אופטימית36
New member
קצת בשורות טובות...
שלום לכן בנות יקרות. הייתן בשבילי ברגעים הקשים ותמכתן בי במישרין ובעקיפין (כשרק קראתי ולא כתבתי). היו לי שני אבודנים רצופים כאשר האחרון היה במאי השנה, לידה שקטה בשבוע 24 עם הפסקת הריון טראומטית ורדופת רגשות אשם וכאב קורע (עד היום). והרי אני כאן לבשר לכן בשורות טובות, אני בהריון בשבוע 11 ובמסע שאני מקווה שיסתיים עם ידיים מלאות בשמחה ואהבה. בימים הקשים שעברתי, כשבחיים לא היה ריח, טעם, צבע ושמחה כתבתן לי שהזמן ירכך קצת את "השפיצים" של הכאב - אני מודה שזה נראה לי אז כמשהו לגמרי לא אפשרי אבל זה נכון, זה מה שקרה לי. הכאב נשאר עד היום ואני לא נלחמת בו, אני חיה איתו אבל אני שמה דגש על "החיה" ולא על "הכאב". הפסקתי לחפש אשמים די מהר והשלמתי עם הגורל, מה שצריך לקרות קורה. ואני מודה שבתקופה שהשלמתי עם הפטליסטיות הזו, כלומר שאמרתי לעצמי שאם יהיה הריון נוסף או לא זה יקרה אם וכאשר זה צריך לקרות, באותו חודש הריתי. מבחינתי, היה משהו בכניעה לגורל ששחרר המון קשיים (להרות). אני מובילה את התחושה הזו גם עכשיו, כשיש המון חרדות סביב ההריון החדש וגם יש הרבה פרוצדורות רפואיות (במטרה לשמר את ההריון) שהן לגמרי חדשות לי ודי מפחידות. אני אומרת לעצמי שאני נותנת את המקסימום שאני יכולה, היתר כבר לא בידיים שלי. מה שצריך לקרות יקרה ואני מאמינה, מקווה ומתפללת שיהיה טוב. אתן נהדרות. לפגוש אתכן (וירטואלית) ברגעי האימה שעברתי, היה חסד גדול ! תודה מקרב לב ואני מקווה שאעדכן אתכן רק בשמחות... ולא חלילה אזדקק לכן שוב... ולטובת הנשים שעוברות את הסבל הכמעט לא אנושי הזה של אובדן (על כל המנעד...) אני שולחת לכן כוחות ומקווה שקצת אופטימיות. ראיתי בתוכנית עובדה ראיון עם פרופ' מולי להד שאיבד את אשתו ולפני חודש את בנו (במהלך טיול בברזיל), הוא אמר שהמוטו שלו בחיים זה "... כל הזמן לתכנן את השמחות כי האסונות באים לבד..." אני מאמצת את המוטו הזה... גם כשהכול נראה הרוס ושבור, למצוא פינה בלב להתחיל לתכנן את השמחה הבאה...
שלום לכן בנות יקרות. הייתן בשבילי ברגעים הקשים ותמכתן בי במישרין ובעקיפין (כשרק קראתי ולא כתבתי). היו לי שני אבודנים רצופים כאשר האחרון היה במאי השנה, לידה שקטה בשבוע 24 עם הפסקת הריון טראומטית ורדופת רגשות אשם וכאב קורע (עד היום). והרי אני כאן לבשר לכן בשורות טובות, אני בהריון בשבוע 11 ובמסע שאני מקווה שיסתיים עם ידיים מלאות בשמחה ואהבה. בימים הקשים שעברתי, כשבחיים לא היה ריח, טעם, צבע ושמחה כתבתן לי שהזמן ירכך קצת את "השפיצים" של הכאב - אני מודה שזה נראה לי אז כמשהו לגמרי לא אפשרי אבל זה נכון, זה מה שקרה לי. הכאב נשאר עד היום ואני לא נלחמת בו, אני חיה איתו אבל אני שמה דגש על "החיה" ולא על "הכאב". הפסקתי לחפש אשמים די מהר והשלמתי עם הגורל, מה שצריך לקרות קורה. ואני מודה שבתקופה שהשלמתי עם הפטליסטיות הזו, כלומר שאמרתי לעצמי שאם יהיה הריון נוסף או לא זה יקרה אם וכאשר זה צריך לקרות, באותו חודש הריתי. מבחינתי, היה משהו בכניעה לגורל ששחרר המון קשיים (להרות). אני מובילה את התחושה הזו גם עכשיו, כשיש המון חרדות סביב ההריון החדש וגם יש הרבה פרוצדורות רפואיות (במטרה לשמר את ההריון) שהן לגמרי חדשות לי ודי מפחידות. אני אומרת לעצמי שאני נותנת את המקסימום שאני יכולה, היתר כבר לא בידיים שלי. מה שצריך לקרות יקרה ואני מאמינה, מקווה ומתפללת שיהיה טוב. אתן נהדרות. לפגוש אתכן (וירטואלית) ברגעי האימה שעברתי, היה חסד גדול ! תודה מקרב לב ואני מקווה שאעדכן אתכן רק בשמחות... ולא חלילה אזדקק לכן שוב... ולטובת הנשים שעוברות את הסבל הכמעט לא אנושי הזה של אובדן (על כל המנעד...) אני שולחת לכן כוחות ומקווה שקצת אופטימיות. ראיתי בתוכנית עובדה ראיון עם פרופ' מולי להד שאיבד את אשתו ולפני חודש את בנו (במהלך טיול בברזיל), הוא אמר שהמוטו שלו בחיים זה "... כל הזמן לתכנן את השמחות כי האסונות באים לבד..." אני מאמצת את המוטו הזה... גם כשהכול נראה הרוס ושבור, למצוא פינה בלב להתחיל לתכנן את השמחה הבאה...