פנסים
פנס אחד. אולי זה כל מה שהייתי צריך. בלי פנס לא הצלחתי למצוא כלום. כל הלילה לא ישנתי, רק התהפכתי מצד לצד. חשבתי לעצמי שאולי בכל פעם כשאני מסתובב, בצד השני מופיע משהו שאני לא רואה. איפה לא חיפשתי, מתחת למיטה, מתחת לכרית, מעל השולחן, בתוך הקירות.. כלום. בסוף התייאשתי. התיישבתי על הרצפה ,הסרתי את כל בגדי ונשארתי לשבת עירום. הגעתי למסקנה שכל החיפושים האלה שלי לא מצדיקים את עצמם יותר. אין לי יותר תועלת בהם, בעצמי או בבגדים שלי. הקרבתי את עצמי, ובשביל מה? בשביל כלום. פתאום ראיתי משהו מתגלגל מתחת לשולחן. זחלתי באיטיות אל מה שראיתי, גורר את עצמי על הרצפה. הגעתי אל הדבר המוטל, והסתכלתי עליו. זה היה עט. לקחתי את העט, והתחלתי לצייר על גופי. ציירתי שעות. ציירתי עד שדיממו לי הידיים. ציירתי עד שלא היה לי יותר מקום בגוף, ואז התחלתי לצייר על הרצפה. כשנגמרה הרצפה עברתי לקירות ולכל מה שמצאתי בדרך. בסוף נרדמתי באפיסת כוחות. אני לא זוכר כמה זמן ישנתי, אולי שעה, אולי שבוע, אולי שנה. כשקמתי, ראיתי שכל הציורים שלי צמחו. הם צמחו ממני והפכו לעצים. בהתחלה הופתעתי, אפילו נבהלתי, אבל לאט לאט אני לומד להסתגל. בדברים הקטנים בחיים, זה קשה. אני לא אגיד לכם שלא. אבל שכשאני קם בבוקר, והציפורים הקטנות האלה באות ויושבות על העצים שלי, אני מרגיש טוב, ונראה לי שזה מה שחשוב.
פנס אחד. אולי זה כל מה שהייתי צריך. בלי פנס לא הצלחתי למצוא כלום. כל הלילה לא ישנתי, רק התהפכתי מצד לצד. חשבתי לעצמי שאולי בכל פעם כשאני מסתובב, בצד השני מופיע משהו שאני לא רואה. איפה לא חיפשתי, מתחת למיטה, מתחת לכרית, מעל השולחן, בתוך הקירות.. כלום. בסוף התייאשתי. התיישבתי על הרצפה ,הסרתי את כל בגדי ונשארתי לשבת עירום. הגעתי למסקנה שכל החיפושים האלה שלי לא מצדיקים את עצמם יותר. אין לי יותר תועלת בהם, בעצמי או בבגדים שלי. הקרבתי את עצמי, ובשביל מה? בשביל כלום. פתאום ראיתי משהו מתגלגל מתחת לשולחן. זחלתי באיטיות אל מה שראיתי, גורר את עצמי על הרצפה. הגעתי אל הדבר המוטל, והסתכלתי עליו. זה היה עט. לקחתי את העט, והתחלתי לצייר על גופי. ציירתי שעות. ציירתי עד שדיממו לי הידיים. ציירתי עד שלא היה לי יותר מקום בגוף, ואז התחלתי לצייר על הרצפה. כשנגמרה הרצפה עברתי לקירות ולכל מה שמצאתי בדרך. בסוף נרדמתי באפיסת כוחות. אני לא זוכר כמה זמן ישנתי, אולי שעה, אולי שבוע, אולי שנה. כשקמתי, ראיתי שכל הציורים שלי צמחו. הם צמחו ממני והפכו לעצים. בהתחלה הופתעתי, אפילו נבהלתי, אבל לאט לאט אני לומד להסתגל. בדברים הקטנים בחיים, זה קשה. אני לא אגיד לכם שלא. אבל שכשאני קם בבוקר, והציפורים הקטנות האלה באות ויושבות על העצים שלי, אני מרגיש טוב, ונראה לי שזה מה שחשוב.