פילוסוף רוחני33
Well-known member
דני ודנה הכירו בעבודת המפעל. דנה עבדה במשרד, ודני עבד בחלק הטכני. אחר כך למדו ביחד באוניברסיטה, דני הפך לפיזיקאי ודנה הפכה לסופרת. הם התחתנו.
דני היה אומר לדנה שלא יפה שהיא לובשת בגדים ישנים, ושתחליף אותם מיד ותקנה חדשים יפים. דנה הייתה עונה לו שחשוב מאוד לשמור על המראה, כי יופי חיצוני מציג את היופי הפנימי.
לפעמים דני נזכר בתקופה שהיה בשואה, ודנה הייתה מנחמת ומרגיעה אותו. היא למדה מהר, שהדרך לנחם אותו היא לדבר אתו על ילד. דני מאוד רצה ילד.
הם הביאו ילד וקראו לו בני. דני שכח קצת מהשואה, אבל לפעמים נזכר והשתתק. כשבני היה בן עשר, היה אומר שאף פעם לא יזכור את לוח הכפל כי הוא כל הזמן חושב על דברים אחרים. הפסיכולוג היה אומר לבני, שתמיד אפשר לזכור דברים. בני היה שותק ואחר כך אומר להוריו, שהוא לא מאמין לפסיכולוג. דני היה צועק שצריך ילד מוצלח.
בני חלה. דני שאל למה כל הדברים האלה צריכים לבוא עליהם ועכשיו צריך למהר למצוא תרופות חדישות. הוא התחיל ללכת לזונות, לעשן סמים במסיבות ולכייס אנשים. דנה הייתה אומרת לו לזכור שיפה שהוא דואג לה ולבני, ושהוא איש טוב שאוהב לעזור ולכן היא בטוחה שירגיש יותר טוב. הם שכבו הרבה. הכתיבה של דנה הפכה לקיטשית ובנאלית. דני לא הגיע לשום תגלית, ושוב נזכר בשואה.
הרופא הציע לקחת את בני למושב לשהות בטבע. הם נסעו למושב, ושם פגשו מושבניק. המושבניק לימד את בני לעבוד בגינה, ובני היה מאכיל ומלטף את החיות. המושבניק היה אומר לבני שצריך לעבוד כל הזמן, אבל שבגלל שבני חולה הוא מרשה לו פחות לעבוד. בני חשב שהוא מעריך את זה.
בני הבריא, ודני הפסיק לפשוע. דני ודנה עזרו הרבה זה לזה. דנה הייתה שואלת את דני אם קשה לו בעבודה ואם גילה משהו מעניין במחקר, משהו יפה שאפשר לכתוב עליו. דני היה מתקן את כל התקלות בבית ואומר שיפה שהיא זוכרת להודות לו. הכתיבה של דנה הפכה למעניינת מאוד, מקורית ומיוחדת. דני גילה תיאוריות חדשות, כמעט מהפכניות. דנה אמרה לדני שלא נורא שבני מתקשה בלימודים והעיקר שהבריא.
פרצה מלחמה. דני רצה לנסוע למילואים להילחם. דנה אמרה לו שיהיה לה חבל שימות אחרי שכבר היה פושע ובני היה חולה. דני אמר לה שצריך להיות לה מובן מאליו שחשוב להגן על המדינה ושתעזוב אותו. לולא הגנו על המדינה, כל הזמן היו דברים כמו השואה. הוא נסע למילואים.
המלחמה נגמרה, ודני לא חזר. דנה חשבה אם להתחתן עם המושבניק כדי שלא תצטרך לטפל לבד בבני, והחליטה שלא. תמיד התגאתה בזה שהיא אישה נאמנה שלא מסוגלת לבגוד באדם. היא התפללה לאלוהים שדני יחזור מהמלחמה. אלוהים התייעץ עם המלאכים ועם הרוחות. בלילה חלמה דנה, שאלוהים אומר לה שיעשה לה כמה ניסים בזמן הקרוב.
דני חזר מהמלחמה. דנה שאלה אותו למה לא חזר קודם. הוא אמר לה ששבר את היד והיה בבית חולים ועכשיו הוא בסדר. אז נתן לה מתנה שקנה לה: ספר תנ"ך גדול ומעוטר. דנה שאלה אותו למה החליט לקנות לה ספר. דני אמר שבזמן המלחמה הבין שלאדם צורך רגשי להילחם כדי לשרוד ולכן פרצה שואה נוראה, ושהוא צריך להיות רוחני כמוה. דנה חשבה שמזל שלא בגדה בו, כי אז כל חייה הייתה נזכרת שהוא היה טוב אליה ושהיא נהגה כלפיו ברוע.
נולד להם עוד תינוק. התינוק החדש למד לדבר לגמרי בגיל שנה, למד לקרוא ולכתוב בעברית ובאנגלית בגיל שנתיים, ובגיל שש לימד את בני חשבון ובני הפך לתלמיד טוב מאוד עם ציונים טובים מאוד. מלך הארץ הזקן שמע על הניסים שאלוהים עשה לזוג, הזמין את הזוג והפך אותם ליורשי העצר שלו. כשהמלך מת, הם הפכו למלכים ושלטו בארץ בצדק. המלך שמת קם לתחייה. אלוהים נתן לו יכולת לקרוא מחשבות, והוא קלט שהזוג יותר אוהב עכשיו ועשה להם מסיבה כיד המלך כדי שיחגגו את אהבתם ולא ייפרדו לעולם.
דני היה אומר לדנה שלא יפה שהיא לובשת בגדים ישנים, ושתחליף אותם מיד ותקנה חדשים יפים. דנה הייתה עונה לו שחשוב מאוד לשמור על המראה, כי יופי חיצוני מציג את היופי הפנימי.
לפעמים דני נזכר בתקופה שהיה בשואה, ודנה הייתה מנחמת ומרגיעה אותו. היא למדה מהר, שהדרך לנחם אותו היא לדבר אתו על ילד. דני מאוד רצה ילד.
הם הביאו ילד וקראו לו בני. דני שכח קצת מהשואה, אבל לפעמים נזכר והשתתק. כשבני היה בן עשר, היה אומר שאף פעם לא יזכור את לוח הכפל כי הוא כל הזמן חושב על דברים אחרים. הפסיכולוג היה אומר לבני, שתמיד אפשר לזכור דברים. בני היה שותק ואחר כך אומר להוריו, שהוא לא מאמין לפסיכולוג. דני היה צועק שצריך ילד מוצלח.
בני חלה. דני שאל למה כל הדברים האלה צריכים לבוא עליהם ועכשיו צריך למהר למצוא תרופות חדישות. הוא התחיל ללכת לזונות, לעשן סמים במסיבות ולכייס אנשים. דנה הייתה אומרת לו לזכור שיפה שהוא דואג לה ולבני, ושהוא איש טוב שאוהב לעזור ולכן היא בטוחה שירגיש יותר טוב. הם שכבו הרבה. הכתיבה של דנה הפכה לקיטשית ובנאלית. דני לא הגיע לשום תגלית, ושוב נזכר בשואה.
הרופא הציע לקחת את בני למושב לשהות בטבע. הם נסעו למושב, ושם פגשו מושבניק. המושבניק לימד את בני לעבוד בגינה, ובני היה מאכיל ומלטף את החיות. המושבניק היה אומר לבני שצריך לעבוד כל הזמן, אבל שבגלל שבני חולה הוא מרשה לו פחות לעבוד. בני חשב שהוא מעריך את זה.
בני הבריא, ודני הפסיק לפשוע. דני ודנה עזרו הרבה זה לזה. דנה הייתה שואלת את דני אם קשה לו בעבודה ואם גילה משהו מעניין במחקר, משהו יפה שאפשר לכתוב עליו. דני היה מתקן את כל התקלות בבית ואומר שיפה שהיא זוכרת להודות לו. הכתיבה של דנה הפכה למעניינת מאוד, מקורית ומיוחדת. דני גילה תיאוריות חדשות, כמעט מהפכניות. דנה אמרה לדני שלא נורא שבני מתקשה בלימודים והעיקר שהבריא.
פרצה מלחמה. דני רצה לנסוע למילואים להילחם. דנה אמרה לו שיהיה לה חבל שימות אחרי שכבר היה פושע ובני היה חולה. דני אמר לה שצריך להיות לה מובן מאליו שחשוב להגן על המדינה ושתעזוב אותו. לולא הגנו על המדינה, כל הזמן היו דברים כמו השואה. הוא נסע למילואים.
המלחמה נגמרה, ודני לא חזר. דנה חשבה אם להתחתן עם המושבניק כדי שלא תצטרך לטפל לבד בבני, והחליטה שלא. תמיד התגאתה בזה שהיא אישה נאמנה שלא מסוגלת לבגוד באדם. היא התפללה לאלוהים שדני יחזור מהמלחמה. אלוהים התייעץ עם המלאכים ועם הרוחות. בלילה חלמה דנה, שאלוהים אומר לה שיעשה לה כמה ניסים בזמן הקרוב.
דני חזר מהמלחמה. דנה שאלה אותו למה לא חזר קודם. הוא אמר לה ששבר את היד והיה בבית חולים ועכשיו הוא בסדר. אז נתן לה מתנה שקנה לה: ספר תנ"ך גדול ומעוטר. דנה שאלה אותו למה החליט לקנות לה ספר. דני אמר שבזמן המלחמה הבין שלאדם צורך רגשי להילחם כדי לשרוד ולכן פרצה שואה נוראה, ושהוא צריך להיות רוחני כמוה. דנה חשבה שמזל שלא בגדה בו, כי אז כל חייה הייתה נזכרת שהוא היה טוב אליה ושהיא נהגה כלפיו ברוע.
נולד להם עוד תינוק. התינוק החדש למד לדבר לגמרי בגיל שנה, למד לקרוא ולכתוב בעברית ובאנגלית בגיל שנתיים, ובגיל שש לימד את בני חשבון ובני הפך לתלמיד טוב מאוד עם ציונים טובים מאוד. מלך הארץ הזקן שמע על הניסים שאלוהים עשה לזוג, הזמין את הזוג והפך אותם ליורשי העצר שלו. כשהמלך מת, הם הפכו למלכים ושלטו בארץ בצדק. המלך שמת קם לתחייה. אלוהים נתן לו יכולת לקרוא מחשבות, והוא קלט שהזוג יותר אוהב עכשיו ועשה להם מסיבה כיד המלך כדי שיחגגו את אהבתם ולא ייפרדו לעולם.