שלום שאלה דחופה

[Pure SilenCe]

ילדה. כבר דיברנו על זה.

וכבר אמרתי לך שיש מספר סוגים של פגיעה שכזו. ולא כולם הם במודעות דווקא.

 

[want to fly]

שלום שאלה דחופה../images/Emo35.gif

האם ניתן לאשפז נערה אנורקטית שהיא חודש וחצי לפני גיל 18 ללא הסכמתה?? כלומר בכפייה במחלקה של הפרעות אכילה (תל-השומר, שניידר, נהריה) ללא הסכמתה רק בשל המרווח של החודש וחצי בין היותה קטינה ובין היותה בת 18---שוב להדגיש היא מסרבת ומתנגדת לאישפוז ...תודה הרי לא מן הראוי שאישפוז יהיה מרצון וללא כפייה???????!!!!!

 

[סתם ילדה אחת1]

.

יש סיכוי שיאשפזו אדם בגלל שהוא לא אוכל? גם אם הוא בסדר גמור ועושה הכל רק לא אוכל? ומה זה הלאשפז הזה? מה עושים שם לאנשים? אם אדם לא מסוגל לעכל אוכל איך הם יכולים לגרום לכך שהוא כן יעכל?

 

[סתם ילדה אחת1]

אני סתם שואלת

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אגב,

זה בסדר לשאול גם עם סיבה

 

[סתם ילדה אחת1]

כן אבל..

אין סיבה.. אז.. אמ.. היא צריכה לדעת כדי לחשוב אם להגיב.. סתם מתוסבכת

 

[סתם ילדה אחת1]

..

**אני.. המתוסבכת.. שלא יהיו אי הבנות.. כבר אמרתי שמתוסבכת?

 

[Pure SilenCe]

יש סיכוי.

אם אדם מגיע לתת משקל או תת תזונה [שני דברים שונים!!], ניתן להפעיל עליו אשפוז כפוי. איך מלמדים את הגוף לעכל מחדש? לאט ובעדינות. לשם כך יש מחלקה מיוחדת ובה מומחים לנושא.

 

[סתם ילדה אחת1]

..

מה ההבדל? בין תת תזונה לתת משקל? ומי מחליט אם לאשפז.. ואיפה.. ולכמה זמן? אין שום בחירה?? אם מחליטים לאשפז אז פשוט מאשפזים וזהו? אין לאדם שמדובר בו שום מילה בעניין? יש איזושהי פרוצדורה שעוברים לפני אישפוז כפויי? הורים יכולי םלגרום לאישפוז ככפוי? ואם כן אז איך? סליחה על ההצפה.. תעני רק אם יש לך סבלנות ורצון..

 

[Pure SilenCe]

בדיוק הערב היה ב"שיקגו הופ"

על אדם השוקל 254 קילו ונמצא בתת תזונה. תת תזונה הינו מצב שבו הגוף לוקה בחסר, אך אין זה בהכרח מתבטא בתת משקל. תת משקל הינו מצב שבו הגוף בעל משקל נמוך מידי, אך לא בהכרח סובל מתת תזונה. שני פרמטרים חופפים שאינם בהכרח תלויים אחד בשני.

פסיכיאטר מחוזי או בית משפט מחליטים על אשפוז, בבי"ח פסיכיאטרי [ובמקרה של ה"א, אז גם במחלקה מוגדרת], בהתאם למקום מגורייך. זמן האשפוז נקבע במסגרת החלטת בי"ח או המחלקה ובהתאם לאופי הטיפול הנצרך. בחירה? תמיד יש בחירה. 1. את יכולה לערער. אם ערערת בבית משפט.. לוקח זמן להחלטה. אם ערערת במחלקה לאחר כניסה לאשפוז, בתוך מספר ימים מתכנסת ועדת להחליט בנושא. אם החליטו לשלול את הערעור.. תאלצי להמתין תקופה [לא זוכרת אם 3 או 6 חודשים], עד שיותר לך להגיש ערעור נוסף. 2. לאחר כניסה למחלקה, רופא מטפל/בא כוח מנהל במחלקה/כל עובד בכיר המטפל בך במחלקה, עתיד להגיש לך טופס חתימה להסכמה לאשפוז. מאחר ואשפוז כפוי גורר סערת רוח בקרב המאושפז.. ממתינים עד לרגיעה ואז מגישים את הטופס. אם לא הציעו לך.. את יכולה לבקש. חתימה שלך על טופס הסכמה לאשפוז תהווה ביטול מיידי של הוראת האשפוז הכפוי. כמובן, שבחתימה זו את מתחייבת להשאר עד גמר הטיפול ולשתף פעולה. באם חתמת ואז ביקשת להשתחרר מייד או בתוך תקופה שאינה עולה על סיום הטיפול כראות הרופא המטפל.. הוא יכול לעכב את בקשתך לפחות ביומיים ולמהר להוציא כנגדך שוב הוראת אשפוז כפוי על מנת שלא "תרמי אותם בחתימת הסכמה ותעזבי את הטיפול טרם הגיע הזמן".

ברגע שהוחלט על אשפוז כפוי, את מובאת לבי"ח פסיכיאטרי או למחלקה מתאימה. אין שום תחנות עצירה בדרך. באם נקבע על אשפוז שכזה כשהינך בבית, את מחוייבת להגיע למקום עליו הוחלט בצו האשפוז. באם הינך בבי"ח כללי, הם דואגים להעביר אותך למקום הנקבע לצורך אשפוז. אי התייצבות במקום הנדרש גוררת פעולות. ביניהן, עלולה להוביל להליך משטרתי כנגדך או כנגד הורה/אפוטרופוס.

כשאת קטינה: להורה יש אפוטרופוסות מלאה עליך והוא יכול להגיש בקשה לבדיקה פסיכיאטרית ובהתאם לתוצאות הבדיקה יכול להקבע גם אשפוז כפוי. הכל כמובן בהתאם לתנאים בחוק האשפוז הכפוי. כשאת בוגרת: הורה יכול לגשת לפסיכיאטר מחוזי ולטעון טיעונים כנגד מצב שפיותך ובהמלצת הפסיכיאטר המחוזי מוגשת עתירה לבית המשפט בדבר קבלת אפוטרופוסות עליך. ברגע שנתקבלה הבקשה, את באחריות ההורה למרות גילך שאינו מוגדר כקטינה.

זה על קצה המזלג לפי ידע שלי ולא שום ידע מוסמך. אני בטח לא אישיות מקצועית בתחום.

תמיד יש לי סבלנות ורצון, אבל זכרי שאני ממש לא אשת מקצוע. אם את מעוניינת במידע מוסמך יותר, גשי לרשויות ובקשי ייעוץ.

 

[סתם ילדה אחת1]

וואוו

תודה ענקית ממש ממש תודה עלהפירוט.. על הטירחה.. וואוו הלם.. תודה רבה ממש ממש ממש תודה

 

[סתם ילדה אחת1]

אפשר עוד שאלה?

אם ההורה לא פונה לפסיכיאטר.. אם ההורה לא מתלונן או מדווח.. אנשים אחרים שלא קשורים למשפחה יכולים? אנשים כמו חברים או משפחה מורחבת וכאלה..? גם שכנים יכולים? איפה הגבול בעניין הדיווח? יש בכלל? מה עם טובת האדם שבו מדובר? יש איזושהי התחשבות ברצונות שלו?? סליחה על ההצפה.. תודה על כל מה שכתבת.. סורי שזה מעורר עוד שאלות.. תעצרי אותי כשצריך או רוצה.. אין לי גבולות כרגע.. ממש ממש תודה.. אין לך מושג כמה שמעריכה.. באמת.. מכל הלב.. תודה

 

[Pure SilenCe]

בעקרון כל אדם יכול לפנות לייעוץ

הנוגע אליך. הוא כמובן לא יקבל מענה אבל דבריו יירשמו והרשויות ייצרו קשר עם האפוטרופוסים/ההורים על מנת לברר את הדברים האמורים. חובת הדיווח חלה על כל אדם. התנאים לחובה שונים. מייד אמצא לך את החוק העוסק בדבר חובת הדיווח.

 

[סתם ילדה אחת1]

במילים אחרות..

מסוכן להיות פה.. בעצם.. מסוכן גם ללכת ברחוב..

 

[Pure SilenCe]

למה מסוכן? להיפך. החוק מגן עליך.

במידה ונעשית פגיעה כלפייך - החוק מחייב לדווח. במידה ואת פוגעת בעצמך - החוק מציל את חייך. במידה ואת פוגעת בסביבה - החוק מגן על אחרים. נכון שהחוק לא הכי ידידותי ויש עוד מה לשפר בו.. אבל הוא מסייע. כפייה פסיכיאטרית לא נקבעת כלאחר יד. יש חוקים ברורים. לא מאשפזים בכפייה כל מי שמתחשק לנו. ואם אדם שאינו בעל סמכות עליך או מקושר לך בקשרי משפחה מוצא לנכון לדווח עליך כעל מסוכנת [לעצמך או לציבור], הרי שזוהי חובתו. הוא לא יקבל כל מידע עליך שכן זה סודי. אבל דבריו בהחלט יירשמו וייבדקו. ואבוי לנו אם לא! החוק הציל, מציל וימשיך להציל חיים. וזו המטרה הנשגבת.

 

[Pure SilenCe]

חוק חובת הדיווח.

החוק מתייחס לחסר ישע. הקביעה באם הנך נחשבת חסרת ישע [מהווה סכנה לעצמך או לאחרים], נקבעת בבית משפט כמדומני.. את החוק הזה אני מכירה יותר בכיוון אחר. החוקיות שלנו כברי דעת לדווח על סכנה כנגד חסר ישע [פגיעה בעצמו, פגיעה בו, עבירות מין ואלימות וכו'..]. יש עוד פירוט מורחב על החוק מהבחינה הפסיכיאטרית.. אבל אני צריכה לחפש אותו. וייקח לי זמן.. משטרת ישראל

 

[סתם ילדה אחת1]

חח

זה החיים שלי רשומים שם.. מזל שהכל נעצר.. ...

 

[Pure SilenCe]

האמת?

תארתי לעצמי.. מה ז"א שהכל נעצר?

 

[סתם ילדה אחת1]

חח

שהוא הפסיק לעשות דברים.. כי אני עצרתי את זה.. קוראת ידיעות? לפני כמה שבתות הייתה כתבה על מישהי מדהימה ש"פגעה" במישהו בפגע בה ואח"כ גם התלוננה.. אני טיפלה מתקרבת למה שהיא עשתה.. לפחות מרגישה ככה מידי פעם.. אני גם עצרתי.. לא הרבצתי והתלוננתי אבל עצרתי..

 

[Pure SilenCe]

ברוך השם.

אני מניחה שיש לך סיבות רבות שבגינן אינך מתלוננת. אני מאמינה שאם תקבלי את החיזוקים הנכונים, אולי תאזרי אומץ וגם זאת תעשי. לוקח זמן אבל בסוף מגלים שלא צריך לשאת עוולות למשך שארית חיינו.. ולספר בהחלט יכול לעזור להתנקות ולהתחיל מחדש.