שלום לכולם

singular

New member
שלום לכולם ../images/Emo140.gif

היי, אני חדש כאן, יש מקום? מצאתי את הפורום המדהים הזה ממש במקרה, אני אומנם מרוקאי רק מצד אחד אבל אני מאוד גאה בצד הזה שלי, חקרתי ולמדתי המון על התרבות הקסומה הזאת ועל מנהגיה וכמובן על עלייתם של משפחתי ושאר יהודי ממרוקו וכל הסבל, ההתנכרות, הקיפוח.... שהם עברו בארץ, אז באמת כל הכבוד לכם על שימור המסורת, ועל העבודה הטובה שאתם עושים שתהייה לכולכם שבת שלום והמשך שבוע נעים
 

אלמרה

New member
ברוך הבא Singular

אנו מקדמים כל מצטרף חדש בברכה ובקבלת פנים בסבר פנים יפות. שב, שתה איזה אתאי בנענע והרגש חופשי לספר את קורותיך - גם אני רק חצי מרוקאי... (וזה מסתבר כאן יתרון לא קטן...) בזמנך החופשי הרגש נוח לדפדף בפורום ובגלריות ויש לנו גם אתר.
 

בדאוויה

New member
ברוך בא-ביק singular


אצ'לנו בפורום החם יש תמיד מקום בלב
שב נא איתנו בסלוננו המקורי דיאלנא, התרווח לך וספר לנו מעט עליך. ואם אתה מבין מעט מרוקאית, קרא את מגילת אסתר שזה עתה סיימנו
. לבטח תמצא שם מילים/משפטים/ברכות/קללות מוכרות לך.
 

wan

New member
ברוך הבא ביק לביתנו החם והנעים


נקבלך..בזג'ררית ..וסטאח'ה...(רקדנית) תיכף בידאוויה תביא את הרקדנית.... בנתיים הנה תה.... ומשהו מתוק..
 

wan

New member
אחותי האדומה איזו מן שאלה ../images/Emo46.gif

חחח נכון ככה למדו אותנו בבית.. לא נוגעים בכלום על השולחן כשיש אורחים.... וצריך רשות...ורק כשאמא עושה סימן... גם אצלכם היו כאלה אזהרות כשבאו אורחים?
 

בדאוויה

New member
הזכרת לי סיפור, חבל"ז../images/Emo6.gif

הסיפור קרה כאן בארץ. אמי אירחה מספר חברות/שכנות לכוס תה והניחה על שולחן הסלון פיצוחים, מאפים קטנים מפרי ידה - או-כלאס ז'ווקיית איל-מידה. השיחה ביניהן היתה נעימה וכל אחת מהן נזכרה איך היה במרוקו. בדיוק נכנסה אחייניתי, שהיתה בזמנו בת 11. התיישבה בין כל הנשים המבוגרות והחלה לאכול מתוך אחת הצלוחיות עוגיות - ללא הפסקה. אמי חיפשה מידי פעם את מבטה של אחייניתי וכשהמבטים נפגשו, אמי קרצה לה במטרה שתפסיק. המהבולה של אחייניתי לא קלטה/לא הבינה את הקריצות, המשיכה לאכול. אמי כבר 'התעצבנה' והמשיכה לקרוץ. אחייניתי סוף סוף שמה לב ושאלה את אמי, ליד כל הפורום המכובד: "ממי, מה קרה לעין שלך, את כל הזמן קורצת". אמי רצתה למות באותו רגע. כשאמי סיפרה לנו את 'עדינותה' של אחייניתי, התגלגלנו מצחוק ואמרנו לאמי: "מה את חושבת, שהצברים זה אנחנו, מספיק קריצה אחת כדי להרחיק אותנו מהשולחן". אחד מיני סיפורים שלא נשכחים אצלנו במשפחה.
 

אלמרה

New member
עד היום אני מתחלחל מהזכרון של ....

המבט של אבי דוקא שהקפיא אם לרגע הייתי מביט אפילו לעבר הקרובת לאורחים... היה נראה לי כחטא נורא שכן הכבוד לאורחים היה מעל הכל....
 

בדאוויה

New member
מצב זה היה קיים כשהתארחו אצלנו

בביתנו. וכשאנחנו התארחנו אצל אחרים? נגענו רק כשאמי הרשתה לנו. ואם וחלילה ונגענו ללא רשותה, היתה נוגעת בנו עם המרפק שלה שלא לגעת. טוב או לא טוב - כך גדלנו. ילדינו גדלים בצורה שונה שבה גדלנו.
 

wan

New member
נכון הכבוד והכיבוד היו ענין חשוב

וכשאורח הגיע..השולחן התמלא תקרובת... ולילדים נתנו אבל רק אחרי שהאורח התכבד..
 

singular

New member
תודה לכולכם../images/Emo24.gif

לכבוד ולעונג הוא לי לשבת פה בניכם.
 
למעלה