רק להגיד שלא שכחתי...
יודעת שחייבת לכן את סיפור הלידה של פיץ.
רק שכמו שאמרתי שלשום לחברה אני עוד לא לגמרי אחרי הלידה, לפחות בהרגשה.
(תקציר הפרקים הקודמים)
פיץ היה במצג עכוז
רצינו לידה טבעית
בסוף החלטנו על לידת בית
בשבוע 37 פלוס כמה ימים התחילו צירים, ד"ר שיפטן הגיע ופיץ לא ירד, חשבנו שטעיתי בפיענוח הצירים...
בשבוע 38 ומשהו כנ"ל. כולם מסביבי כבר חשבו שאני פסיכית
בשבוע 40+5 ירידת מים מקוניאלים וצירים. עשיתי רפלקסולוגיה ודיקור, שלחתי את הילדה לסבאסבתא, ד"ר שיפטן היגע, צירים חזקים, אבל פיץ לא ירד ולא היו פתיחה ו/או מחיקה... הלכנו לקיסרי דחוף באמצע הלילה
המוניטור היה תקין, אז לקח שעתיים עד שכנסתי לחדר ניתוח.
ישר אחרי הלידה פיץ עבר למנשא של זוגתי
חצי שעה אח"כ בהתאוששות כבר הינקתי אותו.
כמה ימים קשים אחרי הקיסרי והלכנו הביתה
הכנות לברית, הסתובבות ברחובות, צלקת שנראית מצויין וקצת אודם באזור הסיכות
ואז בלילה שאחרי הברית אודם ונפיחות באזור שמעל הניתוח....
ביום חמישי בבוקר הלכנו להוצאת תפרים ומשם שלחו אותנו ישר למיון. התחלנו אנטיביוטיקה דרך הפה. לא עזר...
ביום ראשון חזרתי למיון והוחלט על אישפוז + פתיחת פצע + אנטיביוטיקה דרך הוריד...
מאז אני ופיץ מאושפזים והבת זוג מתזזת בין הבית לבין בית החולים (כזכור יש בבית גם ילדה בת חמש וכלבה בת 10 חודשים).
אז מבחינתי סיפור הלידה עוד לא הושלם....
מבטיחה לספר בצורה מסודרת ומפורטת יותר כשנחזור הביתה (הקלדות ארוכות על הנט בוק הן תענוג מפוקפק למדי).
יומטוב לכולן
יעל
|שפיץ ישן לידי ואני, כרגיל, לא שמורת על הכלל הכי בסיסי של "לישון כשהתינוק ישן" וזה חבל כי כאן אני די על תקן אמא יחידנית 99% מהזמן....|
יודעת שחייבת לכן את סיפור הלידה של פיץ.
רק שכמו שאמרתי שלשום לחברה אני עוד לא לגמרי אחרי הלידה, לפחות בהרגשה.
(תקציר הפרקים הקודמים)
פיץ היה במצג עכוז
רצינו לידה טבעית
בסוף החלטנו על לידת בית
בשבוע 37 פלוס כמה ימים התחילו צירים, ד"ר שיפטן הגיע ופיץ לא ירד, חשבנו שטעיתי בפיענוח הצירים...
בשבוע 38 ומשהו כנ"ל. כולם מסביבי כבר חשבו שאני פסיכית
בשבוע 40+5 ירידת מים מקוניאלים וצירים. עשיתי רפלקסולוגיה ודיקור, שלחתי את הילדה לסבאסבתא, ד"ר שיפטן היגע, צירים חזקים, אבל פיץ לא ירד ולא היו פתיחה ו/או מחיקה... הלכנו לקיסרי דחוף באמצע הלילה
המוניטור היה תקין, אז לקח שעתיים עד שכנסתי לחדר ניתוח.
ישר אחרי הלידה פיץ עבר למנשא של זוגתי
חצי שעה אח"כ בהתאוששות כבר הינקתי אותו.
כמה ימים קשים אחרי הקיסרי והלכנו הביתה
הכנות לברית, הסתובבות ברחובות, צלקת שנראית מצויין וקצת אודם באזור הסיכות
ואז בלילה שאחרי הברית אודם ונפיחות באזור שמעל הניתוח....
ביום חמישי בבוקר הלכנו להוצאת תפרים ומשם שלחו אותנו ישר למיון. התחלנו אנטיביוטיקה דרך הפה. לא עזר...
ביום ראשון חזרתי למיון והוחלט על אישפוז + פתיחת פצע + אנטיביוטיקה דרך הוריד...
מאז אני ופיץ מאושפזים והבת זוג מתזזת בין הבית לבין בית החולים (כזכור יש בבית גם ילדה בת חמש וכלבה בת 10 חודשים).
אז מבחינתי סיפור הלידה עוד לא הושלם....
מבטיחה לספר בצורה מסודרת ומפורטת יותר כשנחזור הביתה (הקלדות ארוכות על הנט בוק הן תענוג מפוקפק למדי).
יומטוב לכולן
יעל
|שפיץ ישן לידי ואני, כרגיל, לא שמורת על הכלל הכי בסיסי של "לישון כשהתינוק ישן" וזה חבל כי כאן אני די על תקן אמא יחידנית 99% מהזמן....|
