אחרית דבר לספר "תיק תק" מאת פרנק ל. באום מהמתרגמת ועורכת הוצאת "עוץ"
ינואר 5, 2022הסופר האמריקאי ל. פרנק באום הוא אחד השמות הידועים בספרות הפנטזיה בזכות ספרו הקלאסי “הקוסם מארץ עוץ”, שיצא לאור לראשונה בשנת 1900. הוצאת “עוץ”, פרי עמלה של העורכת והמתרגמת גילי בר-הלל סמו, שמה לה למטרה להכיר לציבור הישראלי את הסדרה המלאה של “ארץ עוץ” שכתב באום. לאחרונה יצא לאור הספר השמיני בסדרה, ולרגל יציאת הספר אנו שמחים להציג את אחרית הדבר שכתבה בר-הלל סמו.
איך נראה העולם כאשר הספר “תיקתק מעוץ” ראה אור לראשונה? הספר יצא ממכבש הדפוס ביוני, 1914. חודש אחר כך, ביולי 1914, מהפכן התנקש בחייו של הארכידוכס האוסטרי פרנץ פרדיננד ופרצה “המלחמה הגדולה”, אותה מלחמה שנקראה אז גם “המלחמה שתשים קץ לכל המלחמות”, ובימינו – מלחמת העולם הראשונה. זו כנראה המלחמה שאת הדיה המוקדמים שמע מרגלו של מלך הנומים, המאזין עם האוזניים, כאשר דיווח למלך שבעולם “יש מלחמה”; אבל את המלך הדיווח הזה לא הרשים, שהרי “תמיד יש מלחמה” (עמ׳ 126).
כריכת הספר (יח”צ)
עוד דיווח המאזין למלך הנומים ש”הנשים באמריקה הקימו מטה פעולה”. זאת כנראה התייחסות להתארגנויות שונות של הסופרג׳יסטיות, הפעילות למען זכות הצבעה לנשים, אשר מאמציהן החלו להניב פירות ראשונים בארצות הברית באותה תקופה. נכון ל־1914, מדינות בודדות כבר העניקו את זכות ההצבעה לנשים בשטחן, ונעשו צעדים לקראת החלת זכות זו ברמה הלאומית. התיקון ה־19 לחוקה האמריקאית, המעגן את זכות ההצבעה לנשים, נכנס בסופו של דבר לתוקף באוגוסט 1920.
השלטון לפשוטי העם
באום עצמו היה תומך נלהב בשוויון לנשים. חמותו, מטילדה ג׳וסלין גייג׳, היתה הרי ממייסדות התנועה הסופרג׳יסטית, וספריו מלאים במנהיגות נשיות נערצות, דוגמת עוצמה וגלינדה. המלכה אן מאוּדרוּבּוּ אינה אחת מהן. שלא כמו קודמתה המהפכנית הגנרלית ג׳ינג׳ור, אשר בספר “ארץ עוץ המופלאה” ארגנה צבא שיכבוש את עיר האזמרגד מתוך מניע אידיאולוגי של העברת כוח השלטון מידיים גבריות לידיים נשיות, אן מאודרובו מבקשת לכבוש את עיר האזמרגד מתוך מניע מטופש ומיותר: שעמום בלבד. אין פלא שמשימתה של אן נכשלת עוד לפני שיצאה לדרך, כאשר היא מקימה צבא מגוחך ונלעג של גברים חסרי מוטיבציה או יכולת, כמעט עד האחרון.
באופן כללי נראה שבאום רואה במלוכה מעין קישוט חביב ולא הרבה מעבר לכך. על משפחת המלוכה של אודרובו הוא כותב שהיא קיימת “לא כי היה נחוץ במיוחד לשלוט עליהם, אלא בעיקר כעניין של כבוד”, ומסביר שעוצמה מרשה שבחלקים שונים של ארץ עוץ יהיו כל מיני “מלכים, מלכות וקיסרים מקומיים”, כל עוד מובן לכול שהיא השליטה העליונה על כולם (עמ׳ 14-13). עיקרון דומה מתקיים גם בארצו של טִיטִיטִי־הוּצ׳וּ רב האון, שבה כל התושבים הם מלכים ומלכות, אבל השליט העליון על כולם הוא האזרח הפשוט. אפשר לגזור מתוך הדוגמאות הללו את משנתו השלטונית של באום: הוד והדר של מלוכה הם יפים כתיאטרון, אך בסופו של דבר על המלכים והמלכות להיות כפופים לשלטון האמיתי, המעסיק את עצמו ברווחת התושבים ולא להפך.
כמו שהמלוכה מוצגת אצל באום כתיאטרון ללא מהות, כך גם הצבא. ככל שדרג המפקדים בצבא של אודרובו גבוה יותר, כך הם יותר מוגי לב; וככל שמדי אותם מפקדים מפוארים וססגוניים יותר, כך מיומנויות הקרב שלהם שואפות לאפס. למעשה בכל הצבא יש רק לוחם אחד ראוי לשמו, והוא הטוראי, סייפא. על צבא כזה בדיוק כבר קראנו פעם אצל באום, בספר “עוצמה מעוץ”. אין זה הפרט היחיד שחוזר בספר זה כווריאציה חדשה על אפיזודות שכבר קראנו בספרים קודמים בסדרה, ולא בכדי.
ספר בעקבות הצגה בעקבות ספר
פעם אחרי פעם מבעבעת מתוך יצירתו של באום הכמיהה העמוקה לבמת התיאטרון. התיאטרון היה אהבת חייו המקצועיים הראשונה של פרנק באום, והמחזמר שעלה לפי “הקוסם מארץ עוץ” בשנת 1902 היה מההצלחות הגדולות של הקריירה שלו, ובגדר הגשמת חלום אישי עבורו. לשווא ניסה באום לשחזר את אותה הצלחה בכתיבת מחזות בימתיים אחרים שהצליחו פחות, דוגמת “החיפושפיש” (1905). בין שהמחזות שכתב היו מבוססים על ספרי עוץ, ובין שספרי עוץ התבססו על המחזות ועל טיוטות למחזות שנדחו, אנחנו רואים חזרה על אותן סצנות ועל אותם טיפוסי דמויות בספריו של באום ובמחזותיו. המחזמר “איש התיקתק מארץ עוץ” (1913) לדוגמה, שאותו מזכיר באום בהקדמה לספרנו, היה מבוסס באופן רופף על הספר “עוצמה מעוץ”, ובתורו שימש בסיס לספר “תיקתק מעוץ”; וכך מהדהדות אותן תמונות ועלילות שוב ושוב.
חוברת תווים לשיר מהמחזמר “איש התיקתק מעוץ”, 1913
מי היא בטסי בובין אם לא שיבוט של דורותי? באום לא היה יכול להשתמש שוב בדורותי, כי כבר נתן לה סיפור המשך אחר בספרי עוץ, וגם כי דמויות מהמחזה “הקוסם מארץ עוץ” היו מוגנות תחת זכויות יוצרים של שותפים אחרים ליצירה. אבל סיפור הגעתה של בטסי לממלכת הפרחים כניצולה מספינה שטבעה בלב ים, הוא בדיוק סיפורה של דורותי בתחילת הספר “עוצמה מעוץ”, כאשר האנק החמור מחליף את בילינה התרנגולת. יש לציין שלשחקן אנושי קל הרבה יותר לגלם חמור על במת תיאטרון מאשר תרנגולת; גם כש”הקוסם מארץ עוץ” עובד לבמה, הכלבלב הקטן טוטו שליווה את דורותי הוחלף בפרה, אימוג’ן, שאותה גילם על הבמה שחקן אנושי. למחזמר “איש התיקתק מארץ עוץ” היו חיי במה קצרים, אך מתברר שלדמות החמור האנק, בגילומו של השחקן פרד וודוורד, נועדו עוד חיים ארוכים במופעי וודוויל ובקברטים, כמעט עד שנות הארבעים. אשר לבטסי בובין, מעניין לציין שבשום ספר מסדרת עוץ לא מוזכרת המשפחה שלה, כאילו מובן וברור שהיא יתומה גלמודה ודבר אינו קושר אותה לחייה הקודמים לבואה לארץ עוץ.
פרד וודוורד מגלם חמור, 1914
קו עלילה נוסף שחוזר כווריאציה על עלילת הספר “עוצמה מעוץ”, הוא גילויו והצלתו של הרובוט המכני תיקתק ובעקבות זאת הירידה לממלכת הנומים התת־קרקעית במטרה לשחרר משם שבויים של מלך הנומים. נחמד שהפעם מתקיים מפגש בין מלך הנומים הרגזן לפיית הקשת הענוגה פוליכרום, אשר מרמז על מקור השראה אפשרי של באום: המיתוס היווני על מלך השאול, האדס, שהתאהב באלת האביב, פרספונה, וחטף אותה אל ממלכתו.
ואגב פוליכרום, גם היא חוזרת, בדיוק כפי שהופיעה לראשונה בספר “הדרך לעוץ”, כשהיא יורדת מהקשת בענן כדי לרקוד על הארץ ואינה מבחינה שהקשת עזבה בלעדיה. אבל איך זה שכאשר היא פוגשת שוב באיש הפרוע, היא מתנהגת כאילו אינה מכירה אותו? אולי מרוב צער על הקשת שאבדה, פוליכרום התבלבלה? ואולי באום לא התאפק והיה מוכרח לשים בפיהם של פוליכרום ושל האיש הפרוע את הדיאלוג המתחכם שרצה לכתוב עבור גרסה בימתית של מפגשם הראשון. בתרגום מילולי:
באום ומשחקי המילים חסרי הבושה שלו! נאלצתי להמציא משחק מילים אחר בעברית, על סמך הדמיון בין המילים קשת/עיקשת (עמ׳ 59).
לצד אלמנטים שהשתכפלו בשל העיבוד מספר לבמה וחוזר חלילה, ישנם בספר “תיקתק מעוץ” גם סצנות שדומה שנכתבו במיוחד במחשבה על עיבוד בימתי, כגון הסצנה שבה שלוש בנות יפות מנשקות בזו אחר זו את אחיו של האיש הפרוע כדי להסיר מעליו את הכישוף המכער. דומה שהסצנה הזאת – וסצנות נשיקות באופן כללי – הן עניין זר בסיפורי ארץ עוץ, שלרוב נעדרים חיזורים ורומנטיקה, ובזה יתרונם כסיפורי הרפתקאות לילדים!
הקסם בטכנולוגיה
מוטיב נוסף שחוזר בספריו של באום הוא ההיקסמות של הסופר מחידושים והמצאות טכנולוגיים. לאורך המאה העשרים, סופרי פנטזיה נטו להציג את הטכנולוגיה כמנוגדת לקסם ועוינת לטבע. לא כך אצל באום, שבספריו קסם, טבע וטכנולוגיה מתקיימים בכפיפה אחת ובהרמוניה, וכולם – פלאיים.
בספר הזה אנחנו מגלים שאת הטלפון האלחוטי המציא לא אחר מאשר הקוסם מארץ עוץ! ביחד עם תמונת הקסמים של עוצמה – סוג של מסך טלוויזיה קסום – הטלפון האלחוטי של הקוסם הופך את לשכתה של עוצמה למעין חדר בקרה טכנולוגי/קסום, ממנו השליטה הצעירה יכולה לעקוב אחרי התקדמות שליחיה ולקבל החלטות אסטרטגיות בהתאם למידע הזורם אליה.
טכנולוגיה קסומה היא גם הכוח המפעיל את האיש המכני תיקתק. מצד אחד הוא רובוט על קפיץ – כנראה הרובוט הראשון שנכתב כדמות ביצירה ספרותית – ומצד שני, היה אפשר לייצר אותו רק באמצעות קסמים. דמות נוספת בספר המייצגת את הזיקה בין טכנולוגיה לקסם היא הפיה אלקטרה, עלמת האור החשמלי. בטסי סבורה שאלקטרה היא הצעירה מבין פיות האור, שכן אדיסון גילה את החשמל מאוחר יחסית בתולדות העולם, אבל מלכת האור מעמידה אותה על טעותה: “אולי הוא בן התמותה הראשון שגילה אותו… אבל חשמל היה חלק מהעולם מרגע בריאתו, ולפיכך גילה של אלקטרה שלי הוא בדיוק כגילן של אור־יום ואור־ירח, והתועלת שהיא מביאה לבני התמותה ולפיות שווה לא פחות מהתועלת שהן מביאות.” (עמ׳ 114-113).
הטבעי והטכנולוגי, כך אומר לנו באום, פלאיים באותה מידה. כשהאיש הפרוע מנסה להסביר לבטסי כיצד פועל כוח הכבידה במנהרה שעוברת דרך ליבת כדור הארץ, הוא מסתבך ומסכם זאת כך: “לא כל הקסם נמצא רק בארץ הפיות… יש קסם רב בכל הטבע. …האם יש דבר פלאי יותר מאשר לראות פרח שצומח ופורח מניצן? או להפיק אור מחשמל באוויר? לפרות שמייצרות עבורנו חלב ודאי יש מנגנון מופלא לפחות כמו זה שבגופו של תיקתק.” (עמ׳ 135)
בספר “תיקתק מעוץ” ישנו יער שלם שכולו עשוי מתכת, ואף שהוא יפה כמו הטבע, הוא אינו מצמיח דבר. יש גם ההפך: עצים טבעיים במטעי החקלאים בארץ אודרובו, אשר יכולים להצמיח מנגנונים טכנולוגיים כגון שעונים ורובים. אלה וגם אלה פלאיים; אך פלאיים לא פחות, לגישתו של באום, פרחים רגילים, אורגניים, שצומחים באופן טבעי, ומכשירים טכנולוגיים המהונדסים בידי האדם.
מכל העצים הקסומים שעליהם כתב באום בספר זה, האהוב עלי, כמובן, הוא עץ הספרים. הייתי רוצה מטע שלם של עצים כאלה. אז אולי הייתי יכולה לקטוף עבורכם ספרים טריים, גם כאשר מכונות הדפוס מושבתות בשל סגרי הקורונה, וגם כאשר תעשיית הספרים מקרטעת בשל האטה עולמית בשרשראות האספקה. מהדורת הדפוס של “תיקתק מעוץ” התעכבה זמן רב מסוף תהליך התרגום והעריכה ועד לירידה לדפוס, ואני יודעת שחלקכם כמעט התייאשתם בינתיים. אני מקווה שכעת כשהספר הבשל מונח סוף־סוף בידיכם, הוא ערב לחיככם.
גילי בר־הלל,
תל־אביב, 2021
“תיקתק מעוץ” מאת ל’ פרנק באום, איורים: ג’ון ר. ניל, תרגמה לעברית: גילי בר-הלל סמו. הוצאת “עוץ”, 2021
הפנקס כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים