שישמים אחרים
New member
על שכחה וחוסר-אונים (ט)
לפני חודש בערך ההוא האחרון חלף על פניי ברחוב. זיהיתי את ההליכה והקול והריח וגם את הפנים על אף שיש לי זכרון מאוד רע לפרטים האלה. נכנסתי להיסטריה. משם אני זוכרת שהצלחתי לקנות בנזודיאזפינים בסופר פארם ולהכנס לאוטו של ו'. כשהגענו הביתה כבר הייתי צריכה שהיא תפעיל אותי כי נתקעתי. כמו ניתוק אבל גם מאוד פיזי: נעמדתי בכניסה ושכחתי איך הולכים למקלחת. כשסיימתי להתקלח היו כמה דקות שקטות בהן עמדתי וקפאתי מקור ואז היא שאלה מה אני עושה ונזכרתי שעכשיו צריך מגבת.
קשה לי להגדיר את ההרגשה המדויקת כי זה ניתוק חדש לי והוא מופיע בכל מיני צורות: אני עומדת ברחוב ושומעת אזעקה ויודעת שהצליל הזה אומר שאני צריכה לעשות משהו אבל לא יודעת מה לעשות עד שמישהו גוער בי; או שאני מאחרת לעבודה כי אני שוכבת במיטה ויודעת שאני צריכה לקום אבל הרגליים שלי לא מצליחות לעשות את זה עד שאני מקבלת הסבר ממישהו ("קומי לישיבה, תסתובבי, כפות רגליים על הרצפה") או שעובר מלא זמן ואני יוצאת מזה לבד. היום לקח לי חצי שעה לקשר בין זה שאני צמאה לזה שאני צריכה לשתות ואחר כך עוד חצי שעה להזכר שמסובבים את הפקק של הבקבוק ומטים אותו אחורה כדי לשתות ממנו.
המטפלות שלי מודאגות, אני בתהליכי בירור נוירולוגיים, תרופתיים, פיזיים, אבל נראה לי שהפעם זה לא הכיוון. שוב, זה מרגיש כמו ניתוק מסוג חדש רק שלא מצאתי אף עדות אחרת למצב כזה, הוא לא מוכר לי. מישהי חוותה פעם משהו דומה? למישהי יש איזו מחשבה, גם פרועה ממש, על הדבר הזה?
(מיותר לציין שזה כנראה המקום הכי אשפוזי שהגעתי אליו מעולם אבל אני מרגישה שלהכנס עכשיו למקום בו מוציאים אותי מהניתוק בכל פעם שאני נתקעת יכול לייצר תלות. מנסה לומר, זה יהיה one way ticket, ויש לי יותר מדי מה לאבד ככה שזאת לא אופציה כרגע.)
תודה ו
ות
לפני חודש בערך ההוא האחרון חלף על פניי ברחוב. זיהיתי את ההליכה והקול והריח וגם את הפנים על אף שיש לי זכרון מאוד רע לפרטים האלה. נכנסתי להיסטריה. משם אני זוכרת שהצלחתי לקנות בנזודיאזפינים בסופר פארם ולהכנס לאוטו של ו'. כשהגענו הביתה כבר הייתי צריכה שהיא תפעיל אותי כי נתקעתי. כמו ניתוק אבל גם מאוד פיזי: נעמדתי בכניסה ושכחתי איך הולכים למקלחת. כשסיימתי להתקלח היו כמה דקות שקטות בהן עמדתי וקפאתי מקור ואז היא שאלה מה אני עושה ונזכרתי שעכשיו צריך מגבת.
קשה לי להגדיר את ההרגשה המדויקת כי זה ניתוק חדש לי והוא מופיע בכל מיני צורות: אני עומדת ברחוב ושומעת אזעקה ויודעת שהצליל הזה אומר שאני צריכה לעשות משהו אבל לא יודעת מה לעשות עד שמישהו גוער בי; או שאני מאחרת לעבודה כי אני שוכבת במיטה ויודעת שאני צריכה לקום אבל הרגליים שלי לא מצליחות לעשות את זה עד שאני מקבלת הסבר ממישהו ("קומי לישיבה, תסתובבי, כפות רגליים על הרצפה") או שעובר מלא זמן ואני יוצאת מזה לבד. היום לקח לי חצי שעה לקשר בין זה שאני צמאה לזה שאני צריכה לשתות ואחר כך עוד חצי שעה להזכר שמסובבים את הפקק של הבקבוק ומטים אותו אחורה כדי לשתות ממנו.
המטפלות שלי מודאגות, אני בתהליכי בירור נוירולוגיים, תרופתיים, פיזיים, אבל נראה לי שהפעם זה לא הכיוון. שוב, זה מרגיש כמו ניתוק מסוג חדש רק שלא מצאתי אף עדות אחרת למצב כזה, הוא לא מוכר לי. מישהי חוותה פעם משהו דומה? למישהי יש איזו מחשבה, גם פרועה ממש, על הדבר הזה?
(מיותר לציין שזה כנראה המקום הכי אשפוזי שהגעתי אליו מעולם אבל אני מרגישה שלהכנס עכשיו למקום בו מוציאים אותי מהניתוק בכל פעם שאני נתקעת יכול לייצר תלות. מנסה לומר, זה יהיה one way ticket, ויש לי יותר מדי מה לאבד ככה שזאת לא אופציה כרגע.)
תודה ו
