קצת סדר
זה שיש תופעות לוואי לריטלין זה לא מפתיע. זה שיש אנשים שלוקחים ריטלין והוא שינה להם את החיים ללא שום תופעות לוואי, זה יפה מאד. זה שיש אנשים שמפחדים לקחת ריטלין או מטיפים נגדו זה גם לא מפתיע. עכשיו, בואו נדבר קצת בהגיון, לגבי אלו שלוקחים ריטלין (או לוקחים את האפשרות הזו בחשבון), אבל אכפת להם מתופעות הלוואי. יש כמה סוגי תופעות לוואי אפשריות לריטלין. יש תגובות לוואי פיזיות - כמו חוסר תאבון, הקאות, פעימות לב מוגברות, נידודי שינה. יש תגובות לוואי נפשיות - כמו ריבאונד, דיכאון, הפרעות פסיכוטית ועוד. אבל החלוקה היותר חשובה לדעתי היא בין תופעות לוואי שקל לאבחן אותן או לשים אליהן לב בזמן, ותופעות שמשפיעות לטווח הארוך או שתוצאתן פתאומית ובלתי-הפיכה. לדוגמא: חוסר תאבון הוא תופעה שקל להבחין בה לרוב, אפשר להחליט לשנות את המינון או הצורה (קונצרטה) כדי לנסות להתגבר עליה, וגם אם מתעלמים ממנה היא בדרך כלל לא גורמת לנזק חמור. מהצד השני אפשר למנות דברים כמו - הפרעות פסיכוטיות ובעיות לב. שניהם דברים שיכולים להסתיים בנזק בלתי-הפיך. עכשיו, יתכן שמעקב מתאים יכול לגלות אותם בשלב מוקדם ולטפל בהם. אבל קשה לסמוך על כך. אנחנו לא יודעים אם באמת ניתן לגלות תופעות כאלו בשלב שהנזק עדיין הפיך, אפילו אם ניתן לגלות אותן - לא בטוח שהרופא שלנו יודע איך לעשות את זה, אנחנו גם לא יכולים לדעת כמה התופעות הללו נפוצות ומה הסיכון המדוייק שאנחנו לוקחים על עצמנו. אז מה המסקנה? לדעתי הפתרון היחיד שיש לנו הוא לקחת אחריות כפולה ומכופלת על עצמנו, בסופו של דבר מדובר בחיים שלנו. למשל: אתם מרגישים בדיקות לב מואצות בזמן לקיחת התרופה - אל תסמכו על רופא המשפחה או הנוירולוג שיגיד שזו תופעת לוואי ידועה, אלא תתעקשו לקבל הפניה לבדיקות לחץ דם וכדו' ולבצע אותן. בתחום הנפשי זה קצת יותר קשה, במיוחד למבוגרים. אבל גם כאן אפשר להשתדל למצוא מישהו שאתם סומכים עליו שיבחין אם יש שינויים לרעה בהתנהגות הכללית שלכם ויעקוב אם אתם נכנסים לדיכאון חריג / פסיביות / ניתוק מהמציאות / התמכרות לחומרים אחרים. אם יהיה צורך ואתם לא תהיו מסוגלים לעשות זאת בגלל המצב הנפשי, הוא יקח אתכם אל הרופא המתאים ויתעקש על האפשרות שהבעיות נגרמות כתוצאה מהתרופה. להיות במעקב קבוע אצל רופא. תמיד להיות עירניים לעובדה שיתכן שמינון אחר, צורה אחרת של התרופה או בכלל תרופה אחרת, יפתרו את תופעות הלוואי. לא להתבייש "להציק" לרופא בשאלות בנושא. אתם מכירים את עצמכם יותר טוב ממנו ועל הראש שלו יש עוד המון חולים אחרים. לקיחת ריטלין היא תחילת הטיפול ולא הסוף שלו. הבהרה - אני לא איש מקצוע, הדברים הללו נכתבו מהרגשה אישית.
