שאלות לא תיהיה להן תשובה
למה כל כך קשה לי לוותר עלייך?! אולי אני כל כך חלש? לא יכול להמשיך בלעדייך... אני לא יודע אם זה נכון אבל אני פשוט מרגיש שאת עוד אוהבת אותי, בפעם האחרונה שנפגשנו הרגשתי שאני חושוב לך ראיתי כמה כאב לך שהלכתי כל כך רציתי לפספס את הרכבת ... להיות איתך עוד קצת לא היה משנה לי שלא יהיה לי איך להגיע הביתה, להיות איתך- זה כל מה שרציתי אולי כאב לך שהלכתי כי זאת באמת הפעם האחרונה ? עשיתי הכל כדי שזה לא יראה ככה ביקשתי שתתקשרי שתגיעי הביתה רציתי עוד קצת ממך. אני לא יכול לוותר עלייך בגלל זה! זה פשוט משגע אותי שאת יכולה לעשות את זה - פשוט ללכת, לנתק את הכל, ואת עוד אוהבת... זה ממש לא הגיוני, ונכון שאין פתרון באופק, ושכנראה שההורים שלך לעולם לא יקבלו אותי. ההורים שלך, את לא מבינה שהם ממש אטומים אלייך? אולי זה בתמימות אולי כי הם חושבים שהם יודעים מה טוב בישבילך. אבל מה שיצא זה - שהם אטומים אלייך, לא שאלו, לא הציעו, לא דיברו, פשוט קיבלו החלטה בישבילך. ואת, שלא מוכנה שאף אחד יגיד לך מה לעשות, יחשוב בישבילך, יתכנן לך משהו פשוט לא אמרת מילה. למה? ואת רוצה שאני יבין את זה. לא מסוגל. איך אני יכול להבין שאת אוהבת אותי אבל לא יכולה להיות איתי כי ההורים שלך (שלא מכירים אותי - ספק אם הם ראו אותי בכלל) לא מוכנים שניהיה ביחד ואת פשוט מוותרת ... הדבר הכי קשה בפירדה הזו, שאני ממש לא מצליח להבין מה קורה פה? איך הגעתי למצב הזה? אין לי מה לעשות , את עוזבת ואומרת שאת אוהבת, קורעת אותי לחתיכות לא מוסגלת לענות על השאלות שלי... ואני ? לא מוותר. למה? למה אני לא מצליח לוותר עלייך? מה אני רוצה ממך בכלל ? למה כל כך קשה לי לעבור יום בלי לדבר איתך? בלי לדעת מה עובר עלייך?. די . מילה שאני אומר כל כך הרבה בזמן האחרון.
למה כל כך קשה לי לוותר עלייך?! אולי אני כל כך חלש? לא יכול להמשיך בלעדייך... אני לא יודע אם זה נכון אבל אני פשוט מרגיש שאת עוד אוהבת אותי, בפעם האחרונה שנפגשנו הרגשתי שאני חושוב לך ראיתי כמה כאב לך שהלכתי כל כך רציתי לפספס את הרכבת ... להיות איתך עוד קצת לא היה משנה לי שלא יהיה לי איך להגיע הביתה, להיות איתך- זה כל מה שרציתי אולי כאב לך שהלכתי כי זאת באמת הפעם האחרונה ? עשיתי הכל כדי שזה לא יראה ככה ביקשתי שתתקשרי שתגיעי הביתה רציתי עוד קצת ממך. אני לא יכול לוותר עלייך בגלל זה! זה פשוט משגע אותי שאת יכולה לעשות את זה - פשוט ללכת, לנתק את הכל, ואת עוד אוהבת... זה ממש לא הגיוני, ונכון שאין פתרון באופק, ושכנראה שההורים שלך לעולם לא יקבלו אותי. ההורים שלך, את לא מבינה שהם ממש אטומים אלייך? אולי זה בתמימות אולי כי הם חושבים שהם יודעים מה טוב בישבילך. אבל מה שיצא זה - שהם אטומים אלייך, לא שאלו, לא הציעו, לא דיברו, פשוט קיבלו החלטה בישבילך. ואת, שלא מוכנה שאף אחד יגיד לך מה לעשות, יחשוב בישבילך, יתכנן לך משהו פשוט לא אמרת מילה. למה? ואת רוצה שאני יבין את זה. לא מסוגל. איך אני יכול להבין שאת אוהבת אותי אבל לא יכולה להיות איתי כי ההורים שלך (שלא מכירים אותי - ספק אם הם ראו אותי בכלל) לא מוכנים שניהיה ביחד ואת פשוט מוותרת ... הדבר הכי קשה בפירדה הזו, שאני ממש לא מצליח להבין מה קורה פה? איך הגעתי למצב הזה? אין לי מה לעשות , את עוזבת ואומרת שאת אוהבת, קורעת אותי לחתיכות לא מוסגלת לענות על השאלות שלי... ואני ? לא מוותר. למה? למה אני לא מצליח לוותר עלייך? מה אני רוצה ממך בכלל ? למה כל כך קשה לי לעבור יום בלי לדבר איתך? בלי לדעת מה עובר עלייך?. די . מילה שאני אומר כל כך הרבה בזמן האחרון.