לא ראיתי, לא רוצה לראות
על הפסקת האש: "ופתאום יום אחד זה הפסיק, בבוקר יום שני אקראי, כמו משום מקום, צלצול השעון הורה 8 בבוקר, ופתאום.. ריח של תקווה מדומה פשטה בארץ. באותה פתאומיות בה הפכה סינדרלה לנסיכה ואחר כך חזרה שוב, כך הפסיקה המלחמה. אופטימיות לעתיד לבוא צצה מכל עבר ואנחנו נשארנו מאחור. החיילים החלו לשוב הביתה ולנו לא היה מי שישוב, לא היה לנו למה לחכות ולא למה לצפות, לא לצלצול טלפון גואל, לא לדלת נפתחת ולבחור עייף מחייך בדלת ואומר אמא חזרתי, נלחמתי וניצחתי, ועכשיו אני יכול להתחיל לחיות." לא חושבת שהם נהרגו סתם, לא רוצה לחשוב שהם נהרגו סתם. נפלו כחיילים, ועם צל"ש או בלי, הם גיבורים.
