פנסים

פנסים

פנס אחד. אולי זה כל מה שהייתי צריך. בלי פנס לא הצלחתי למצוא כלום. כל הלילה לא ישנתי, רק התהפכתי מצד לצד. חשבתי לעצמי שאולי בכל פעם כשאני מסתובב, בצד השני מופיע משהו שאני לא רואה. איפה לא חיפשתי, מתחת למיטה, מתחת לכרית, מעל השולחן, בתוך הקירות.. כלום. בסוף התייאשתי. התיישבתי על הרצפה ,הסרתי את כל בגדי ונשארתי לשבת עירום. הגעתי למסקנה שכל החיפושים האלה שלי לא מצדיקים את עצמם יותר. אין לי יותר תועלת בהם, בעצמי או בבגדים שלי. הקרבתי את עצמי, ובשביל מה? בשביל כלום. פתאום ראיתי משהו מתגלגל מתחת לשולחן. זחלתי באיטיות אל מה שראיתי, גורר את עצמי על הרצפה. הגעתי אל הדבר המוטל, והסתכלתי עליו. זה היה עט. לקחתי את העט, והתחלתי לצייר על גופי. ציירתי שעות. ציירתי עד שדיממו לי הידיים. ציירתי עד שלא היה לי יותר מקום בגוף, ואז התחלתי לצייר על הרצפה. כשנגמרה הרצפה עברתי לקירות ולכל מה שמצאתי בדרך. בסוף נרדמתי באפיסת כוחות. אני לא זוכר כמה זמן ישנתי, אולי שעה, אולי שבוע, אולי שנה. כשקמתי, ראיתי שכל הציורים שלי צמחו. הם צמחו ממני והפכו לעצים. בהתחלה הופתעתי, אפילו נבהלתי, אבל לאט לאט אני לומד להסתגל. בדברים הקטנים בחיים, זה קשה. אני לא אגיד לכם שלא. אבל שכשאני קם בבוקר, והציפורים הקטנות האלה באות ויושבות על העצים שלי, אני מרגיש טוב, ונראה לי שזה מה שחשוב.
 

שם זמJי

New member
עוד עוד

כמו מקלחת מרעננת ברדך לגיהנום אנא תן עוד קצת אתה מחיה את נפשינו
 

שם זמJי

New member
ועכשיו סיפור חיי

אבא שלי מין חנון כזה לא מצא אישה כי לא חיפש עד שקרא באיזה ספר טבע שכל אורגניזם מתרבה אז הוא קנה לוטו ופגש את אימא שלי והבטיח לה טיול אמיתי לחוצלארץ וכשהיתה בהריוני קנו כרטיסי טיסה בצ'ק דחוי כי אולי יזכה בלוטו וישלם את זה ובאמצע הטיסה אמא שלי היתה נורא צריכה ללדת ונכנסה לשירותים שזה היה מטוס אפריקאי עם בול קליעה וככה נפלתי לתוך השטח של החיות המוגנות ואני שומר חוק מתוך הגנים שלי לא פגעתי בהן והחיות טרפו אותי כל כך הרבה עד שנהייתי לגמרי מוטרף ואז כשגדלתי ורציתי להתרבות הגשתי בקשה לרשיון לנשק בגלל החיות האלו והפקידה הזאת כשראתה את הבקשה הזמינה משטרה על הטרדה מינלולית כי היא חשבה שאני רוצה רק לנשק ולברוח ושמו אותי בכלא שאסור להסתפר וגדלו שערותי עד שכל מה שצומח בעולם זה שערות ראשי וכבר אין מקום לשערות של המקומות האחרות אם תגיבו טוב אתן את ההמשך ...................
 

alexandron

New member
שימו לב, הודעה זו תימחק.

שימו לב חברי פורום יקרים, הודעה זו תמחק תוך 12 שעות. אם ברצונכם להגיב ליצירה ביצירה משלכם, אנא עשו זאת בצמצמום או על ידי הפניה, או על ידי תוספת הקדשה בהודעה חדשה בה נמצא השיר. או לכל הפחות ספרו מדוע אתם מגיבים איך שאתם מגיבים... "גרם לי לחשוב על כך וכך" "הזכיר לי כך וכך" "אני עצמי חשבתי פעם על נושאים דומים..." וכן הלאה. שיח יצירתי זה נפלא, אבל כאן זה חרג בעיניי מגבול של טעם טוב מסויים. מאד חבל שאנו כרגע מנועים מלהגיב לשירו של שם זמני בלי בעצם לזלזל ביצירתו של עיגול קר. מכיוון שבעצם נמצא שלא במקומו. ההמתנה שבמחיקה היא כדי לאפשר לכותב לשמור עותק של זה, ולהפציר בו לאחר מכן לפרסם זאת שוב במקום מתאים יותר. בתודה, המתנדבת שלכם.
 

zrizi serviche

New member
לעומק ../images/Emo9.gif

אתחיל במה שלא אהבתי - הכתיבה מאוד לא מלוטשת לדעתי. בחרת לכתוב בלשון היא מאד יום יומית, לא ספרותית, מה שבעיני הוא לא בחירה רעה דווקא, אבל חסר צליל ייחודי לשפה - היא פשוט נשמעת כאילו לא התאמצת במיוחד על הניסוח. יש גם כמה משפטים שאפשר לדעתי להיפטר מהם, הם פשוט too much - " הגעתי למסקנה שכל החיפושים האלה שלי לא מצדיקים את עצמם יותר. אין לי יותר תועלת בהם, בעצמי או בבגדים שלי. הקרבתי את עצמי, ובשביל מה? בשביל כלום." למה בכל זאת אהבתי - פשוט נהנתי לקרוא את זה. זה היה צבעוני ולא צפוי, אבל היה משהו מהודק ואמין בזרם הארועים. המילה הראשונה שעלתה לי בראש כשגמרתי לקרוא הייתה 'מגניב...'
 
שאלה: זה סיפור סוריאליסטי

מצא חן בעיני האבסורד לא בטוח שהשם של הספור מתאים לעלעלה חוץ מההתחלה. חושב שכדאי להחליף לציורים או עצים או ציפורים. כי זה מה שאתה אומר בסוף - זה מה שחשוב
 
למעלה