲבָתִי - שֶׁהָיְתָה הַאַחַת, מִתְיַפַּחַת בְּקִבְרִי *סודד - ערגה, שיר של סזריה אבורה - הנה קישור
 

CryNoLitra

New member
העצב העמוק ביותר נובע מכר עליצות טבעית

מקסים ותודה על הלינק
 

קסנדרה*

New member
../images/Emo91.gif לשיר מצוין

אֲבָל כְּשֶׁסֶזָרְיָה אֶבוֹרֶה שָׁרָה סוֹדַט* אֲנִי מְמַלְאָה בִּשְׁבִילְךָ אֶת הַבַּיִת בְּרֵיחַ שֶׁל וָנִיל וְעֻגַת תַּפּוּחִים וּבַקּוֹל שֶׁל סֶזָרְיָה אֶבוֹרֶה שָׁרָה אַפְרִיקָה, אַפְרִיקָה, שֶׁמַּרְעִיד בְּתוֹכִי תְּמוּנָה מִקֶּדֶם: נָשִׁים כּוֹבְסוֹת בַּדֵּי כֻּתְנָה צִבְעוֹנִיִּים עַל פַּח גַּלִי וּבוּעוֹת סַבּוֹן מִתְפַּקְעוֹת מִצְחוֹק עַל הַנִּילוּס, * לדעתי כאן צ"ל נקודה וְכָל כּוֹבְעֵי הַנָּזִיר בַּאַגַרְטָל קָדִים לִכְבוֹדְךָ * כי שורה זו כבר מחזירה את הקורא לבית, בעוד השורות הקודמות הן בזיכרון אֲבָל כְּשֶׁהִיא שָׁרָה סוֹדַט, אַהֲבָתִי - שֶׁהָיְתָה הַאַחַת, מִתְיַפַּחַת בְּקִבְרִי פרח יקירה, שיר קטן, פשוט וענק בו זמנית. מעביר עוצמה של שיר בין אךף או אלפי מלים. לא צריך להוסיף הרבה, זה שיר שמה שיש על פניו, יש מתחתיו, רק בעוצמה גדולה יותר. הבית האחרון מצוין ומעביר צמרמורת בגוף, ומותיר את הסיום פתוח ומכאיב, אבל לצערי לא משאיר תקווה. תודה על השיר הזה. (אגב, אני אוהבת את סזרה מאד, הבת שלי עשתה לי הכרה איתה ומאז...) קסנדרה
 
../images/Emo39.gifתודה קסנדרה

קסנדרה תודה. הסיום אולי מראה שתמיד נשארות עקבות. אבל תקוה דווקא יש. וגם ימים טובים... חוצמזה, אין כמו סזריה אבורה. מירה
 
מתיפחת בערגה../images/Emo91.gif

פרח פרח, השיר שלך ליווה אותי אתמול ודקר את הלב. האהבה הקודמת (שהיתה האחת) תמיד תהיה ברקע, בירכתי הלב, בירכתי המוח, גם אם יש אהבה חדשה! תודה על הקישור לסזריה אבורה, זמרת נהדרת, וכמה ערגה יש בסודד שלה. אהבותינו קשורות תמיד באיזה זכרון - שיר או ריח או מקום. יפה שהפכת את "מתהפכת בקברה" ל"מתיפחת בקברי" - הן בשל ההתיפחות והן בשל השייכות של הקבר - משהו מן הדוברת מת בה. פרח, אני מקוה שהאהבה החדשה תגבר על קודמתה. שלא יפחידו אותך המניפולציות של הקודמת:) מני
 
תודה מלח../images/Emo39.gif

מלח, תודה. כמה צחקתי עם המניפולציות של הקודמת. אני מניחה שאתה מתכוון לאהבה הקודמת... מירה
 
../images/Emo91.gifסודד, סודד

אני מוצא את השיר הזה נוגע ונוגה במידה כמעט בלתי נסבלת. גם בלי להיות ממעריציה של סזריה (יש גבול כמה אני יכול לשמוע "מורנה" - שירי עצב, צער וכמיהה לבית ולארץ - או אפילו שירי פאדו שהשפיעו עליה - ואני מעדיף את אמליה רודריגז וגם זאת במנות קטנות יחסית) האנאלוגיה בין כמיהה עד כדי דכאון לבית ו/או מולדת רחוקה עד כדי דכאון, לבין כמיהה לאהוב רחוק ואהבה שאבדה הוא חד משמעי וברור. וככזה אני מוצא את השיר. הבית הראשון על תיאורו הצבעוני הריאלי רוקם לפני כמטאפורה את העבר, את יחסי האהבה עצמם בטרם פסקו - צבועים ומתוארים באמצעות ריחות פשוטים (וניל ועוגה), בצליל קול חם ו"פשוט", בפשטות של חיי יום יום וטבע, וזכרונות של שמחה (צחוק בועות הסבון) ויחס של כבוד... בניגוד לו בא הבית השני והופך את מצב הרוח - ממש כמו שנאמר בו. ואני תוהה למה התכוון מלח כשכתב על מניפולציות...
 
תודה שמעון../images/Emo39.gif

שמעון, תודה. אני שמחה שלקחת את השיר גם כמדבר על ערגה לבית או לארץ. יש בו גם מזה. ואולי לשורשים של משהו קדום (זכרון מקדם) מימים עברו ומן המזרח גם יחד. אני מניחה שמלח דיבר על האהבות. יענו בני אדם. מירה
 
אבל כשסזריה אבורה שרה סודד

ההבדלים בין הבית הראשון לשני ממחישים באופן מדוייק ומכאיב את הקטבים הרגשיים בהן הדוברת נמצאת, ואת השפעת המוסיקה על המעבר מקוטב לקוטב. כתיבה מעולה. מדוייקת. תודה לך על הקישורים. שמעתי אותם פעמים רבות.
 
למעלה