הוספה
נכון, אם כי טעמי המקרא אינם סימני פיסוק ממש. אחד מתפקידיהם הוא לסמן דרגות של הפסק והקשר, וזה קרוב לתפקיד של סימני הפיסוק. חוץ מזה הם משמשים לציון הנגינה של הטקסט המקראי ולסימון מקום הטעם. מניחים שהם הומצאו על ידי בעלי המסורה בסביבות המאה התשיעית או העשירית לספירה, אחרי תקופת התלמוד, אבל מרמזים בתלמודים (ורמזים בלבד) אפשר לשער גם שהומצאו לפני כן, במאה הרביעית לכל המוקדם. כך או כך, די ברור שהם הסתמכו על מסורת קריאה שהייתה קיימת מזמנים עתיקים מאוד.
תודה.