שיקרתם לי
שיקרתם לי כשאמרתם שהילדות זו התקופה הכי יפה כי אם זה ככה, למה הייתי ילדה כל כך עצובה? שיקרתם לי כשאמרתם שגיל 15 זה גיל פשוט... בגיל 15 הכל התפרק... גיל 15 עיצב את מי שאני היום שיקרתם כשאמרתם שגיל 16 זה גיל יפה... בגיל 16 הייתי יושבת שעות ובוכה ושיקרתם כשאמרתם ש18 זה גיל שמותר לעשות בו הכל הנה אני בת 18 - ועד כה מותר לי רק פחות ופחות כל יום. הסתכלתם לי בעיניים ואמרתם לי שהעולם הוא מקום יפה.. עולם שטוב ליהיות בו ועכשיו אתם לא מפסיקים להגיד שזה עולם קשה - ושצריך להילחם בלי סוף בשביל לשרוד. סגרתם לי את העיניים כל פעם שהיו חדשות רעות בטלויזיה כיסיתם אותן כשעברנו ליד איש רעב ברחוב אמרתם לי להזיז את הראש כשראיתם חתול דרוס על הכביש כשהגננת סילקה חבר משפחה שבא לקחת אותי לטיול כי הוא היה ערבי - אמרתם שהיא פשוט דואגת לי - לא טרחתם להגיד שיש גם אנשים אטומים בעולם. כל כך הרבה פעמים ניצבתי מול רוע - ואתם במקום להסביר לי, ללמד אותי, להכין אותי לחיים רק עטפתם בצמר גפן ורוד אני יודעת... רק תודה מגיעה לכם... הריי דאגתם כל כך .. רק רציתם שאני אגדל בעולם טוב. ומי אני בכלל שאתלונן אבל עכשיו אני ניצבת מול עולם מפחיד פי 8 עולם של רוע עולם של אי צדק עולם של מלחמות ומוות וכאב אני עומדת מולו עם עיניים רטובות ... ומנסה להשתלב בו מבלי שהלב ישרט כל פעם מחדש אבל כל כך קשה לי לקבל אותו כמו שהוא הריי לימדתם אותי לבעוט! להגיד מה שאני חושבת... להילחם לצעוק! כי אני יכולה לעשות הכל... כי רק צריך כח רצון ועכשיו אתם אומרים שלפעמים צריך לקבל את הדברים כמו שהם לשחות עם הזרם להפסיק להילחם בתחנות רוח מה אני אמורה לעשות? לשבת בשקט ולחכות שהעולם יעבור לי מול הפנים? מחפשת בלי הפסקה את הטוב שכל כך דיברתם עליו אבל לא מוצאת לא.. זה לא מקום שטוב ליהיות בו זה מקום הרסני, מקום מפחיד זה מקום שהחזקים שורדים זה מקום שילדים מתים זה הכל חוץ מצמר גפן ורוד אני יודעת שכשיבוא היום שאני אצטרך לגדל את הילדים שלי לתוך העולם הזה אני אפעל בידיוק כמוכם... אבל לפעמים הייתי רוצה רק לחיות הכל מחדש עם נקודת מבט שונה. אז תודה וסליחה אוהבת אותכם.
שיקרתם לי כשאמרתם שהילדות זו התקופה הכי יפה כי אם זה ככה, למה הייתי ילדה כל כך עצובה? שיקרתם לי כשאמרתם שגיל 15 זה גיל פשוט... בגיל 15 הכל התפרק... גיל 15 עיצב את מי שאני היום שיקרתם כשאמרתם שגיל 16 זה גיל יפה... בגיל 16 הייתי יושבת שעות ובוכה ושיקרתם כשאמרתם ש18 זה גיל שמותר לעשות בו הכל הנה אני בת 18 - ועד כה מותר לי רק פחות ופחות כל יום. הסתכלתם לי בעיניים ואמרתם לי שהעולם הוא מקום יפה.. עולם שטוב ליהיות בו ועכשיו אתם לא מפסיקים להגיד שזה עולם קשה - ושצריך להילחם בלי סוף בשביל לשרוד. סגרתם לי את העיניים כל פעם שהיו חדשות רעות בטלויזיה כיסיתם אותן כשעברנו ליד איש רעב ברחוב אמרתם לי להזיז את הראש כשראיתם חתול דרוס על הכביש כשהגננת סילקה חבר משפחה שבא לקחת אותי לטיול כי הוא היה ערבי - אמרתם שהיא פשוט דואגת לי - לא טרחתם להגיד שיש גם אנשים אטומים בעולם. כל כך הרבה פעמים ניצבתי מול רוע - ואתם במקום להסביר לי, ללמד אותי, להכין אותי לחיים רק עטפתם בצמר גפן ורוד אני יודעת... רק תודה מגיעה לכם... הריי דאגתם כל כך .. רק רציתם שאני אגדל בעולם טוב. ומי אני בכלל שאתלונן אבל עכשיו אני ניצבת מול עולם מפחיד פי 8 עולם של רוע עולם של אי צדק עולם של מלחמות ומוות וכאב אני עומדת מולו עם עיניים רטובות ... ומנסה להשתלב בו מבלי שהלב ישרט כל פעם מחדש אבל כל כך קשה לי לקבל אותו כמו שהוא הריי לימדתם אותי לבעוט! להגיד מה שאני חושבת... להילחם לצעוק! כי אני יכולה לעשות הכל... כי רק צריך כח רצון ועכשיו אתם אומרים שלפעמים צריך לקבל את הדברים כמו שהם לשחות עם הזרם להפסיק להילחם בתחנות רוח מה אני אמורה לעשות? לשבת בשקט ולחכות שהעולם יעבור לי מול הפנים? מחפשת בלי הפסקה את הטוב שכל כך דיברתם עליו אבל לא מוצאת לא.. זה לא מקום שטוב ליהיות בו זה מקום הרסני, מקום מפחיד זה מקום שהחזקים שורדים זה מקום שילדים מתים זה הכל חוץ מצמר גפן ורוד אני יודעת שכשיבוא היום שאני אצטרך לגדל את הילדים שלי לתוך העולם הזה אני אפעל בידיוק כמוכם... אבל לפעמים הייתי רוצה רק לחיות הכל מחדש עם נקודת מבט שונה. אז תודה וסליחה אוהבת אותכם.