על מומחים ותארים הכרה והוקרה- שני נושאים.

tibia2014

New member
על מומחים ותארים הכרה והוקרה- שני נושאים.

http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.2716458

כתבה של טלי חרותי-סובר מהארץ/ דה מרקר אתמול, על מומחים, תארים וכו'.

אם כי באופן אישי הסססמולנית שבי תמיד תוהה אם אין כאן גלדה שרק מנסה לשמר את המעמד והכח שלה באופן מרוכז.
מצד שני לצרכן הסביר אין תמיד את הכלים להבין האם עומד מולו מומחה שמומחיותו עברה בקרה וביקורת של המסלול האקדמי, עילוי אוטו-דידקט, או סתם שרלטן.

נושא אחר, הייתי שמחה לשמוע מה אתם חושיבם על סוג המודעה הזה (שפורסמה ע"י פרובוקטור ידוע- אבל לא זו הנקודה [מובא בסוף הפוסט הנוכחי]). הנקודה שאני רוצה לתהות עליה היא ביחס לסטודנטים/ חוקרים נטולי קביעות, האם הוגן לבקש/ להציע עבודה/ מחקר רק תמורת קרדיט ולא עבור שכר 'אמיתי' (כזה שקונים אתו במכולת).
אני מתלבטת בזה המון לאחרונה לאור כל מיני הצעות, את הרוב אני דוחה כי אני מתרכזת בסיום הדוקטורט (עוד שנה ורבע למנייאק).
מצד אחד קרדיט, תוספת פרסומים ושותפות במחקרים יש להם את היתרון שלהם בקדום הקריירה בטווח הבינוני, ארוך. מצד שני למה להשקיע זמן אם משהו אחר לא מפצה עבור הזמן בכסף שיקנה עוד זמן אח"כ? בטח אם מדובר בכל העבודה השחורה. היכן עובד הגבול בין שותפות במחקר לסתם ניצול של דוקטורנטים/ חוקרים צעירים לשם העבודה השחורה במחקר (כמו המצב שאני מריחה כאן)?
התלבטות.

הנה הפוסט המדובר של החוקר המסוכסך:


... בינתיים, נאספו וקודדו נתונים ממדגם ענק של משתמשות רשת וגם גובש שלד תיאורטי, אבל בזמן שחלף גם הפכתי למגה-סלב ונמאס לי לעשות עבודות שחורות כמו פירמוט גרפי של טבלת רגרסיה לוגיסטית.
לכן, החלטתי להוציא למכרז את סיום המחקר. אני מחפש בן אדם אחד או שניים לכל היותר שיש להם רקע בסטטיסטיקה, יכולת כתיבה מדעית באנגלית וגם רקע בתחומים כמו תקשורת או פסיכולוגיה עם דגש על רשתות חברתיות שיסייעו בהשלמת המחקר. אם להיות יותר ספציפי - אני מחפש מישהו (או מישהי או מישהם) שיכולים להריץ תחת הנחייתי מודל של רגרסיה רב משתנית, מסוגלים לכתוב בפיקוחי סקירת ספרות (באנגלית!), יודעים לעשות הגהה של טקסט מדעי (באנגלית), וכיוב'. אני מעדיף להימנע מלציין דרישות מינימום של השכלה כדי לא למנוע מהגאון האוטו-דידקט להציע את עצמו, אבל אם להיות ריאלי - קשה לעשות את העבודה בלי תואר שני.
אני לא מציע כסף, אבל אני מציע קרדיט של מחבר-שותף במאמר שיתפרסם לא רק בספרות האקדמית אלא גם במדיה ולא רק בישראל....
 

just Orli

New member
נראה לי מוגזם עד לא הגיוני

להריץ ניתוחים סטטיסטיים, לכתוב סקירת ספרות באנגלית, לעשות עריכה והגהה לטקסט כולו - בעצם לבצע ולכתוב כמעט את כל המחקר למעט איסוף הנתונים - תמורת קרדיט בלבד?? ברצינות?? וזה בשביל מישהו שטרח ועשה תואר שני בלי ש"יימאס לו" לעשות עבודות שחורות למשך זמן לא מבוטל במהלך לימודיו? וואלה, אולי החוקר המהולל מחפש פועל סיני קשה יום. לא חוקר ישראלי משכיל ומוכשר, אפילו בתחילת דרכו.

באופן אישי שיטת ההעסקה הזו מקוממת לחלוטין בעיני. אפילו כשהייתי תלמידת תואר ראשון בפסיכולוגיה סירבתי לשמש כעוזרת מחקר על בסיס "קרדיט" (או נקודות זכות, או שטות אחרת שהיתה נהוגה אז). עבדתי החל מאמצע התואר הראשון ועד סוף התואר השני כעוזרת מחקר בתשלום מכובד (יותר או פחות), בהתאם לכישורי ולידע שרכשתי במהלך הדרך, ולא עלה בדעתי לעשות עבודה בחינם. אני בטוחה שיש כאלה שיסכימו משיקוליהם - ואני לא שופטת אותם - אבל עצם ההצעה מבזה בעיני את החוקר עצמו, את עוזריו הנוכחיים או העתידיים, ואת עבודת המחקר כולה.
 

the new L

New member
למה לקרוא לזה העסקה?

דוקטורנט הוא חוקר. חוקרים אחרים מציעים לו שיתוף פעולה במחקר, והוא יכול להסכים או לא להסכים. מה עניין של העסקה פה? הוא הרי לא עובד שלהם.

אני פוסט-דוק, ויש לי כרגע שיתופי פעולה עם חוקרים מ4 אוניברסיטאות שונות. אז מה? כל אחד מהם הוא מעסיק שלי? את אחד משיתופי הפעולה אני יזמתי. אז אולי אני מעסיק שלהם? של חוקרים בכירים ממני בהרבה?
 

L Bloomer

New member
זה לא מחקר משותף

לא מדובר כאן על שיתוף פעולה מחקרי. בשת"פ כזה אתה יוצר קשר עם מישהו שחוקר בתחום שלך, או בתחום משיק, ושניכם מחליטים מה לחקור ביחד. כאן הוא בכלל לא מתעניין מה תחום המחקר של ה"עוזר".
רשימת הדברים שהוא רוצה ש"עוזר המחקר" יבצע חורגת ממה שמקובל לגבי עוזר מחקר, לפחות עד כמה שיצא לי להכיר (הייתי עוזרת מחקר), וכל עוזר מחקר שאני מכירה עובד תמורת מנות מלגה נוספות, או מקבל תלוש שכר.
זה שנראה לו שנדרש תואר שני, כבר מסביר שלא מדובר בעוזר מחקר אלא במישהו שיבצע חלקים ניכרים מהמחקר באופן די עצמאי. לדעתי זה דומה יותר לסטודנט שקונה "שירותים אקדמיים" או "עזרה בעבודה סמינריונית", רק בלי לשלם...
 

d a p h n a

New member
לגבי הנושא הראשון

למרות שאני ממש לא חושבת שצריך לקדש את האקדמיה - אני כן מוטרדת באופן כללי מהזילות של מושג ה"מומחה" בחברה היום. במיוחד עכשיו, כשכל אחד יכול לקרוא ולכתוב דברים באינטרנט, נוצרה תחושה בקרב חלקים גדולים של הציבור (ודווקא במיוחד בקרב "הציבור המשכיל הרחב" אם נקרא לו ככה), שאין שום משמעות למומחיות של ממש. שכל אחד שקרא קצת באינטרנט או כמה ספרים, הוא מומחה. שלידע ולכישורים שצוברים במסגרת עבודה אקדמית קפדנית אין באמת משמעות.
&nbsp
רואים את זה מצד אחד בכל מיני טרנדים רפואיים מטרידים, שבהם הדעה של מאות אלפי מומחים בעלי ידע רפואי שנצבר באמצעות מחקר קפדני מוצגת כשווה ואפילו נחותה ל"קראתי כמה מאמרים באינטרנט" או "לדודה של הסבתא שלי קרה X..."
&nbsp
ומצד שני, רואים את זה גם בתגובות לכתבות שעוסקות במדעי הרוח באקדמיה, כשבאים כל מיני אנשים ואומרים "טוב, בשביל מה בכלל צריך מדעי הרוח באוניברסיטה? הרי אפשר פשוט לקרוא כמה ספרים", בלי להבין שא. מישהו כותב את הספרים האלה וב. שמה שלומדים בלימודים טובים של מדעי הרוח הוא לא ערימה של ידע שאפשר לצבור אותה מקריאה בספר.
&nbsp
אני לא חושבת שמומחים הם נטולי בעיות, או נניח שהממסד הרפואי אינו טועה אף פעם - אבל האופן שבו החברה בכללי מציגה את מי שהם באמת מומחים כסוג של תמהונים במקרה הטוב ואינטרסנטים במקרה הרע, שהידע שלהם חסר תועלת ומשמעות, מאוד מרגיזה. זה לגבי הסוגיה הראשונה.
&nbsp
&nbsp
לגבי הסוגיה השנייה - אם מישהו מחפש עוזר מחקר, מן הראוי שישלם לו, ולא רק בשביל הקרדיט.
אם מישהו מחפש שותף אמיתי למחקר רציני - זה משהו קצת אחר.
 

tulkin

New member
ומצד שני...

פלטפורמות של "open innovation" המאפשרות ל"לא מומחים" להתמודד עם בעיות הדורשות מומחיות וידע ברמות הגבוהות ביותר מצליחים בטירוף, ומהיכרותי (היחסית מוגבלת, אבל עדיין לא זניחה) את הנושא, כבר הניבו פתרונות מרשימים לבעיות שמומחים אמיתיים עם תואר ומעמד לא הצליחו לפתור בהרבה מאמץ, אבל כמה רעיונות של "חובבים" הביאו לפריצת דרך. אז גם זה קיים.
&nbsp
אין ספק שהעולם האקדמי מתנהג כגילדה עם חומות כניסה ושומרי שער די מורכבים. ואין ספק שהיום, בעידן המידע הנגיש, אנשים מחוץ לממסד מצליחים להגיע לרמות ידע ומומחיות שאכן יכולות להתחרות בהצלחה גם במומחים הרשמיים והממוסדים.
זה כמובן גם כר פורה להתפתחות ענף השרלטנים המקצועי. ולא בטוח שיש דרך טובה להתמודד איתו בלי לשפוך את התינוק עם המים וא משהו כזה.
&nbsp
 

d a p h n a

New member
אני חלילה לא מנסה לטעון

שאין מצב שמישהו "חובב" יכול להפוך להיות מומחה, של ממש, בנושא מסויים, ולתרום דברים שמישהו "מקצוען" לא בהכרח יעלה עליהם. בכלל לא.
&nbsp
אני רק חושבת שהנטייה לזלזל במומחיות, ולטעון שאין לה שום ערך, היא מדאיגה.
 

tulkin

New member
אני לא חושב שיש זלזול במומחיות

אני חושב שיש ארבעה זרמים שנראים כמו זלזול במומחיות, אבל רק אחד מהם רע לכשעצמו:
א. הזכרתי כבר - מומחים אמיתיים שחיים ופועלים מחוץ לממסד (ולכן נחשבים לחובבים, אינם מוכרים על ידי הממסד למרות ידיעותיהם ונסיונם, ולעתים קרובות אף מותקפים על ידו והופכים לקורבנות של דה-לגיטימציה)
ב. להרבה בעיות בעולם האמיתי לא נדרשת מומחיות ברמה הגבוהה ביותר. וכך יש המגדירים עצמם מומחים, כשלכל צורך מעשי ידיעותיהם טובות מספיק ומעשיהם טובים, אבל הם אינם "מומחים" באמת. הדוגמא הקלאסית שלי בהקשר הזה היא יועצי משכנתאות (תחום שפורח לאחרונה). כדי לתת ייעוץ משכנתאות טוב לא צריך תואר בכלכלה (או תואר אחר) ויש מומחי משכנתאות מוצלחים ביותר שכל ידיעותיהם מסכמות בהרבה ידע מעשי - וזה כל מה שצריך בתחום הזה.
ג. מהצד של "המזלזים" שומעים הרבה פעמים הבעת זלזול במומחיות שבעצם מאחוריה עומדת הבעת חוסר אמון בממסד שעומד מאחורי אותה מומחיות. זה מתחיל באמירות שכל טענה שניתנת מטעם או במימון מוסד כלשהו מונעת מאינטרסים ומגיע למקומות חשוכים בהרבה. זה נראה כמו זלזול במומחיות, אבל זה בעצם חוסר אמון בממסד, לא קשר למומחיות.
ד. שרלטנים - שמנצלים את העובדה שמומחיות זה דבר שקשה להעריך כדי לנצל את המצב לטובתם הפרטית, תוך ניצול לקונות חוקיות, אכיפה חלקית, וניצול ציני של תחושת חוסר האונים של הצרכנים. רק הזרם הזה מוציא באמת שם רע למומחיות
 
למעלה