Eclipsed By The Moon
New member
שלט רחוק, שלטי חוצות, שלוות(ט)א.
חלק א ` - 00:14 לחיצה על ``הוספת הודעה חדשה``, ואין לי שמץ על מה שאני הולכת לכתוב. אני נורא מתיימרת למצוא נושא לכתוב, כי אני מסתכלת על ההודעות שערן מציג, של דום ושל בלאונט, ואני מקנאת כל-כך (ערן, אתה באמת חרא). הלוואי, הלוואי והייתי גאונה כמוהם, הלוואי והייתה לי מוזת כתיבה מדהימה כמו שלהם, הלוואי והייתי הרבה דברים. הלוואי והייתי חתול. באמת! אתם יודעים, חתול כזה עם שטרונגול ענק שחוצה לו ברחובות המטונפים של תל-אביב ביום אביב (משמע, 32 מעלות ו80% לחות) ולתפוס לי חתולינות, ככה להשתטרמת לי, ואני אהיה הזיין של השכונה, כל החתולים ימחאו לי כפיים, וכל החתולינות ישלחו לי ידיים. אוי, זה היה ציטוט גרוע. כן, ללא ספק. אתם מכירים את השיר רגאיי הזה, של השוונג של הפיתה? ``עליתי... על מגדל אייפל. וכל התושבים מחאו לי כפיים, וכל הבחורות שלחו לי ידיים... קניתי... במבה וופל.`` אני חולה על השוונג של הפיתה, הם פשוט להקה דגולה. בטח אתם אומרים לעצמכם ``מי אלה לעזאזל השוונג של הפיתה האלה?`` אבל אתם מכירים אותם, הם חלק מנוסטלגיית הניינטיז. נו, אתם יודעים... ``ה... ה... הכיצד? את אוכלת מהצד?`` שעם הזמן הביא אותנו לסולו של ניר פרידמן... ``תמצצי לי!!!`` (אני אוותר). חלק ב` - 00:21 אתמול הייתי בלג`נדרי (כרגיל). חברה שלי מהכיתה באה לשם בפעם הראשונה, בלג`נדרי תמיד יש בחור אחד מכוער לאללה שמסתובב בלי חולצה ושרירים מנופחים שמתחיל עם כל דבר שזז, הוא התחיל גם איתה. אחד שאני מדברת איתו באינטרנט שבכיתה עם המכוער הזה סיפר לי שהם התמזמזו, כאילו חברה שלי והמגודל, וזה ממש לא מצא חן בעיני. כאילו, כן, זה החיים שלה, שתעשה מה שבראש שלה, אבל כבר הזהרתי אותה ממנו לפני כן... והיא לא הקשיבה, הם אף פעם לא מקשיבים לי החברים האלה שלי, הם כל-כך מטומטמים. אתמול הייתי בלג`נדרי (כרגיל). אחד שהיה לי משהו איתו לפני שנה היה שם גם, שיכור תחת, והוא שלח ידיים וכאלה, וזה לא מצא חן בעיני, מה שגם הוא אדיוט. וחברה שלי מהשכבה, הזהרתי אותה לא להתקרב אליו, בסוף היא ישנה אצלו וגיליתי את זה אחרי שכל העולם חיפש אחריה כי היא לא חזרה הביתה. זה מזכיר לי עוד שיר של השוונג של הפיתה... ``היא מסובכת... בקיץ, באביב, בחורף בשלכת... מסובכת.`` אין, השוונג של הפיתה הם להקה נהדרת. חלק ג` - 00:25 הייתי הערב בהופעה של חברה שלי, יש לה להקה - ``אופיליה``, הם ממש פצצה, מנגנים רוק פסיכודלי וקלאסי והם אחלה וקטעים. אחרי זה הלכתי לשתות עם כמה חברים שלי. זו הייתה טעות. אני ממש לא שולטת על מה שאני עושה, זה לא מוצא חן בעיני בכלל, וזה דפוק. איך אני מצפה לשלוט על המעשים הדפוקים של החברות שלי אם אני לא מצליחה לשלוט על שלי? אני לא מאושרת כמו שאני תמיד, לא עכשיו לפחות. אני מתה לבכות ואני לא יכולה. זה מטריד כל-כך, הלוואי והייתי מסוגלת לשלוט על העובדה שאני לא בוכה, וכן לבכות. למה אחרים לא מסוגלים לשלוט על עצמם כשהם בוכים ואני בדיוק ההיפך? למה אין לי שליטה על החיים שלי? ספונטניות בתחת שלי. לילה טוב מיכל.
חלק א ` - 00:14 לחיצה על ``הוספת הודעה חדשה``, ואין לי שמץ על מה שאני הולכת לכתוב. אני נורא מתיימרת למצוא נושא לכתוב, כי אני מסתכלת על ההודעות שערן מציג, של דום ושל בלאונט, ואני מקנאת כל-כך (ערן, אתה באמת חרא). הלוואי, הלוואי והייתי גאונה כמוהם, הלוואי והייתה לי מוזת כתיבה מדהימה כמו שלהם, הלוואי והייתי הרבה דברים. הלוואי והייתי חתול. באמת! אתם יודעים, חתול כזה עם שטרונגול ענק שחוצה לו ברחובות המטונפים של תל-אביב ביום אביב (משמע, 32 מעלות ו80% לחות) ולתפוס לי חתולינות, ככה להשתטרמת לי, ואני אהיה הזיין של השכונה, כל החתולים ימחאו לי כפיים, וכל החתולינות ישלחו לי ידיים. אוי, זה היה ציטוט גרוע. כן, ללא ספק. אתם מכירים את השיר רגאיי הזה, של השוונג של הפיתה? ``עליתי... על מגדל אייפל. וכל התושבים מחאו לי כפיים, וכל הבחורות שלחו לי ידיים... קניתי... במבה וופל.`` אני חולה על השוונג של הפיתה, הם פשוט להקה דגולה. בטח אתם אומרים לעצמכם ``מי אלה לעזאזל השוונג של הפיתה האלה?`` אבל אתם מכירים אותם, הם חלק מנוסטלגיית הניינטיז. נו, אתם יודעים... ``ה... ה... הכיצד? את אוכלת מהצד?`` שעם הזמן הביא אותנו לסולו של ניר פרידמן... ``תמצצי לי!!!`` (אני אוותר). חלק ב` - 00:21 אתמול הייתי בלג`נדרי (כרגיל). חברה שלי מהכיתה באה לשם בפעם הראשונה, בלג`נדרי תמיד יש בחור אחד מכוער לאללה שמסתובב בלי חולצה ושרירים מנופחים שמתחיל עם כל דבר שזז, הוא התחיל גם איתה. אחד שאני מדברת איתו באינטרנט שבכיתה עם המכוער הזה סיפר לי שהם התמזמזו, כאילו חברה שלי והמגודל, וזה ממש לא מצא חן בעיני. כאילו, כן, זה החיים שלה, שתעשה מה שבראש שלה, אבל כבר הזהרתי אותה ממנו לפני כן... והיא לא הקשיבה, הם אף פעם לא מקשיבים לי החברים האלה שלי, הם כל-כך מטומטמים. אתמול הייתי בלג`נדרי (כרגיל). אחד שהיה לי משהו איתו לפני שנה היה שם גם, שיכור תחת, והוא שלח ידיים וכאלה, וזה לא מצא חן בעיני, מה שגם הוא אדיוט. וחברה שלי מהשכבה, הזהרתי אותה לא להתקרב אליו, בסוף היא ישנה אצלו וגיליתי את זה אחרי שכל העולם חיפש אחריה כי היא לא חזרה הביתה. זה מזכיר לי עוד שיר של השוונג של הפיתה... ``היא מסובכת... בקיץ, באביב, בחורף בשלכת... מסובכת.`` אין, השוונג של הפיתה הם להקה נהדרת. חלק ג` - 00:25 הייתי הערב בהופעה של חברה שלי, יש לה להקה - ``אופיליה``, הם ממש פצצה, מנגנים רוק פסיכודלי וקלאסי והם אחלה וקטעים. אחרי זה הלכתי לשתות עם כמה חברים שלי. זו הייתה טעות. אני ממש לא שולטת על מה שאני עושה, זה לא מוצא חן בעיני בכלל, וזה דפוק. איך אני מצפה לשלוט על המעשים הדפוקים של החברות שלי אם אני לא מצליחה לשלוט על שלי? אני לא מאושרת כמו שאני תמיד, לא עכשיו לפחות. אני מתה לבכות ואני לא יכולה. זה מטריד כל-כך, הלוואי והייתי מסוגלת לשלוט על העובדה שאני לא בוכה, וכן לבכות. למה אחרים לא מסוגלים לשלוט על עצמם כשהם בוכים ואני בדיוק ההיפך? למה אין לי שליטה על החיים שלי? ספונטניות בתחת שלי. לילה טוב מיכל.
