רגע נוסף של חולשה

[ה-שונית]

רגע נוסף של חולשה

זוכרים אינטואיציה נשית? זוכרים מחסומים והגנות? זוכרים חלוקה לתבניות? זוכרים אהבה ללא גבולות? אז... מי שאהב ללא גבולות מי שנתן עצמו עד כלות מי שמכוסה כולו חבורות מי שעדיין סובל מן הכוויות מחלק לתבניות מי שמחלק לתבניות מי שרואה סימנים לשחורות מי שמוצא קווי דימיון שמזכירים לו את זה האחרון בונה מחסומים והגנות מי שבונה מחסומים והגנות מי שבוחן עד אין קץ גבולות מי שחושש מפני פגיעה דומה עד מאד לזו שעברה מדבר על אינטואיציה מי שמדבר על אינטואיציה מי שזועק מתוך הפחדים מי שבועט לכל עבר בתקווה שיובנו רמזים מפסיד זה מכבר אנשים אהובים ואפשרות התחלה לחיים חדשים שונית

 

[חוזליטה היפה]

מה שם הפרק בספר המהולל?

תוכלי להפנות את כולנו לדף הספציפי הזה? וכך הלאה, תבחרי פרקים או נושאים נבחרים והביאי לנו לכאן. תודה מראש. (או הפנייה). סופ``ש נעים ויפהפה שיהיה לא מחסומים הגנות וכל השאר.

 

[יערית]

גם להעתיק צריך להיות חכם!

חוזליטה קצת פירגון, כתבה משהו נחמד מאוד שלרגע הבהיר לי את המצב הנוכחי שלי,גם אם הוא מועתק היא מצאה לנכון לפרסם אותו כאן ועשתה נכון כי זה נוגע להרבה מאיתנו,רילקס בייבי! שבת שלום. יערית.

 

[ה-שונית]

תודה!

הקטע אינו מועתק הוא פרי יצירה מקורי של מוחי המעוות שונית

 

[חוזליטה היפה]

תודה מילה מצויינת

כתבתי ליערית, מה גם שאולי הבנת לבד, שלא היה נסיון ניסתר מצדי לערער על יכולתך השכלית או על כושר הביטוי שלך. שיהיה לך המשך יצירה, שנוכל להמשיך ולהנות ובפרט וכל עוד יניב מוחך המעוות. בעיני הוא נפלא. בכלל, עיוות הוא נושא מעניין לכשלעצמו ובדר``כ מעיד על חריגות שונות ו...מעניין.

 

[חוזליטה היפה]

לא ניסיתי לערער על חוכמתה

ויש כאן אחלה של פירגון, כיוון ששונית הפנתה אותנו לספר ההמשך של ד``ר ג`ון גריי, ולפי הכתוב המועתק, אם אמנם כך, זהו ספר שבהחלט מתאר מצב שיכול להימשך מיום ליומיומי, ולכן מעניין. אם כתבה זאת מעצמה, אשמח לקרוא את הגיגיה גם להבא. אז איפה ראית כאן חוסר פירגון? דווקא ``גברים ממאדים ונשים מנוגה`` מקפיד להראות שישנה תקשורת לקויה או הבנה של אותם משפטים על ידי בני המין השני כשונים, אז מה קרה לנו הנשים? לא הבנת אותי.... מקווה שעכשיו כן. סופ``ש רגוע נעים ריחני ואופטימי.

 

[ה-שונית]

לא הייתי אני זו שהפנתה... אבל ניחא

 

[יערית]

רגוע אני בספקאך ריחני זה בטוח,או

 

[יפעת*]

ואני החלטתי

החלטתי שאני לא נפגעת, לא נשברת לרסיסים, לא מטיחה את האגו שלי בקיר לא שואלת למה (לא רוצה לדעת). אני לא מפסיקה לחפש אהבה, כי זה כל מה שיש באמת. לא מתרגשת מה``לא``... לא חושבת שנגמר העולם. לא חוסמת רגשות, וכן... קשה לי וזה לא עובר מעלי... אבל... אבל מה שאני בעצם אומרת הוא, שאנחנו מחליטים אם ליפול בכל פעם שזה קורה לנו, אנחנו מחליטים אם לחסום את עצמינו לרגשות. איש אחד שנורא אהבתי, ונורא נשברתי ממנו אמר לי שאהבה היא עניין נזיל כמה שאני כעסתי עליו אז, כשהוא הלך למרות שהוא אהב. אבל הוא צודק. מאחלת לך ולכולנו, למצוא את ה``דבר האמיתי`` יפעת

 

[avitalp]

ואני מחליטה עכשיו...

לאמץ את ההחלטה החכמה שלך..... ולהמשיך הלאה... עד שיגיע הדבר האמיתי..... ואולי הוא כבר קרוב...... תודה לך, על ההארה...(היא בעצם כבר היתה שם, אבל כשרואים את זה כתוב, זה משהו אחר....)

 

[יפעת*]

 

[avitalp]

חיוך מקסים יש לך.....

 

[jowss]

יפעת

מה ענינים?

 

[ללה ה]

שונקה

מי שאהב ללא גבולות מי שנתן עצמו עד כלות גם אם הוא מכוסה חבורות גם כשהוא סובל כוויות הוא האוצר בו רגשות. מי שאוצר בו רגשות ימצא גם בשחורות אותות מי שמוצא אותות מגלה שהיה גם טוב נוגע בקרקע של פריחות. מי שנוגעת בקרקע טובה כותבת שירים וחושבת אהבה מי שידעה וזוכרת מי שפחדה ובועטת הרוויחה זה מכבר ב``הגרלה`` החשובה. שונק, גם פרחים גדולים לא זוכרים שהיו פעם שתיל וכשהיו שתיל, לא ידעו שיהפכו פרח כ``כ גדול. ללה דחליללה.

 

[ענבר בן 31]

נוווווווווווווו, אם את

יודעת את כל זה... הגיע הזמן לאוברול לא ? שונקה, אני מוצא בין השורות אדם רגיש הנעול בתוך מעטפת של קשיחות מדומה. נראה לי שעובר עלייך משהו... אבל משהו טוב. אני הראשון שאפרגן על הכיון הזה. ההיית או היה זה חלום ובמילים אחרות האם את כתבת את זה ??? (לפני שאת זוקרת עלי איזה נעל) כוונתי היא : לא במובן של העתקה, אלא במובן של הכוונה ??? אני מתחיל לשוב שיש פה שינוי מגמה. האומנם ? שלך, ענבר

 

[ההיא שהיתה]

שאחתוך ורידים כבר מעכשיו?

 

[אור-לך]

כנראה שלא נותר לנו אלא לחתוך...

את הורידים... או אולי להשיל הכל ולצפות לטוב??? בכל זאת, תמיד אופטימית... אור.

 

[ההיא שהיתה]

ואכן חתכתי. לא ורידים - קשרים

 

[אור-לך]

גם אני...

ולומר לך שזה עשה לי טוב?- לא ממש... יש קשרים שעד היום אני מצטערת שחתכתי. כנראה שאני לא צריכה לפעול בפזיזות, אך מה לעשות, לפעמים זה חזק ממני... האש בוערת... אור.

 

[אור-לך]

שונית...

אני קוראת שוב ושוב את מה שכתבת, וכל כך מזדהה... אך מה לעשות כשכל-כך קשה להתעלם מהאינטואיציה, להשיל מחסומים והגנות, לדעת שברגע שעשינו זאת אנו שוב חשופים לפגיעות? הלוואי והיה בי את הכח לשנות... אור.