פרספקטיבה של בעיות תנועה - סרטון משנת 1954

[עודד רוט]

פרספקטיבה של בעיות תנועה - סרטון משנת 1954

"מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש".

סרטון משנת 1954 מסביר הכל, ולא הרבה השתנה.

 

[yairp4]

מדהים

הייתי אומר שזאת תמימות אופיינית לאותה תקופה, אבל בהתחשב בעובדה שהסרטון הופק ע"י GM זאת כנראה פרופוגנדה במירעה.

הסרטון מתחיל בהצגת הבעיה האמיתית - ריבוי מכוניות, ואז ממשיך בהצגת הפתרון הבלתי אפשרי - מספיק כבישים, במקום להתמקד בפתרון שהיה קיים ועדיין יחסית פופולרי באותה תקופה - תחבורה ציבורית.
זאת תוך הצגת הכבישים כעתידניים ונוצצים, הענקת פרס לאיש שעד יומו האחרון נלחם כדי להרוס עוד כמה חלקים ממנהטן לטובת כבישים מהירים (רוברט מוזס) ופה ושם זריקת עצמות לבני האדם שצריכים לחיות בצילם של המפלצות (מעל החניון התת קרקעי יוקם פארק מקסים, אלא אם נחליט להקים חניון עילי מודרני ונוצץ במקום).

ההמשך כמובן ידוע - החרבת ערים לטובת כבישים מהירים וחניונים, פירוק מערכות תחבורה ציבורית (יעילות יותר או פחות) באמצעות לחץ של יצרניות רכבים ויצירת ההתמכרות האמריקאית והעולמית לרכב הפרטי ולנפט הערבי. הפקקים עדיין כאן והם רק מחמירים וימשיכו להחמיר כל עוד הרכב הפרטי יהיה צורת התחבורה הדומיננטית וחלק נכבד מאותם כבישים נוצצים סובלים כיום מתחזוקה לקויה. הכבישים העיליים שהקריין מהלל כל כך הפכו מהר מאוד למפלצות כעורות שהתושבים נלחמו נגדם כבר בשנות השישים וחלקם כבר אינם קיימים (בין אם הם קרסו ברעידות אדמה ובין אם הם הוחלפו במנהרות בעלות עצומה).

אם היו מקצים אפילו רבע מתקציב פרוייקט ה- Interstate לטובת תחבורה ציבורית ארצות הברית הייתה יכולה להיראות אחרת לגמרי היום, ורק לטובה.

 

[yairp4]

לצורך הבהרה

אני לא אומר שאין מקום לפיתוח הכבישים, כבודם במקומם מונח וכמובן שאסור למדינה לקפוא במקום ולעצור פיתוח של תשתיות חיוניות. בנוסף, נוח להסתכל היום אחורה ולהגיד כמה טעו אז לפני שהיה את כל הידע הנרחב שקיים כיום בנושא הנדסת תנועה, למרות שכבר אז קמו קולות מחאה כנגד הכבישים המהירים ופירוק מערכות התחבורה הציבורית.

אבל הבעיה היא שהסרטון הזה הוא דוגמא כואבת לאובססיה למכוניות (בחסות חברות הרכב וקידום "החלום האמריקאי") וחוסר היכולת להפסיק אותה כשזה עוד היה אפשרי, תוך יצירת אנטגוניזם כלפי התחבורה הציבורית. בשנות השישים והשבעים כבר ידעו מספיק על הבעיות של הגישה הזאת ואולי אפשר היה עוד לעצור, כיום אני חושש שכבר מאוחר מידי לתקן את הנזק. באירופה חזרו לתת דגש לתחבורה ציבורית משנות השישים ואילך (ומראש לא חיסלו אותה באותו קנה מידה כמו בצפון אמריקה) ובארצות הברית התעוררו רק בעשור האחרון וכנראה שיעברו עוד עשורים רבים עד שיצליחו להדביק את הפער (אם בכלל), אבל האובססיה הזאת עדיין קיימת בהרבה מקומות בעולם, כולל המדינה הקטנה שלנו.

 

[easylivin]

כל מילה בסלע.

 

[מתכנן ערים]

דרך החשיבה השתנתה מאז, המעשים פחות

כבר ב-1961 ג'יין ג'ייקובס המופלאה היטיבה לזהות את הטרגדיה האמריקאית, אולי הגדולה מכולן. מתוך ספרה פורץ הדרך "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" (מומלץ בחום!!), פרק 18 ("נגיסה בערים או שחיקת השימוש במכוניות"):

"כל מי שמוקיר ערים מוטרד כיום ממכוניות. עורקי תנועה, מגרשי חניה, תחנות דלק וקולנועי דרייב-אין הם כלים חזקים ונחושים של הרס העיר. רחובות עירוניים נקטעים למענם לקטעים לא מוגדרים, חסרי לכידות ומנוכרים להולכי רגל. מרכזי הערים ושכונות אחרות... מבותרים כלאחר יד..."

"לא ברור עד כמה הרס העיר על ידי המכונית נגרם באמת מצורכי התחבורה והתנועה ; ואולי הוא מהווה זלזול צרוף בצרכים, בשימושים ובפונקציות אחרות של העיר."

"הזיקה הנוכחית בין ערים לבין מכוניות מייצגת את אחת מאותן מהתלות שמהתלת ההיסטוריה בקידמה. תקופת פיתוח המכונית כתחבורה יומיומית חופפת את התקופה שבה פותח האידאל הפרוורי נוגד-העיר בתחומי האדריכלות, הסוציולוגיה, המשפטים והכלכלה".

"אולם מכוניות אינן הורסות ערים מטבען... הדברים השתבשו כאשר החלפנו, למעשה, כל סוס ברחובות העירוניים העמוסים בחצי תריסר כלי רכב ממונעים, במקום להשתמש בכלי רכב ממונע אחד כתחליף לחצי תריסר סוסים."

"ככל שנקצה מקום רב למכוניות בערים, כן יגדל הצורך בשימוש במכונית, ויידרש מרחב רב יותר עבורן. במציאות איננו קופצים פתאום מחצי מיליון מטרים רבועים של תשתית כביש עירונית למיליון וחצי מטרים רבועים, ולכן קשה לראות את ההשפעות של מתן מקום לעוד כמה מכוניות, ואז לעוד כמה מכוניות ולעוד כמה מכוניות. אבל המשוב החיובי פועל, בין שבמהירות ובין שבעצלתיים. כך או כך מתלווים לנגישות הרבה של המכונית ירידה בנוחות וביעילות של התחבורה הציבורית ופיזור והידלדלות השימושים, וכך גם גובר הצורך במכוניות."

"אילו טקטיקות מתאימות לאסטרטגיה של שחיקת השימוש המכוניות באמצעות הערים? ...טקטיקן שחיקה היה מחפש מדרכות שהשימוש בהן מוגבר ומגוון, ומבקש להרחיב ולהגדיל אותן לטובת החיים העירוניים. פעילות זו תביא מאליה להצרתו של הכביש... מנין יבוא הכסף? מאותו מקור שממנו מגיע היום הכסף המושקע באופן מוטעה בהצרת המדרכות... אין גבול לאפשרויות להוסיף לנוחות חיוניות ושמחה בעיר, ובה בעת להכביד על המכוניות. היום אנחנו פוסלים את רוב אמצעי העזר... כגון מעברי חצייה נוחים ותכופים להולכי רגל - משום שהם מנוגדים לצרכים התובעניים של מכוניות. העימות הוא אמיתי. אין צורך להמציא טקטיקות מלאכותיות... משאיות ואוטובוסים הם עצמם ביטוי חשוב לאינטנסיביות של העיר ולריכוזה. אם יעילותם תזכה לעידוד, תהיה תוצאת הלוואי שחיקה נוספת במכונית הפרטית... מחלפים מסוימים, המובילים לתוך ערים צפופות, יוגבלו לתנועת משאיות ואוטובוסים בלבד."

"מה יקרה אם ניכשל בניסיון לעצור את הנגיסה בערים באמצעות המכוניות? ... במקרה זה, אנו האמריקאים, לא נידרש לתהות על התעלומה שהטרידה בני אדם במשך אלפי שנים: מהי מטרת החיים? לנו תהיה התשובה ברורה, מקובלת ובלתי ניתנת לערעור: מטרת החיים היא לייצר ולצרוך מכוניות. לא קשה להבין שייצור מכוניות וצריכתן יכולים להיראות כמטרת החיים בעיני ההנהלה של ג'נרל מוטורס או בעיני אנשים אחרים המחויבים מחויבות עמוקה למטרה זו מבחינה כלכלית או רגשית; אם כך הם מתייחסים לעניין, ראוי לשבח אותם ולא לבקר אותם על הזיהוי המוחלט בין הפילוסופיה לבין חובות היומיום. קשה, עם זאת, להבין מדוע מטרת החיים של המדינה כולה צריכה להיות ייצור מכוניות וצריכתן."

להזכירכם, פורסם ב-1961...

 

[yairp4]

חובה על כל מתכנן לקרוא את

הספרים של ג'יין ג'ייקובס.