עוד שאלה גדולה...

התוהה13

New member
עוד שאלה גדולה...

לאלה מכם שיש להם גם ילדים ביולוגיים וגם יל/ים מאומץ/ים - אני סקרנית ואשמח לשמוע (יכול להיות שזו שאלה תמימה מדי או אפילו מטופשת, היא בוודאי נובעת מבורות וחששות, אני מודה): האם יש הבדלים בולטים בין הילדים הביולוגיים וילדים המאומצים בשיגרת היומיום, בדברים הקטנים, באווירה בבית? אני סקרנית לשמוע לא על אירועים דרמטיים או על הנושאים הגדולים, אלא על חיי היומיום: האם יש הבדלים בולטים בהתנהגויות, האם המאפיינים המיוחדים (והקשיים) של הילד המאומץ נוכחים ומורגשים כל הזמן , בכל דבר קטן, או בכלל לא? וכו'... תודה מראש לכל העונים!
 

משתפרת

New member
אז ככה:

לא יודעת אם תלמדי הרבה מאיתנו. בתנו (שילדתי) היתה כבר בת 15 וחצי כשאחיה (שאימצנו) נולד. בנוסף לכך קיבלנו את בננו בגיל חודשיים וחצי, לא כמו היום כשהילדים מגיעים הביתה בסביבות גיל שנתיים.
אצלנו הבסיס היה שלידתה של הבת ואימוצו של הבן היו שתי דרכים שונות להגדלת המשפחה. אבל ברגע שהילדים בזרועותינו הם ילדינו.
רצית להשוות? לא יכולה. כל ילד עם אופיו והתנהלותו. הבת, למשל, ישנה לילה שלם בגיל שבועות ספורים, ובכל שנות ילדותה העירה אותנו פעמיים: פעם כשסבלה מכאבים עזים ביום אחרי ששברה את עצם הבריח, ופעם כשסבלה מאד מדלקת ריאות. הבן היה מעיר אותנו כמה וכמה פעמים בכל לילה עד גיל שנה. היינו הרבה יותר עייפים איתו, ולא רק בגלל גילנו המתקדם. שניהם היו מאד אנרגטיים ומאד זריזים, שניהם עמדו והלכו מוקדם מאד. היא היתה (ועודנה) הרבה יותר מילולית ממנו.
את שואלת על השלכות האימוץ. בזה התשובה שלי לא תעזור לך כל כך. היום מקבלים ילדים גדולים בהרבה מכפי שקיבלנו את הבן, יש השלכות והשפעות התנהגותיות ונפשיות של השהות בבית הילדים. תקופת ההקלטות במשפחה היתה קצרה יותר אצלנו, על ילדים שהגיעו מבתי ילדים תוכלי לקרוא שרשרת מאלפת שנקראת "בן אדם קטן מגיע הביתה" בקטגוריה הודעות נבחרות שבשורה הכחולה בראש הדף. אצלנו בהתחלה האימוץ היה נוכח ברקע. הבן נראה שונה מאיתנו- תערובת ספרדי-אינדיאני, וזה בולט ומעורר שאלות. סיפור האימוץ היה נוכח. זה לא השפיע על ההתנהלות היומיומית בבית. ככל שגדל והתפתח הבן מודע יותר למשמעות אימוצו, למשמעות הניתוק מהאם שילדה אותו, והתעסקותו בנושא גברה. עמד לרשותנו מספיק זמן להיות הוריו ולפתח את היחסים איתו, כך שהוא חולק איתנו את התהיות והקשיים.
לשני ילדינו ליקויי למידה. אלה של הבת שונים מאלה של הבן, אלה של הבן מסובכים הרבה יותר. לנכד שלי- הבן של בתי- יש היפראקטיביות בולטת בהרבה מזו של בני. לקויי למידה וליקויי קשב וריכוז נפוצים יותר אצל הילדים שאומצו.
ועוד משהו שאולי יעניין אותך: בתנו מאד רצתה אחים כבר כשהיתה תינוקת. כבר בגיל שנה (גיל בו כבר ידעה ללכת ואף לדדות בריצה) היתה נצמדת לעגלות תינוקות. כשהגיע הבן הביתה היה זה עבורה חלום שהתגשם. יש ביניהם אהבה ענקית וקשר חם מאד. מאחר והפרש השנים ביניהם גדול כל כך, היא תפקדה בהתחלה כעוד מבוגר אחראי. ככל שהוא גדל היחסים משנים פרופורציה. במקום שהוא יהיה תלוי בה והיא הסומכת אותו נוצרו עם השנים יותר מצבים של הדדיות, המטמורפוזה ביחסים תמשיך גם בעתיד, כשהבן יפתח חיים כבוגר. כשאני צופה בהתנהלות בין שני ילדי זה פשוט מחמם לי את הלב. הם חולקים חוויות, מתיעצים, מיעצים, עושים מדי פעם דברים ביחד. וכשהנכדים מכריזים שלינדו הוא הדוד הכי נהדר שיש בעולם- אני נמסה לגמרי.
 

KallaGLP

New member
השאלה בכלל לא טפשית ואפילו מאוד מובנת

אבל הבעיה היא שאני, באופן אישי, לא יודעת איך לענות עליה. יש הבדלים בולטים בין כל הילדים, נקודה. שלושה מהם ביולוגיים, אחת אומצה, כולם שונים לגמרי זה מזה, וטוב שכך. לכל אחד הצדדים החזקים שלו והצדדים החלשים, לכל אחד קווי אופי האופייניים רק לו. המאפיינים המיוחדים של כל ילד מורגשים, לרוב לטובה ולפעמים לרעה, והילדה שאומצה לא יוצאת מן הכלל הזה והייחודיות שלה ייחודית לא יותר ולא פחות מאשר של כל אחד מהילדים הביולוגיים. לכל ילד יש תקופות של פריחה ותקופות של בעיות וקושי, אצל כל אחד זה בא לידי ביטוי בצורה ובתחומים שונים, בהתאם לאופי ולכישורים האינדיבידואליים. כל ילד הוא עולחם ומלואו ולא ניתן להשוואה לאחיו ואני לא חושבת שניתן להגיד משהו באופן גורף על כל הילדים היבולוגיים ועל כל הילדים שאומצו. .
 
למעלה