דווקא יש בזה משהו מאוד טוב
סדרות מארבל מאוד מוגבלות באילו דמויות מותר להם להשתמש בסדרות בגלל שהן מופיעות בסרטים או שמורות להופיע בסרטים.
למשל הקינגפין שהוא נבל טבעי של ספיידרמן כנראה לעולם לא יופיע בסרטי ספיידרמן. בסדרה ג'סיקה ג'ונס במקור תוכנן שהחברה הטובה שלה תהיה קארול דאנברס (קפטן מארבל) כמו שהיה בקומיקס, אבל זה בלתי אפשרי כי היא שמורה לסרטים. בסוכני שיל"ד נאלצים באופן קבוע להסתפק בנבלים דרגה ג' מבחינת מוכרות בגלל שהמוכרים שמורים לסרטים. אפילו את ניק פיורי, המנהל של שיל"ד שטבעי לחלוטין שנראה הרבה בסדרה שנקראת סוכני שיל"ד, ראינו רק פעמים בודדות.
 
לעומת זאת בהפלאש והחץ יכלו להביא את כל הנבלים הגדולים והכי פופולריים כמה שרוצים כי שום דבר לא נשמר לסרטים. בשלב זה בסדרות הarrow-verse הדבר היחידי כנראה מחוץ לתחום ההשגה שלהם זה באטמן ואנשיו (וזה בטח בגלל גות'האם ולא בגלל הסרטים).
 
 
אגב, המצב של שמירת השמות הגדולים לסרטים היה הרבה פחות בעייתי למארבל אם לא היה כזה הבדל תהומי חזק בהוליווד בין קולנוע וטלוויזיה בהרבה דרכים.
היה יכול להיות מגניב מאוד למשל אם היו שומרים את הופעת הבכורה של דמויות כמו ספיידרמן, קפטן אמריקה וקפטן מארבל לסרטים, אבל שאחר כך הם היו מופיעים הרבה כדמויות אורח בסדרות. למשל אם בכמה פרקים סוכני שיל"ד היו עובדים יחד עם ספיידרמן על לחימה באיזה פושע, או אם לוקי היה מופיע לכמה פרקים בג'סיקה ג'ונס כדי לעצבן אותה.
הבעיה הגדולה היא שיש כאלו הבדלים גדולים בין תעשיות הקולנוע והטלוויזיה מבחינת איך עושים דברים והמשכורות שזה כמעט בלתי אפשרי. והמפיקים האחראיים על זה (כמו קווין פייגי) גם אוהבים לשמור את זה נפרד.
