עובבי וצבא הגנה לישראל.
לפני שלוש שנים קבלתי מכתב . נרשם בו כי זהו "צו ראשון" וכי "עובבי מספר זהות 31353833 מוזמן להתייצב בתל השומר" שמחתי שסוף סוף מישהו מזמין אותי ושלחתי להם בחזרה שגם הם "מוזמנים אליי בכל עת שיחפצו". כעבור חצי שנה קבלתי מכתב שנרשם בו שזהו "צו שני" וכי "אם לא תגיע אתה צפוי למאסר" הבנתי שהם משתוקקים לפוגשני. הלכתי להרופא שלי שמכיר אותי היטב והוא נתן בידי מכתב. הוא אמר לי "עובבי כשתגיע למחנה תן להם מכתב זה ותוכל לחזור הביתה עוד באותו יום" נסעתי והגעתי לתל-השומר. וזאת עליכם לדעת שגר אני לא רחוק מתל השומר ואפילו נולדתי שמה. (אחי טוען שזו הסיבה להקמתו של המחנה הצבאי אבל יודע אני שהוא משקר) הגעתי לשער ורציתי להיכנס. אלא שאז נזדרז ובא איש הלבוש בגדים ירוקים ושאל אם יש לי "אישור כניסה". אמרתי לו שלא אבל כנגד זה אוכל לתת לו אישור רפואי. הוא נתרגז ואמר לי שאישור זה עליי לתת בפנים. הודיתי לו על עצתו זו. נכנסתי ונתיישבתי. ראיתי עוד איש לבוש ירוק שלבש על גופו כל מיני אותות ונראה בטוח בעצמו. ניגשתי אליו. רציתי להתחבב עליו כדי שיאמר לי מה עושים כאן. אמרתי לו בחיוך כי "מקום זה נראה כמו קייטנה". הוא בתגובה הביט בי במבט משונה. שמחתי שהצחקתי אותו ואמרתי לו בגיחוך קל כי "באמת שמעתי שצה"ל הוא משחק לבטלנים" הוא החל לחרחר באפו ולהוציא קולות משונים. הבנתי שאני מצחיק אותו מאוד ואמרתי לו ש- "שמעתי שהאנשים בארגון זה לא נצטיינו בשכל רב" והוספתי "אם נאגוד את כל שכלם יחדיו נהיה במינוס" בתגובה הוא התמוטט לרצפה. מישהו צעק : "צריך להזמין אמבולנס". אדם אחר אמר לי כי הגבר השוכב כאן הוא "הרספ" וכי "תפקידו לשמור על המשמעת במחנה" אמרתי לו שבאמת נראה היה לי כאדם חביב המבין בדיחה מהי. לפתע קראו בקול "עובבי מתבקש להיכנס לבניין". בכאן החלו צרותיי. נכנסתי לבניין ועליתי במדרגות. ראיתי שם המון חדרים והמון ילדים המחכים להיכנס עדיהם. הבנתי שבפנים מצויה המסיבה אליה הוזמנתי. נכנסתי לחדר. ראיתי בחורה יפה. לפני שהספקתי לדבר היא אמרה לי להתפשט. אמרתי לה ש"אני שמח שמצאתי חן בעיניה" אבל ש"אינני נוהג לעשות כן בפגישה הראשונה" היא הסתכלה בי במבט משונה. הבנתי שהעריצה אותי והדבר מלאני שמחה. הסכמתי לפשוט את בגדי. היא אמרה לי לגשת לגבר שעמד בפינה. ניגשתי אליו. לתדהמתי הוא החל למשש אותי ואף תפס באיבר מיני! צעקתי עליו כי "סוטה הוא" והוספתי "שיעזוב אותי במנוחה ויחפש קורבן אחר" הוא החל לשאלני כל מיני שאלות על בריאותי הנפשית! השמעתם אבסורד כזה מימיכם?! אמרתי לו שיקשוט עצמו תחילה והצעתי לו ללכת להיבדק אצל פסיכאטר. הבנתי שיש לי עסק עם מטורף והודיתי לאל שלא נתתי בידי מטורף זה את המכתב של הרופא. יצאתי מן החדר והתקרבתי לחדר אחר. בכניסה נרשם כי "בכאן נמצא פסיכו טכני" וכי "פסיכו טכני לוקח הרבה זמן ויש לאכול ולשתות לפני" החלטתי לעשות כן.ראיתי אשנב שמחלקים בו שתיה קלה בחינם. ניגשתי לשם וביקשתי מן המוכר שייתן לי כוס שתייה. בתגובה הוא הושיט לי כוס ריקה שאלתי אותו "מה הוא רוצה שאעשה עם כוס ריקה" לתדהמתי הוא הציע לי למלא אותה בשתן של עצמי. איבדתי את שפיות דעת וקיללתי אותו קללה נמרצת. חזרתי אל החדר של פסיכו טכני. התיישבתי מול מחשב והביאו לי דף ריק ועיפרון. אז החל פסיכו לנסות להטריפני מן העולם. בתחילה דבר איתי רכות. שאל אותי שאלות כדרך העולם ועל נושאים מעניינים. אלא שככל שהמשכתי בתשובותי נשתבשה דעתו והחל לשואלני שאלות שלא ממין העניין: אם בריכה שנתמלאה חציה בחודש ימים הייתה שייכת לשלושה אנשים מה הייתה היקפה? והאם כיתה שחציה בנים ושלישה בנות תגיע לפני הרכבת היוצאת מחיפה בתשע? ולא זו בלבד אלא שהחל להראות לי צורות משונות שאין הדעת סובלתם: מין צורה כזו שבתחילה חשבתי אותה למרובע אלא שאחרי שהתעמקתי שעה ארוכה הבנתי כי זהו משושה. לבסוף התייאשתי והבנתי שדבר זה "לא ממקומותינו הוא". ראיתי שלא זו הדרך לילך בה וכי הפסיכו בא אליי בכחש ובמרמה והחלטתי לא לדבר עימו. יצאתי והסתובבתי עד שניגשה אליי מישהי ושאלה אותי "אם הלכתי לפגישה האישית" אמרתי לה שלא והלכתי אצל הפגישה האישית. נכנסתי והתיישבתי ליד שולחן. לחדר נכנסה בחורה יפה שלבשה ירוק. היא אמרה לי ששמה מיכל. אמרתי לה ששמי עובבי והוספתי ש "מקווה אני שבכאן לא ישגעוני". היא החלה להתעניין בי. הבנתי שזו בחורה טובה ושסיפוריי מאוד מענינים אותה. הרגשתי משוחרר ובמשך שעה ארוכה סיפרתי לה על עצמי וכיצד קורים לי דברים משונים בחיי. דבר מוזר הוא שכל הזמן שאלה אותי על חיי הפרטיים, אין זאת אלא שמצאתי חן גם בעיניה. סיפרתי לה על ילדותי ועל נעורי. לפתע היא שאלה אותי "אימתי הפסקת להרטיב בשנתך" אמרתי לה ש "שלא כמו אחי הגדול עשיתי זאת בגיל מוקדם, בגיל עשר" ראיתי שהיא מתפעלת וממהרת לרשום זאת. היא שאלה אותי כמה חברים יש לי. שאלתי אותה אם היא מתכוונת לחברים או גם לידידם רחוקים היא אמרה ש"התכוונה לכל מי הייתי איתו בקשר חברי כלשהוא מאז ומעולם". אמרתי לה "אם התכוונת לכולם אז יש לי אחד" גם את זה היא רשמה. לבסוף היא הודתה לי. הצעתי לה לצאת איתי לפגישה. היא בתגובה החלה למלמל משהו על כך ש"איננה חשה בטוב ויש לה חבר" והוסיפה ש "היא נשואה ובעלה קנאי" הלכתי משם. נכנסתי למקום בו מצויים המון שולחנות. התיישבתי מול בחור צעיר. הוא שאל אותי שאלות טכניות. "כמה אחים יש לי" עניתי לו "חמישה" הוא שאל היכן למדתי. כעבור שעתיים הוא שאל "אם למדתי בשלושים או בשלושים ותשע מקומות" ראיתי שנתבלבלה דעתו והצעתי לו לספר שוב. הוא התרגז וסרב בתוקף שאחזור על דברי. לבסוף הוא שאל "כמה שפות אני יודע". אמרתי לו "שעברית אני יודע לדבר" וש"אנגלית אני יודע להקשיב" וסיימתי: "ארמית אני יודע לקרוא" מייד ששמע את השפה האחרונה ראיתי שאחזה אותו התרגשות. הוא הרים טלפון בהול למישהו וסיפר "כי יודע אני ערבית היטב". ניסיתי לתקנו אלא שאז נתבהלו עליי אנשים ירוקים שלקחו אותי "אל המפקד האלוף" הכניסו אותי למן בור וראיתי לפניי אדם שמן הלובש ירוק עם מדליות. הם אמרו לי לומר לו הקשב המפקד.עשיתי כן. הוא אמר לי כי "הגיע שדר בהול מאירן" וכי "עליי לתרגמו בדחיפות". קבלתי דף בו היו רשומות מילים שלא הבנתי. התעמקתי שעה ארוכה. המפקד אמר ש"אני נראה לו כמומחה גדול". אמרתי לו "שככל שידעתי משגת לנשיא אירן קוראים חמנאי" ו"כי הוא אדם מתון" הם התקבצו מסביבי,התפעלו מאוד ואמרו לי שבאמת נשיא אירן הוא חמנאי הם ביקשו שאמשיך להסביר להם מה כתוב. אמרתי להם ש"ככל הנראה הם מנסים להשיג נשק אטומי ע"י בניית כורים וכל זה בעזרת רוסיה". והוספתי "הם הצליחו להשיג נשק זה ורצונם לזורקו עלינו מחר או לכל המאוחר מחרתיים" המפקד אמר ש "אין ספק שמומחה אני לעניין" וביקש ממני שאראה לו "היכן נמצאת אירן" אמרתי לו ש"אירן נמצאת בצד מזרח" והראיתי לו זאת על המפה. בתגובה הוא אמר "שתמיד חשב שבצד מזרח נמצא חדר האוכל של הבסיס" והוסיף "לפי דבריך נראה כי האיום ממזרח חמור יותר מכך-תודה רבה לך" ראיתי שכולם רצו מבוהלים. הלכתי הביתה ושכבתי לישון. למחרת בבוקר התעוררתי ושמעתי אזעקה. עשיתי מה שתמיד אני עושה במצבי לחץ הסתובבתי לצד השני של המיטה והתכרבלתי היטב. טפו על צבא ההגנה לישראל טפו על מחנה תל השומר ולוואי ויזכר לדיראון עולם. עובבי. מוגדש למישהי שהולכת אוטוטו לצבא. מוגדש למורה שעובדת קשה. הערות לסיום: מלח שמים, תודה. ברונהילדה, מה טיבו של "ברנז'ה" בהיכן הוא שוכן ולמה לא הודיעוני על תנאי הקבלה? סיומון: תודה לכם על תפילותיכם לאלוהי האתאיסטים. נתקבלתי לפרח. (כנגד זה אולי כדאי שתתחילו להתפלל על הילדים המסכנים)
לפני שלוש שנים קבלתי מכתב . נרשם בו כי זהו "צו ראשון" וכי "עובבי מספר זהות 31353833 מוזמן להתייצב בתל השומר" שמחתי שסוף סוף מישהו מזמין אותי ושלחתי להם בחזרה שגם הם "מוזמנים אליי בכל עת שיחפצו". כעבור חצי שנה קבלתי מכתב שנרשם בו שזהו "צו שני" וכי "אם לא תגיע אתה צפוי למאסר" הבנתי שהם משתוקקים לפוגשני. הלכתי להרופא שלי שמכיר אותי היטב והוא נתן בידי מכתב. הוא אמר לי "עובבי כשתגיע למחנה תן להם מכתב זה ותוכל לחזור הביתה עוד באותו יום" נסעתי והגעתי לתל-השומר. וזאת עליכם לדעת שגר אני לא רחוק מתל השומר ואפילו נולדתי שמה. (אחי טוען שזו הסיבה להקמתו של המחנה הצבאי אבל יודע אני שהוא משקר) הגעתי לשער ורציתי להיכנס. אלא שאז נזדרז ובא איש הלבוש בגדים ירוקים ושאל אם יש לי "אישור כניסה". אמרתי לו שלא אבל כנגד זה אוכל לתת לו אישור רפואי. הוא נתרגז ואמר לי שאישור זה עליי לתת בפנים. הודיתי לו על עצתו זו. נכנסתי ונתיישבתי. ראיתי עוד איש לבוש ירוק שלבש על גופו כל מיני אותות ונראה בטוח בעצמו. ניגשתי אליו. רציתי להתחבב עליו כדי שיאמר לי מה עושים כאן. אמרתי לו בחיוך כי "מקום זה נראה כמו קייטנה". הוא בתגובה הביט בי במבט משונה. שמחתי שהצחקתי אותו ואמרתי לו בגיחוך קל כי "באמת שמעתי שצה"ל הוא משחק לבטלנים" הוא החל לחרחר באפו ולהוציא קולות משונים. הבנתי שאני מצחיק אותו מאוד ואמרתי לו ש- "שמעתי שהאנשים בארגון זה לא נצטיינו בשכל רב" והוספתי "אם נאגוד את כל שכלם יחדיו נהיה במינוס" בתגובה הוא התמוטט לרצפה. מישהו צעק : "צריך להזמין אמבולנס". אדם אחר אמר לי כי הגבר השוכב כאן הוא "הרספ" וכי "תפקידו לשמור על המשמעת במחנה" אמרתי לו שבאמת נראה היה לי כאדם חביב המבין בדיחה מהי. לפתע קראו בקול "עובבי מתבקש להיכנס לבניין". בכאן החלו צרותיי. נכנסתי לבניין ועליתי במדרגות. ראיתי שם המון חדרים והמון ילדים המחכים להיכנס עדיהם. הבנתי שבפנים מצויה המסיבה אליה הוזמנתי. נכנסתי לחדר. ראיתי בחורה יפה. לפני שהספקתי לדבר היא אמרה לי להתפשט. אמרתי לה ש"אני שמח שמצאתי חן בעיניה" אבל ש"אינני נוהג לעשות כן בפגישה הראשונה" היא הסתכלה בי במבט משונה. הבנתי שהעריצה אותי והדבר מלאני שמחה. הסכמתי לפשוט את בגדי. היא אמרה לי לגשת לגבר שעמד בפינה. ניגשתי אליו. לתדהמתי הוא החל למשש אותי ואף תפס באיבר מיני! צעקתי עליו כי "סוטה הוא" והוספתי "שיעזוב אותי במנוחה ויחפש קורבן אחר" הוא החל לשאלני כל מיני שאלות על בריאותי הנפשית! השמעתם אבסורד כזה מימיכם?! אמרתי לו שיקשוט עצמו תחילה והצעתי לו ללכת להיבדק אצל פסיכאטר. הבנתי שיש לי עסק עם מטורף והודיתי לאל שלא נתתי בידי מטורף זה את המכתב של הרופא. יצאתי מן החדר והתקרבתי לחדר אחר. בכניסה נרשם כי "בכאן נמצא פסיכו טכני" וכי "פסיכו טכני לוקח הרבה זמן ויש לאכול ולשתות לפני" החלטתי לעשות כן.ראיתי אשנב שמחלקים בו שתיה קלה בחינם. ניגשתי לשם וביקשתי מן המוכר שייתן לי כוס שתייה. בתגובה הוא הושיט לי כוס ריקה שאלתי אותו "מה הוא רוצה שאעשה עם כוס ריקה" לתדהמתי הוא הציע לי למלא אותה בשתן של עצמי. איבדתי את שפיות דעת וקיללתי אותו קללה נמרצת. חזרתי אל החדר של פסיכו טכני. התיישבתי מול מחשב והביאו לי דף ריק ועיפרון. אז החל פסיכו לנסות להטריפני מן העולם. בתחילה דבר איתי רכות. שאל אותי שאלות כדרך העולם ועל נושאים מעניינים. אלא שככל שהמשכתי בתשובותי נשתבשה דעתו והחל לשואלני שאלות שלא ממין העניין: אם בריכה שנתמלאה חציה בחודש ימים הייתה שייכת לשלושה אנשים מה הייתה היקפה? והאם כיתה שחציה בנים ושלישה בנות תגיע לפני הרכבת היוצאת מחיפה בתשע? ולא זו בלבד אלא שהחל להראות לי צורות משונות שאין הדעת סובלתם: מין צורה כזו שבתחילה חשבתי אותה למרובע אלא שאחרי שהתעמקתי שעה ארוכה הבנתי כי זהו משושה. לבסוף התייאשתי והבנתי שדבר זה "לא ממקומותינו הוא". ראיתי שלא זו הדרך לילך בה וכי הפסיכו בא אליי בכחש ובמרמה והחלטתי לא לדבר עימו. יצאתי והסתובבתי עד שניגשה אליי מישהי ושאלה אותי "אם הלכתי לפגישה האישית" אמרתי לה שלא והלכתי אצל הפגישה האישית. נכנסתי והתיישבתי ליד שולחן. לחדר נכנסה בחורה יפה שלבשה ירוק. היא אמרה לי ששמה מיכל. אמרתי לה ששמי עובבי והוספתי ש "מקווה אני שבכאן לא ישגעוני". היא החלה להתעניין בי. הבנתי שזו בחורה טובה ושסיפוריי מאוד מענינים אותה. הרגשתי משוחרר ובמשך שעה ארוכה סיפרתי לה על עצמי וכיצד קורים לי דברים משונים בחיי. דבר מוזר הוא שכל הזמן שאלה אותי על חיי הפרטיים, אין זאת אלא שמצאתי חן גם בעיניה. סיפרתי לה על ילדותי ועל נעורי. לפתע היא שאלה אותי "אימתי הפסקת להרטיב בשנתך" אמרתי לה ש "שלא כמו אחי הגדול עשיתי זאת בגיל מוקדם, בגיל עשר" ראיתי שהיא מתפעלת וממהרת לרשום זאת. היא שאלה אותי כמה חברים יש לי. שאלתי אותה אם היא מתכוונת לחברים או גם לידידם רחוקים היא אמרה ש"התכוונה לכל מי הייתי איתו בקשר חברי כלשהוא מאז ומעולם". אמרתי לה "אם התכוונת לכולם אז יש לי אחד" גם את זה היא רשמה. לבסוף היא הודתה לי. הצעתי לה לצאת איתי לפגישה. היא בתגובה החלה למלמל משהו על כך ש"איננה חשה בטוב ויש לה חבר" והוסיפה ש "היא נשואה ובעלה קנאי" הלכתי משם. נכנסתי למקום בו מצויים המון שולחנות. התיישבתי מול בחור צעיר. הוא שאל אותי שאלות טכניות. "כמה אחים יש לי" עניתי לו "חמישה" הוא שאל היכן למדתי. כעבור שעתיים הוא שאל "אם למדתי בשלושים או בשלושים ותשע מקומות" ראיתי שנתבלבלה דעתו והצעתי לו לספר שוב. הוא התרגז וסרב בתוקף שאחזור על דברי. לבסוף הוא שאל "כמה שפות אני יודע". אמרתי לו "שעברית אני יודע לדבר" וש"אנגלית אני יודע להקשיב" וסיימתי: "ארמית אני יודע לקרוא" מייד ששמע את השפה האחרונה ראיתי שאחזה אותו התרגשות. הוא הרים טלפון בהול למישהו וסיפר "כי יודע אני ערבית היטב". ניסיתי לתקנו אלא שאז נתבהלו עליי אנשים ירוקים שלקחו אותי "אל המפקד האלוף" הכניסו אותי למן בור וראיתי לפניי אדם שמן הלובש ירוק עם מדליות. הם אמרו לי לומר לו הקשב המפקד.עשיתי כן. הוא אמר לי כי "הגיע שדר בהול מאירן" וכי "עליי לתרגמו בדחיפות". קבלתי דף בו היו רשומות מילים שלא הבנתי. התעמקתי שעה ארוכה. המפקד אמר ש"אני נראה לו כמומחה גדול". אמרתי לו "שככל שידעתי משגת לנשיא אירן קוראים חמנאי" ו"כי הוא אדם מתון" הם התקבצו מסביבי,התפעלו מאוד ואמרו לי שבאמת נשיא אירן הוא חמנאי הם ביקשו שאמשיך להסביר להם מה כתוב. אמרתי להם ש"ככל הנראה הם מנסים להשיג נשק אטומי ע"י בניית כורים וכל זה בעזרת רוסיה". והוספתי "הם הצליחו להשיג נשק זה ורצונם לזורקו עלינו מחר או לכל המאוחר מחרתיים" המפקד אמר ש "אין ספק שמומחה אני לעניין" וביקש ממני שאראה לו "היכן נמצאת אירן" אמרתי לו ש"אירן נמצאת בצד מזרח" והראיתי לו זאת על המפה. בתגובה הוא אמר "שתמיד חשב שבצד מזרח נמצא חדר האוכל של הבסיס" והוסיף "לפי דבריך נראה כי האיום ממזרח חמור יותר מכך-תודה רבה לך" ראיתי שכולם רצו מבוהלים. הלכתי הביתה ושכבתי לישון. למחרת בבוקר התעוררתי ושמעתי אזעקה. עשיתי מה שתמיד אני עושה במצבי לחץ הסתובבתי לצד השני של המיטה והתכרבלתי היטב. טפו על צבא ההגנה לישראל טפו על מחנה תל השומר ולוואי ויזכר לדיראון עולם. עובבי. מוגדש למישהי שהולכת אוטוטו לצבא. מוגדש למורה שעובדת קשה. הערות לסיום: מלח שמים, תודה. ברונהילדה, מה טיבו של "ברנז'ה" בהיכן הוא שוכן ולמה לא הודיעוני על תנאי הקבלה? סיומון: תודה לכם על תפילותיכם לאלוהי האתאיסטים. נתקבלתי לפרח. (כנגד זה אולי כדאי שתתחילו להתפלל על הילדים המסכנים)
