פעם רציתי לכתוב
מכתב לאבא. לתאר שם את כל הדברים שחשבתי עליו, את כל הרע שרציתי שיקרה לו, את כל הדברים שעשיתי מאחורי גבו. רציתי פעם להוכיח לו שאני אחרת, שהוא לא באמת מכיר אותי, שאני יכולה יותר ושהוא, בטח ובטח שלא הוא - יהייה זה שיעצור אותי. חייתי פעם בצורך להתנקם, זה היה הדלק שלי, הפוש שדחף אותי רק להראות לו שאני יכולה. ואני אמרתי שאני לא אוהבת אותו - מצחיק אה? ואני אמרתי שלא אכפת לי ממנו - איך? ועוד יותר, הכי עמוק, הכי חזק שיכול להיות - אמרתי שאני שונאת אותו. שונאת - את אבא, את זה שנתן לי חיים. ואני לא מצטערת על כל זה, לא מצטערת על כלום את יודעת? אם הייתי יכולה לשנות לא הייתי משנה. נכון, אנחנו רחוקים עכשיו, פיזית, אבל קרובים, הרבה, המון יותר ממה שאי פעם היינו כשגרנו תחת אותה קורת גג, כשגרנו באותה הארץ, כשקמנו בבוקר וראינו אחד את השני בתחילת היום... והמון ממה שאבא אמר התברר כנכון. המון. ואולי כדאי להקשיב לו יותר? אבא אומר שהפסיכולוג הכי טוב של הבנאדם הוא עצמו "רק את יכולה להבין את עצמך, בשביל מה את רוצה ללכת לפסיכולוג, בשביל מה?" אבא אמר שבסופו של דבר אני אהייה הפסיכולוגית של הפסיכולוג - אולי בכל זאת הוא רואה שיש בי איזשהו פוטנציאל? אולי בכל זאת הוא מבין שיש בי איזשהו קסם? אולי בכל זאת הוא מקבל את זה שאני לא אהייה , אולי אפעם, מה שהוא רצה שאהייה אבל שאוכל להיות ולבנות ולפתח דברים אחרים שיעשו אותי מאושרת וזה יהיה הכי הכי בשבילו? פחחחחחח אולי בכלל כדאי שאני אאמין לזה בכל ליבי לפני שאני אצפה מבנאדם אחר להאמין בזה? כן, אולי, כדאי, מאוד. לפעמים אני חושבת על אנשים אחרים , על אנשים שיקראו את המילים שלי, על אנשים שאולי יזדהו, על אנשים שלא יבינו מה אני רוצה בכלל, על אנשים שלא אוהבים, על אנשים שכן, על החיים שלהם ועל מה שהם עוברים. לפעמים אני אוהבת את כולם, ממש, הרבה. כל אחד הוא כ"כ הרבה שזה מקסים בעיניי. [כן כן , גם לי קשה להבין מאיפה המילים האלו יוצאות אבל... לא ממש אכפת לי
... כל עוד אני מאמינה בהם זה מספיק לי.] עוד כמה ימים יש לפאטמה יומולדת =] אוח כמה שאני אוהבת אותה, היא לעולם לא תדע עד כמה [ואולי כן... אולי כמו שאבא יודע ואני רק חושבת שלא..., טוב נו לזה אני אגיע מאוחר יותר]. ולמדתי איך להכין עוגה, עודה מפוצצת בשוקולד! לפחות 4 חבילות שלמות אני מכניסה לשם ועוד לרוטב איזה 3... והיא אהבה את העוגה כשהיא הייתה פה וטעמה 
אז החלטתי להכין אותה למומולדת שלה [עם קצפת ובלאגנים...] כמה פרטים לא חשובים אני כותבת... ואז עולות בי מחשבות... [לעזאזל איך הייתי רוצה שהשלב הזה ייגמר כבר] על איך הכל זורם כשאני עושה את זה לפאטמה כי זו אהבה ללא גבולות ועל איך שאני צריכה ללמד את עצמי לשלוט בגבולות האלו לפעמים [לא בנוגע לפאטמה] ועל איך אני צריכה לשנות את עצמי וליצור לי מציאות חדשה, ועל איך אני נלחמת בעצמי כל יום וזה הורס... ושוב לחצים בראש [כי הכל הרי בא מהמחשבות, מעצמי, לא משום דבר אחר] ועל איך שאני מתאכזבת שוב כי עדיין לא מצליחה לשלוט בזה... אבל לא בא לי דברים עצובים, לא בא לי מחשבות מפחידות, לא בא לי להתמודד עכשיו, בא לי לכתוב עוד על אבא. ועל איך אני לא יודעת אם הוא מודע לזה שאני אוהבת אותו , וכמה... ועל איך שאני לא יודעת אם הוא מודע לזה שאני מעריכה אותו, וכמה... ועל איך שאני לא יודעת אם הוא עושה את כל הדברים שהוא עושה עבורי עכשיו בגלל שהוא אולי יותר מרוכך בעקבות אמא... בגלל שהוא מרגיש חובה כי פעם , מזמן, דברנו על דברים והוא סופסופ פלט איזה משהו שיש כמה דברים באופי שלו וכמה מעשים שיכול להיות שהוא לא עשה נכון... ואולי הוא מרגיש את זה כי אנחנו רחוקים והוא מתגעגע והוא אוהב [כי אני הבת שלו, נו מה...] ו... הרבה דברים יש בי, לא יודעת כמה מהם בדיוק אני רוצה לשנות. יש כמה ספציפיים שאני יודעת שאני צריכה לשנות אם אני רוצה שיהיו לי חיים יותר טובים. לדלות את הכלים מכאן ומשם, אני מנסה, בינתיים , לא יודעת אם זה עושה משהו... ורק ... רק לא יודעת מה. שיהיה טוב ואהבה
מכתב לאבא. לתאר שם את כל הדברים שחשבתי עליו, את כל הרע שרציתי שיקרה לו, את כל הדברים שעשיתי מאחורי גבו. רציתי פעם להוכיח לו שאני אחרת, שהוא לא באמת מכיר אותי, שאני יכולה יותר ושהוא, בטח ובטח שלא הוא - יהייה זה שיעצור אותי. חייתי פעם בצורך להתנקם, זה היה הדלק שלי, הפוש שדחף אותי רק להראות לו שאני יכולה. ואני אמרתי שאני לא אוהבת אותו - מצחיק אה? ואני אמרתי שלא אכפת לי ממנו - איך? ועוד יותר, הכי עמוק, הכי חזק שיכול להיות - אמרתי שאני שונאת אותו. שונאת - את אבא, את זה שנתן לי חיים. ואני לא מצטערת על כל זה, לא מצטערת על כלום את יודעת? אם הייתי יכולה לשנות לא הייתי משנה. נכון, אנחנו רחוקים עכשיו, פיזית, אבל קרובים, הרבה, המון יותר ממה שאי פעם היינו כשגרנו תחת אותה קורת גג, כשגרנו באותה הארץ, כשקמנו בבוקר וראינו אחד את השני בתחילת היום... והמון ממה שאבא אמר התברר כנכון. המון. ואולי כדאי להקשיב לו יותר? אבא אומר שהפסיכולוג הכי טוב של הבנאדם הוא עצמו "רק את יכולה להבין את עצמך, בשביל מה את רוצה ללכת לפסיכולוג, בשביל מה?" אבא אמר שבסופו של דבר אני אהייה הפסיכולוגית של הפסיכולוג - אולי בכל זאת הוא רואה שיש בי איזשהו פוטנציאל? אולי בכל זאת הוא מבין שיש בי איזשהו קסם? אולי בכל זאת הוא מקבל את זה שאני לא אהייה , אולי אפעם, מה שהוא רצה שאהייה אבל שאוכל להיות ולבנות ולפתח דברים אחרים שיעשו אותי מאושרת וזה יהיה הכי הכי בשבילו? פחחחחחח אולי בכלל כדאי שאני אאמין לזה בכל ליבי לפני שאני אצפה מבנאדם אחר להאמין בזה? כן, אולי, כדאי, מאוד. לפעמים אני חושבת על אנשים אחרים , על אנשים שיקראו את המילים שלי, על אנשים שאולי יזדהו, על אנשים שלא יבינו מה אני רוצה בכלל, על אנשים שלא אוהבים, על אנשים שכן, על החיים שלהם ועל מה שהם עוברים. לפעמים אני אוהבת את כולם, ממש, הרבה. כל אחד הוא כ"כ הרבה שזה מקסים בעיניי. [כן כן , גם לי קשה להבין מאיפה המילים האלו יוצאות אבל... לא ממש אכפת לי
אז החלטתי להכין אותה למומולדת שלה [עם קצפת ובלאגנים...] כמה פרטים לא חשובים אני כותבת... ואז עולות בי מחשבות... [לעזאזל איך הייתי רוצה שהשלב הזה ייגמר כבר] על איך הכל זורם כשאני עושה את זה לפאטמה כי זו אהבה ללא גבולות ועל איך שאני צריכה ללמד את עצמי לשלוט בגבולות האלו לפעמים [לא בנוגע לפאטמה] ועל איך אני צריכה לשנות את עצמי וליצור לי מציאות חדשה, ועל איך אני נלחמת בעצמי כל יום וזה הורס... ושוב לחצים בראש [כי הכל הרי בא מהמחשבות, מעצמי, לא משום דבר אחר] ועל איך שאני מתאכזבת שוב כי עדיין לא מצליחה לשלוט בזה... אבל לא בא לי דברים עצובים, לא בא לי מחשבות מפחידות, לא בא לי להתמודד עכשיו, בא לי לכתוב עוד על אבא. ועל איך אני לא יודעת אם הוא מודע לזה שאני אוהבת אותו , וכמה... ועל איך שאני לא יודעת אם הוא מודע לזה שאני מעריכה אותו, וכמה... ועל איך שאני לא יודעת אם הוא עושה את כל הדברים שהוא עושה עבורי עכשיו בגלל שהוא אולי יותר מרוכך בעקבות אמא... בגלל שהוא מרגיש חובה כי פעם , מזמן, דברנו על דברים והוא סופסופ פלט איזה משהו שיש כמה דברים באופי שלו וכמה מעשים שיכול להיות שהוא לא עשה נכון... ואולי הוא מרגיש את זה כי אנחנו רחוקים והוא מתגעגע והוא אוהב [כי אני הבת שלו, נו מה...] ו... הרבה דברים יש בי, לא יודעת כמה מהם בדיוק אני רוצה לשנות. יש כמה ספציפיים שאני יודעת שאני צריכה לשנות אם אני רוצה שיהיו לי חיים יותר טובים. לדלות את הכלים מכאן ומשם, אני מנסה, בינתיים , לא יודעת אם זה עושה משהו... ורק ... רק לא יודעת מה. שיהיה טוב ואהבה
