שמחה רבה אביב הגיע.. פסח כאן
- פותח הנושא עמיצורית
- פורסם בתאריך
דבר תורה נחמד ../images/Emo13.gif
בשנת 2400 לבריאת העולם (שזה 1090 לפנה"ס) בני ישראל יצאו ממצרים ואז חגו את הפסח הראשון בעולם. בני ישראל שעדיין לא היו לעם ישבו כל אחד בביתו וחגגו את חג פסח ובתורה הוא נקבע כחג לדורות . לאחר מכאן חז"ל פסקו להלכה כי אדם שיושב בליל הסדר צריך וחייב גם הוא להרגיש כאילו הוא יצא ממצרים
ועל זה נשאלת השאלה וכיום אין אנו עבדים ובעצם אנו בני חורין לכל דבר אז מה בא דרישת חכמינו שנרגיש כאילו יצאנו ממצרים
ובעצם לכל אחד יש את תירדות היום שלו והדברים שמעיקים לו או שקשים לו והנה ללילה אחד נאספים כל המשפחה ויושבים וחוגגים את הפסח . וזה לדעת חז"ל זמן טוב לחשבון נפש לראות את כולם שמחים ולהרגיש שלא חשוב מה קורה בחייהם והם מניחים הכול בצד וכאילו יוצאים לחרות מחיי היום יום.
מי יתן ולכולם יהיה חג שמח וכשר ושתירדות החיים לאיפריעו לנו בחג חשוב זה , שבוא נוצרנו לעםה
אני ( אם קצת עזרה מאבא .. )
בשנת 2400 לבריאת העולם (שזה 1090 לפנה"ס) בני ישראל יצאו ממצרים ואז חגו את הפסח הראשון בעולם. בני ישראל שעדיין לא היו לעם ישבו כל אחד בביתו וחגגו את חג פסח ובתורה הוא נקבע כחג לדורות . לאחר מכאן חז"ל פסקו להלכה כי אדם שיושב בליל הסדר צריך וחייב גם הוא להרגיש כאילו הוא יצא ממצרים
ישר כח!
הייתי רוצה להוסיף... כמו שאמר יפה מולי, כל אדם חייב לראות עצמו כאילו יצא ממצריים. ובנוסף לפשט הדברים, ישנה עוד הגדרה למושגים עבדות וחרות. אדם שאינו פועל את הפעולה הרצויה אותה הוא צריך לפעול, הינו בגדר שבוי. נמשיל את הדבר לאדם המנסה לאכול, אך עומד מעליו גברתן אלים שאינו נותן לו לעשות זאת... כל עוד אינו מצליח להשתחרר ממאסרו של אותו האיש, נחשב כמשועבד לרצונותיו. הוא הדין לגבינו. אם איננו נותנים מנוח לנשמתנו לעשות כרצונה, כלומר- לקיים רצון הבורא, ללמוד תורה, לקיים מצוות ולחיות חיים אמיתיים... אנחנו בעצם כולאים את נשמתנו במאסר הגוף, הרצונות הגשמיים הכובלים את הנשמה. אנו כובלים את עצמנו. הרמח"ל מראה במסילת ישרים שהמעשים האלוקיים הם הם המעשים שהאדם צריך לעשות בעולם הזה, כלומר- המצוות- אחרת, יתכן שתרד הנשמה שגדולה אפי' מן המלאכים לעולם הזה שאין לה בו שום נגיעה קלה? משל למה הדבר דומה? לבת מלכים שנשאת לכפרי, כל המעדנים והמעשים שיעשה בשבילה- לא ירצו אותה. המהר"ל מוכיח זאת גם בדרך דומה. ידוע שיש 4 דרגות- דומם, צומח, חי ומדבר. כל דרגה הגבוהה מזו שמעליה, יש בה תכונה חשובה שאין בזו שתחתיה. הדומם- קיום בסיסי של העולם, הצומח, למחזר את הטבע, אוויר וכו', חי- למלא את העולם (אף מעבירים צמחייה וכו')... והאדם? אם נאמר שתפקידו של האדם היא לשכלל את העולם, יהיה זה גריעותא, כיוון שיוצא שמעשי האדם פחותים ממעשי הבהמה. האדם צריך לאכול כדי להתקיים, אך גם הבהמה עושה זאת... והיא עושה זאת בצורה יעילה הרבה יותר. למען האמת- מדוע אנו צריכים להיות כ"כ סטריליים? לאכול אוכל מבושל, מטוגן, אפוי וכדומה? ניתן כמו החיות- לאכול ישר מן הצומח, מן החי, ללא מחשבות מיותרות... ון לא כ"כ מתות מזה. בנייה- מדוע לא לחיות כמוהן? הן מסתדרות כ"כ טוב. בשביל זה אנו צריכים את השכל שלנו?! כדי לעשות את המעשים של החיות בצורה טובה יותר? הרי ההיפך הוא הנכון...! אם אנו עושים את אותם המעשים- החיות טובות בהרבה מאיתנו. אלא- שהשכל נצרך, וגם כדי לשכלל את האכילה, הבנייה, השינה וכו'. הכל נצרך כדי שנהיה יותר קרובים לנשמה המנופחת בנו (וכמו שאמר הנחש לאדם וחווה- "והייתם כאלוקים"). בצורה כזו- גם ניתן לעבוד את ה' ית' ע"י השכל וגם ניתן לעשות מעשים גשמיים בצורה הרבה יותר נאותה, להיות יותר מזוככים, יותר קדושים. (ובעז"ה נסביר בהזדמנות מדוע יש את ההתפלגות בין עמ"י לגויים). רק באופן כזה, ע"י כך שהאדם עושה את המעשים הרצויים ההופכים אותו לאדם, האדם באמת יהיה שלם עם עצמו. וכל התהליך הזה צריך להגיע מתוך בירור ומתוך התבוננות כפי שכותב הרמח"ל. להתבונן במאמרי חז"ל, ללמוד את התורה שהיא נשמת ישראל, לקיים את המצוות הבורא... וכך לנהל חיים של בני אדם. בני אדם שלמים. בני חורין.
בברכת "מוציא אסירים בכושרות" פסח כשר ושמח.
הייתי רוצה להוסיף... כמו שאמר יפה מולי, כל אדם חייב לראות עצמו כאילו יצא ממצריים. ובנוסף לפשט הדברים, ישנה עוד הגדרה למושגים עבדות וחרות. אדם שאינו פועל את הפעולה הרצויה אותה הוא צריך לפעול, הינו בגדר שבוי. נמשיל את הדבר לאדם המנסה לאכול, אך עומד מעליו גברתן אלים שאינו נותן לו לעשות זאת... כל עוד אינו מצליח להשתחרר ממאסרו של אותו האיש, נחשב כמשועבד לרצונותיו. הוא הדין לגבינו. אם איננו נותנים מנוח לנשמתנו לעשות כרצונה, כלומר- לקיים רצון הבורא, ללמוד תורה, לקיים מצוות ולחיות חיים אמיתיים... אנחנו בעצם כולאים את נשמתנו במאסר הגוף, הרצונות הגשמיים הכובלים את הנשמה. אנו כובלים את עצמנו. הרמח"ל מראה במסילת ישרים שהמעשים האלוקיים הם הם המעשים שהאדם צריך לעשות בעולם הזה, כלומר- המצוות- אחרת, יתכן שתרד הנשמה שגדולה אפי' מן המלאכים לעולם הזה שאין לה בו שום נגיעה קלה? משל למה הדבר דומה? לבת מלכים שנשאת לכפרי, כל המעדנים והמעשים שיעשה בשבילה- לא ירצו אותה. המהר"ל מוכיח זאת גם בדרך דומה. ידוע שיש 4 דרגות- דומם, צומח, חי ומדבר. כל דרגה הגבוהה מזו שמעליה, יש בה תכונה חשובה שאין בזו שתחתיה. הדומם- קיום בסיסי של העולם, הצומח, למחזר את הטבע, אוויר וכו', חי- למלא את העולם (אף מעבירים צמחייה וכו')... והאדם? אם נאמר שתפקידו של האדם היא לשכלל את העולם, יהיה זה גריעותא, כיוון שיוצא שמעשי האדם פחותים ממעשי הבהמה. האדם צריך לאכול כדי להתקיים, אך גם הבהמה עושה זאת... והיא עושה זאת בצורה יעילה הרבה יותר. למען האמת- מדוע אנו צריכים להיות כ"כ סטריליים? לאכול אוכל מבושל, מטוגן, אפוי וכדומה? ניתן כמו החיות- לאכול ישר מן הצומח, מן החי, ללא מחשבות מיותרות... ון לא כ"כ מתות מזה. בנייה- מדוע לא לחיות כמוהן? הן מסתדרות כ"כ טוב. בשביל זה אנו צריכים את השכל שלנו?! כדי לעשות את המעשים של החיות בצורה טובה יותר? הרי ההיפך הוא הנכון...! אם אנו עושים את אותם המעשים- החיות טובות בהרבה מאיתנו. אלא- שהשכל נצרך, וגם כדי לשכלל את האכילה, הבנייה, השינה וכו'. הכל נצרך כדי שנהיה יותר קרובים לנשמה המנופחת בנו (וכמו שאמר הנחש לאדם וחווה- "והייתם כאלוקים"). בצורה כזו- גם ניתן לעבוד את ה' ית' ע"י השכל וגם ניתן לעשות מעשים גשמיים בצורה הרבה יותר נאותה, להיות יותר מזוככים, יותר קדושים. (ובעז"ה נסביר בהזדמנות מדוע יש את ההתפלגות בין עמ"י לגויים). רק באופן כזה, ע"י כך שהאדם עושה את המעשים הרצויים ההופכים אותו לאדם, האדם באמת יהיה שלם עם עצמו. וכל התהליך הזה צריך להגיע מתוך בירור ומתוך התבוננות כפי שכותב הרמח"ל. להתבונן במאמרי חז"ל, ללמוד את התורה שהיא נשמת ישראל, לקיים את המצוות הבורא... וכך לנהל חיים של בני אדם. בני אדם שלמים. בני חורין.
אני מאמין שהבקשה לא מכוונת רק אלי..
גם אחרים רשאים...
הגמרא אומרת- מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ישנה מחלוקת בגמרא בין רב לשמואל מהי הגנות, רב סובר שהגנות היא העבודה הזרה ואילו שמואל סובר כי הגנות היא העבדות, עבדים היינו. הדברים קשורים אחד בשני קשר עמוק (ניתן לראות זאת בדברים שכתבתי בהודעה 'ישר כח!'). שמואל מדגיש את הצד של העבדות שזו היא הגנות הגשמית, המעשית. העבדות מייצגת את השפלות של האדם בעולם ואת היותו כבול ולא חופשי לעשות את רצונו. רב לעומת זאת מדגיש את הצד הרוחני יותר, העבודה הזרה, עבודת אלוק. וידוע שכל עבודת ה' שלנו נובעת מיצר עבודה זרה. כלומר- ישנו טבע באדם להימשך לעבודת אלוקים, לעבוד ישות אלוקית שאינה בגדר הטבעי לאדם, אין סופית ובלתי מוגבלת (דבר הנראה בחוש לאורך כל הדורות ואף בדורנו אנו). באדם קיים טבע זה, וכעת נותר לו רק לבחור כיצד הוא מתעל אותו, להיכן מתעל הוא את הרצון לעבודת האלוק- האם לעבוד את רבון העולמים, 'אין סוף ברוך הוא', או שמא להיגרר לעבודת עץ ואבן, מערכת הכוכבים, הגלגלים וכו' שהינם רק שרים בממשלת ה'. יסודות אלה כפי שהזכרנו, קשורים אחד לשני. כל זמן שאנו בגלות, עדיין איננו יכולים לומר בהחלטיות שהשתחררנו מן העבודה הזרה. כל זמן שיהודי אינו חופשי אלא בגדר עבד, כאילו יש לו שני אדונים (וכפי שאנו רואים בעבד עברי הרוצה להישאר בעבדות בבית אדוניו לאחר 6 שנים- נרצע, כי האדם אמור להיות חופשי ולחיות כעבד לאדון אחד בלבד). יהודי צריך להיות חופשי בארץ הקודש, רק כך יוצא הוא מגדר עבדים היינו ורק כך יכול הוא להשתחרר מהגדר של "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" ולעבוד את הקב"ה באופן שלם. אנו רואים אף אצל דוד שאמר "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלקים אחרים" ודורשת הגמ' בכתובות קי: מכאן- כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. בעז"ה, נזכה כעת כשאנו בארץ הקודש, בתהליך הגאולה- כשם שזכינו לצאת באופן גשמי מעבדותנו, כך נזכה גם ברוחניות לצאת לחרות, לעבוד את ה' ית' ללא שום סיגים וללא לשקר בנפשותינו. לחיות חיי תורה... חיי אמת.
גם אחרים רשאים...
עבדים היינו....
שמוליק שהיה יהודי שומר מצוות וגם גאון פיננסי לא קטן עזב את ברוקלין לטובת הצעת עבודה כסגן נשיא של חברת ברוקרים ידועה במדינת יוטה שידועה כמדינה של המורמונים (פלג בנצרות). הלחץ על הנשיא היה חזק מכיוון הדירקטוריון: "לא יכול להיות שיהודי ינהל לנו את העסק. אנחנו אנשים דתיים כאן",אמרו לנשיא החברה. הנשיא לקח את שמוליק הצידה לשיחת מוטיבציה והסביר לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהוא חייב להתנצר אם הוא רוצה להמשיך להחזיק במשרה המכובדת הזו שגם באה עם משכורת בת שש ספרות כמובן. לשמואל לא הייתה ברירה. עם כל הקשיים שהיה לו להתנצר, לא היה לו קל לאבד משרה כזו. הוא בא הביתה ואמר לאשתו "מיום ראשון אנחנו מתחילים ללכת עם הילדים לכנסיה". וככה עברו כמה חודשים טובים ואשתו לא הפסיקה להציק לו על הנושא הזה ואמרה לו: "זה קשה לי ככה, אני מתגעגעת לשבת, להדליק נרות, קידוש, חגים. כסף זה לא הכול שמוליק..." וככל שהציקה לו כך גברו על שמוליק מיודענו ייסורי המצפון שלו. עד שיום אחד בא לנשיא החברה שלו ואמר לו "תראה, אני לא יכול להמשיך ככה אני כולי אכול ייסורים מבפנים, כסף זה לא הכול, ואני לא ישן בלילה מזה וגם אשתי לא. זה כבד עלי. נולדתי יהודי ואני רוצה למות יהודי. אם אתה רוצה שאתפטר, אני אתפטר מבלי לעשות מזה עניין". הנשיא הביט עליו בתדהמה ואמר לו "שמע סמואל (ככה קראו לו הגויים) לא ידעתי שזה כל כך קשה לך, חשבתי שזה עניין של מה בכך להמיר דת. אתה יודע מה, תישאר אצלנו בעבודה ותהייה יהודי כרצונך. אני אטפל בשאר". חזר שמוליק הביתה שמח וטוב לב, רץ לאשתו שישבה על הכורסא מול הטלויזיה וצפתה בה, ואמר לה: "צפורה, לא תאמיני, קרה לנו נס, אנחנו חוזרים להיות יהודים, זה בסדר דיברתי עם המנהל והוא משאיר אותי בעבודה". ציפורה הביטה עליו בעיניים יורקות אש ואמרה לו "תגיד, אתה השתגעת?!" ושמואל, הביט עליה המום ואמר לה: "אבל חשבתי שזה מה שאת רוצה כל הזמן. כל הזמן בכית לי - מה, את לא רוצה להיות יהודיה בחזרה???" שאל. ציפורה, הביטה עליו עצבנית עוד יותר ואמרה לו: "בטח שאני רוצה, בוודאי שאני רוצה... אבל עכשיו??????? שבועיים לפני פסח??????" __________________________ לא יודע מה אתכם, אבל בשבילי הנקיונות לפסח תמיד היו סיוט! במשך שנים קיננה בי ההרגשה שהחג הזה היה יכול להיות הרבה יותר יפה אם רק לא היו מתלווים אליו השבועיים (שלושה/ארבעה/חמישה... מחקו את המיותר בהתאם לאובססיביות ולהיסטריה של בעלת הבית שלכם...) נקיונות וקרצופים שקודמים לו. "אבל אבק זה לא חמץ", "בשביל מה לנקות מאחורי ארון הבגדים? אף אחד לא מכניס לשם חמץ!", ושאר ניסונות התחמקות, נתקלו בקיר אטום של הנוגשׂת העבריה. שום דבר לא יעזור! "עבדים היינו", וכנראה כדי שנחוש עד תום את היציאה מעבדות לחירות, האמהות מקפידות לשעבד אותנו היטב לפני פסח... וכיוון שזה המצב ולא נראה שיש משהו שעומד לשנות אותו, רציתי לשתף אתכם בכמה כיווני מחשבה חיוביים, שאולי עשויים לנסוך קצת עידוד ומרץ בעבודת הניקיון שלכם. ראשית כל, מתישהו הרי צריך היה לעשות את זה, לא?! את כל הבלאגן שמקיף אותנו, את כל אי- הסדר והערימות שהצטברו במשך 11 חודשים ארוכים, צריך היה לנקות ולסדר מתישהו. אז הנה הגיע הזמן! למה דווקא עכשיו? אתם שואלים. שלוש תשובות בדבר: א. גם אם הסדר השנתי היה נערך בכסלו או באלול הייתם שואלים את אותה שאלה בדיוק. אף אחד לא אוהב להשקיע זמן בלעשות סדר ולנקות. לבלגן הרבה יותר קל ונעים. ב. מה יותר מתאים מאשר חג האביב בו הכול מתחדש ומתרענן, שגם אנחנו נתחדש ביחד איתו? מבפנים אך גם מבחוץ! נעשה סדר בדברים שלנו ואיתו גם במחשבות ובהתנהגות. נהפוך את חג החירות והאביב למשהו עם ביטוי ממשי יותר במכלול החיים שלנו. ג. וחוצמזה - למה חשבתם שקוראים לליל פסח הזה "ליל הסדר", אה? לא בגלל שזה הלילה היחיד בשנה בו הבית באמת מסודר? שנית, האם הניקיון יהיה סיוט מעצבן או דווקא חוייה משפחתית נעימה ומגבשת, תלוי מאוד בנו! איפה עוד יש הזמנות במהלך השנה לעשות משהו כל בני המשפחה ביחד? לגלות אוצרות ישנים שהיו טמונים במעמקי המגירות? להפוך את הבית למקום נעים יותר, ולארגן את הדברים שלנו כל דבר במקומם. ואחרי כל זה, חשוב מאוד לא להזניח את העיקר. הניקיון בבית חשוב אך אסור שיבוא על חשבון הניקיון שמבפנים. פסח הוא זמן עצום! יום ההולדת של עם ישראל. אסור לנו שהוא "יעבור לידינו" או שנגיע לליל הסדר עייפים ומרוטים כמו עלים של חסה ונחכה בקוצר רוח שייגמר כבר הכול ונוכל ללכת לישון. כדי שזה לא יקרה כל אחד צריך חייב לתכנן נכון את הזמן שלו. להקדיש זמן מיוחד ללימוד ולהכנה רוחנית לחג. ללמוד את הלכותיו, לקרוא את ההגדה ולעיין בפירושים שלה, ללמוד על יציאת מצרים ומשמעותה ועל עניינו של עם ישראל שביום הזה הופיע כעם על במת ההיסטוריה וכו' וכו'. אפשר להרגיש בזמן הזה טעם של מרור. אבל אם נתייחס אליו נכון ונעשה את ההכנות, נוכל להוסיף לו גם הרבה חרוסת. בהצלחה! פסח כשר ושמח!
שמוליק שהיה יהודי שומר מצוות וגם גאון פיננסי לא קטן עזב את ברוקלין לטובת הצעת עבודה כסגן נשיא של חברת ברוקרים ידועה במדינת יוטה שידועה כמדינה של המורמונים (פלג בנצרות). הלחץ על הנשיא היה חזק מכיוון הדירקטוריון: "לא יכול להיות שיהודי ינהל לנו את העסק. אנחנו אנשים דתיים כאן",אמרו לנשיא החברה. הנשיא לקח את שמוליק הצידה לשיחת מוטיבציה והסביר לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהוא חייב להתנצר אם הוא רוצה להמשיך להחזיק במשרה המכובדת הזו שגם באה עם משכורת בת שש ספרות כמובן. לשמואל לא הייתה ברירה. עם כל הקשיים שהיה לו להתנצר, לא היה לו קל לאבד משרה כזו. הוא בא הביתה ואמר לאשתו "מיום ראשון אנחנו מתחילים ללכת עם הילדים לכנסיה". וככה עברו כמה חודשים טובים ואשתו לא הפסיקה להציק לו על הנושא הזה ואמרה לו: "זה קשה לי ככה, אני מתגעגעת לשבת, להדליק נרות, קידוש, חגים. כסף זה לא הכול שמוליק..." וככל שהציקה לו כך גברו על שמוליק מיודענו ייסורי המצפון שלו. עד שיום אחד בא לנשיא החברה שלו ואמר לו "תראה, אני לא יכול להמשיך ככה אני כולי אכול ייסורים מבפנים, כסף זה לא הכול, ואני לא ישן בלילה מזה וגם אשתי לא. זה כבד עלי. נולדתי יהודי ואני רוצה למות יהודי. אם אתה רוצה שאתפטר, אני אתפטר מבלי לעשות מזה עניין". הנשיא הביט עליו בתדהמה ואמר לו "שמע סמואל (ככה קראו לו הגויים) לא ידעתי שזה כל כך קשה לך, חשבתי שזה עניין של מה בכך להמיר דת. אתה יודע מה, תישאר אצלנו בעבודה ותהייה יהודי כרצונך. אני אטפל בשאר". חזר שמוליק הביתה שמח וטוב לב, רץ לאשתו שישבה על הכורסא מול הטלויזיה וצפתה בה, ואמר לה: "צפורה, לא תאמיני, קרה לנו נס, אנחנו חוזרים להיות יהודים, זה בסדר דיברתי עם המנהל והוא משאיר אותי בעבודה". ציפורה הביטה עליו בעיניים יורקות אש ואמרה לו "תגיד, אתה השתגעת?!" ושמואל, הביט עליה המום ואמר לה: "אבל חשבתי שזה מה שאת רוצה כל הזמן. כל הזמן בכית לי - מה, את לא רוצה להיות יהודיה בחזרה???" שאל. ציפורה, הביטה עליו עצבנית עוד יותר ואמרה לו: "בטח שאני רוצה, בוודאי שאני רוצה... אבל עכשיו??????? שבועיים לפני פסח??????" __________________________ לא יודע מה אתכם, אבל בשבילי הנקיונות לפסח תמיד היו סיוט! במשך שנים קיננה בי ההרגשה שהחג הזה היה יכול להיות הרבה יותר יפה אם רק לא היו מתלווים אליו השבועיים (שלושה/ארבעה/חמישה... מחקו את המיותר בהתאם לאובססיביות ולהיסטריה של בעלת הבית שלכם...) נקיונות וקרצופים שקודמים לו. "אבל אבק זה לא חמץ", "בשביל מה לנקות מאחורי ארון הבגדים? אף אחד לא מכניס לשם חמץ!", ושאר ניסונות התחמקות, נתקלו בקיר אטום של הנוגשׂת העבריה. שום דבר לא יעזור! "עבדים היינו", וכנראה כדי שנחוש עד תום את היציאה מעבדות לחירות, האמהות מקפידות לשעבד אותנו היטב לפני פסח... וכיוון שזה המצב ולא נראה שיש משהו שעומד לשנות אותו, רציתי לשתף אתכם בכמה כיווני מחשבה חיוביים, שאולי עשויים לנסוך קצת עידוד ומרץ בעבודת הניקיון שלכם. ראשית כל, מתישהו הרי צריך היה לעשות את זה, לא?! את כל הבלאגן שמקיף אותנו, את כל אי- הסדר והערימות שהצטברו במשך 11 חודשים ארוכים, צריך היה לנקות ולסדר מתישהו. אז הנה הגיע הזמן! למה דווקא עכשיו? אתם שואלים. שלוש תשובות בדבר: א. גם אם הסדר השנתי היה נערך בכסלו או באלול הייתם שואלים את אותה שאלה בדיוק. אף אחד לא אוהב להשקיע זמן בלעשות סדר ולנקות. לבלגן הרבה יותר קל ונעים. ב. מה יותר מתאים מאשר חג האביב בו הכול מתחדש ומתרענן, שגם אנחנו נתחדש ביחד איתו? מבפנים אך גם מבחוץ! נעשה סדר בדברים שלנו ואיתו גם במחשבות ובהתנהגות. נהפוך את חג החירות והאביב למשהו עם ביטוי ממשי יותר במכלול החיים שלנו. ג. וחוצמזה - למה חשבתם שקוראים לליל פסח הזה "ליל הסדר", אה? לא בגלל שזה הלילה היחיד בשנה בו הבית באמת מסודר? שנית, האם הניקיון יהיה סיוט מעצבן או דווקא חוייה משפחתית נעימה ומגבשת, תלוי מאוד בנו! איפה עוד יש הזמנות במהלך השנה לעשות משהו כל בני המשפחה ביחד? לגלות אוצרות ישנים שהיו טמונים במעמקי המגירות? להפוך את הבית למקום נעים יותר, ולארגן את הדברים שלנו כל דבר במקומם. ואחרי כל זה, חשוב מאוד לא להזניח את העיקר. הניקיון בבית חשוב אך אסור שיבוא על חשבון הניקיון שמבפנים. פסח הוא זמן עצום! יום ההולדת של עם ישראל. אסור לנו שהוא "יעבור לידינו" או שנגיע לליל הסדר עייפים ומרוטים כמו עלים של חסה ונחכה בקוצר רוח שייגמר כבר הכול ונוכל ללכת לישון. כדי שזה לא יקרה כל אחד צריך חייב לתכנן נכון את הזמן שלו. להקדיש זמן מיוחד ללימוד ולהכנה רוחנית לחג. ללמוד את הלכותיו, לקרוא את ההגדה ולעיין בפירושים שלה, ללמוד על יציאת מצרים ומשמעותה ועל עניינו של עם ישראל שביום הזה הופיע כעם על במת ההיסטוריה וכו' וכו'. אפשר להרגיש בזמן הזה טעם של מרור. אבל אם נתייחס אליו נכון ונעשה את ההכנות, נוכל להוסיף לו גם הרבה חרוסת. בהצלחה! פסח כשר ושמח!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.