פילוסוף רוחני33
Well-known member
בכפר הייתה נערה צעירה בשם דנה, עם שתי צמות שחורות. היא הייתה יוצאת כל בוקר מביתה הירוק בכפר ורצה אל הדשא הגדול המואר בשמש המלטפת. היא הייתה תוהה איך אלוהים יצר דברים כל כך יפים. היא רצה ורצה ורצה.
אביה המושבניק, יריב, היה עובד קשה כל יום מהבוקר עד הערב במשק, והיה מתחזק מאוד. כשחזר הביתה בערב מהעבודה, היה טופח לדנה כל יום על השכם בחיבה. בהתחלה הייתה דנה מחייכת, אבל לאט התחילה יותר ויותר לעוות את פניה כשטפח לה. זה הכאיב לה. הוא היה יותר ויותר חזק מהעבודה. היא לא רצתה להגיד את זה כדי לא להעליב, כי התגאתה בנמרצות העבודה של אביה. היא גם רצתה שפעם יצרף אותה לעבודה, מה שלא עשה אף פעם. היא חלתה. יריב היה מבקר אותה בבית החולים ומביא לה אוכל טוב ומתנות.
בבית החולים הכירה דנה ילד אוטיסט בשם יורי, שבכל פעם שצעקה מכאב התפרץ בבכי. היא הבינה מיד שהוא דואג לה ואכפת לו ממנה, ושהוא ילד טוב. לכן הייתה שואלת אותו מה כדאי לה לעשות עם הכאבים שלה. היא לא הבינה למה שתק ולא ענה, כי הייתה עדיין צעירה והתקשתה להבין שיורי אוטיסט. אבל היא הייתה נערה טובה ולכן שאלה שוב ושוב את יורי מה לדעתו כדאי לה לעשות עם הכאבים, ולאט התחיל יורי לענות לה יותר ויותר. הרופא אמר שאם דנה תהיה במצב רוח טוב, יפחתו לה הכאבים ואולי תבריא. כשיורי כבר דיבר לגמרי רגיל, דנה חייכה לראשונה אחרי הרבה זמן, הייתה שמחה והבריאה.
בפרבר העיר היה נער צעיר בשם עמית, שאהב לנגן בגיטרה קטנה. הוא היה יוצא כל יום לעיר, שוטף את פניו בבריכה הקטנה ואחר כך יושב רענן מהשינה ומנגן בגיטרה לעוברים ושבים. אמו לא אהבה את המנהגים האלה, אז היה מתחמק מהבית מוקדם בבוקר כדי שלא תבחין שהלך, וכששאלה אותו איפה היה המציא לה דברים. הוא הרוויח הרבה כסף מהנגינה בעיר. היה לו סוד אחד שלא גילה לאיש: הוא פגש בעבר לכמה רגעים את דנה מהכפר, ומאז הוא משתוקק אליה ולא יודע להגיע אליה. הוא קיווה שיום אחד יפגשו.
הודיעו ברדיו שפרצה מלחמה. צבי, אחיה המבוגר של דנה, התגייס לחיל הים. שם פגש את אורה ששירתה ביחד אתו, והם התאהבו. צבי היה שולח לאורה מכתבים, והיא שמרה את כולם במגירה. זמן מסוים היו ביניהם מריבות, ואורה הייתה בוגדת בצבי עם בחורים מזדמנים בלי שידע. אביה של אורה היה שוטר במשטרה הצבאית. הוא היה אומר לאורה, שאם לא תפסיק עם מנהגיה הזנותיים, ימצא סיבה לעצור את צבי. זה הפחיד אותה מאוד כי ידעה שלאביה יש הרבה כוח. היא הפסיקה לבגוד וחזרה להיות בקשר טוב עם צבי בלי מריבות. יום אחד, הודיעו שצבי נהרג במשימה. אורה בכתה על כל המכתבים עד שכולם התפוררו מהדמעות, ורצתה להתאבד. היא הצטערה שבגדה בצבי במשך חודשים. ברגע האחרון החליטה ללכת למצוא אהבה חדשה. היא נשבעה לאלוהים שאם תמצא אהבה, תהפוך לדתייה. יום אחד, ראתה את אריאל הלבוש שחורים ולבנים והתאהבה בו.
אריאל למד תורה בביתו יומם ולילה, וכל הזמן הפריעה לו מחשבה אחת: הוא מאוהב בבחורה יפה שהכיר ליד פינת הרחוב שלו. הוא לא ידע ששמה אורה, ולא ידע עליה כמעט כלום. הוא התקשה לישון בלילות. כל יום, כשיצא בבוקר לעיר לעבודת יומו, העיר הייתה מלאה באנשים ובנשים עמלות שדיברו בלי הרף על חיי השגרה והוא חיפש את הבחורה שאהב, אבל מרוב דיבורים ורעש לא שמע את עצמו ולא ראה שום דבר ברור ולכן לא מצא את אורה.
אורה נזכרה שצבי סיפר לה על דנה אחותו הקטנה. היא נזכרה שסיפר לה שדנה רצתה תמיד לדעת איך אלוהים ברא את הטבע היפה. היא החליטה להכיר את דנה, ולכן באה לביתה ואמרה לה שהיא חברה לשעבר של צבי. דנה ביקשה מאורה לקחת אותה לראות את העיר. אורה לקחה את דנה לעיר, ושם ראה אותה פתאום עמית הנער וקפץ עליה בחיבוק. הם נשארו חברים טובים במשך הרבה שנים.
אחרי העבודה היה אריאל הולך לטייל ומגיע לפרבר. שם תמיד פגש בנער עמית, שאותו לא הכיר ולא ראה מעולם. עמית הנער היה שואל אותו אם ירצה להשתתף בכסף שהרוויח מנגינה בגיטרה בעיר. אריאל אמר לו שעליו ללמוד תורה, אבל אחר כך תמיד חשב אולי הרעיון להרוויח כסף למחיה מאמנות יכול לקסום לו. עמית נתן לו את הגיטרה שלו וחזר הביתה. אריאל הגיע לרחוב שלו וניגן שירים פשוטים. אורה, הבחורה שאהב, הייתה מנסה כל פעם להגיע לרחוב שלו לפגוש אותו. כשראתה אותו עומד ומנגן שירים פשוטים למחייתו, ברחה. הוא נאלץ לשכוח ממנה לאט והיה יושב מאוכזב וסובל ללמוד תורה. כל יום, נכנס לתוך ראשו עוד אור. לילה אחד, חלם שאור גדול נפתח בפניו. כשקם, מצא את אורה יושבת לידו ומלטפת את שערו.
אביה המושבניק, יריב, היה עובד קשה כל יום מהבוקר עד הערב במשק, והיה מתחזק מאוד. כשחזר הביתה בערב מהעבודה, היה טופח לדנה כל יום על השכם בחיבה. בהתחלה הייתה דנה מחייכת, אבל לאט התחילה יותר ויותר לעוות את פניה כשטפח לה. זה הכאיב לה. הוא היה יותר ויותר חזק מהעבודה. היא לא רצתה להגיד את זה כדי לא להעליב, כי התגאתה בנמרצות העבודה של אביה. היא גם רצתה שפעם יצרף אותה לעבודה, מה שלא עשה אף פעם. היא חלתה. יריב היה מבקר אותה בבית החולים ומביא לה אוכל טוב ומתנות.
בבית החולים הכירה דנה ילד אוטיסט בשם יורי, שבכל פעם שצעקה מכאב התפרץ בבכי. היא הבינה מיד שהוא דואג לה ואכפת לו ממנה, ושהוא ילד טוב. לכן הייתה שואלת אותו מה כדאי לה לעשות עם הכאבים שלה. היא לא הבינה למה שתק ולא ענה, כי הייתה עדיין צעירה והתקשתה להבין שיורי אוטיסט. אבל היא הייתה נערה טובה ולכן שאלה שוב ושוב את יורי מה לדעתו כדאי לה לעשות עם הכאבים, ולאט התחיל יורי לענות לה יותר ויותר. הרופא אמר שאם דנה תהיה במצב רוח טוב, יפחתו לה הכאבים ואולי תבריא. כשיורי כבר דיבר לגמרי רגיל, דנה חייכה לראשונה אחרי הרבה זמן, הייתה שמחה והבריאה.
בפרבר העיר היה נער צעיר בשם עמית, שאהב לנגן בגיטרה קטנה. הוא היה יוצא כל יום לעיר, שוטף את פניו בבריכה הקטנה ואחר כך יושב רענן מהשינה ומנגן בגיטרה לעוברים ושבים. אמו לא אהבה את המנהגים האלה, אז היה מתחמק מהבית מוקדם בבוקר כדי שלא תבחין שהלך, וכששאלה אותו איפה היה המציא לה דברים. הוא הרוויח הרבה כסף מהנגינה בעיר. היה לו סוד אחד שלא גילה לאיש: הוא פגש בעבר לכמה רגעים את דנה מהכפר, ומאז הוא משתוקק אליה ולא יודע להגיע אליה. הוא קיווה שיום אחד יפגשו.
הודיעו ברדיו שפרצה מלחמה. צבי, אחיה המבוגר של דנה, התגייס לחיל הים. שם פגש את אורה ששירתה ביחד אתו, והם התאהבו. צבי היה שולח לאורה מכתבים, והיא שמרה את כולם במגירה. זמן מסוים היו ביניהם מריבות, ואורה הייתה בוגדת בצבי עם בחורים מזדמנים בלי שידע. אביה של אורה היה שוטר במשטרה הצבאית. הוא היה אומר לאורה, שאם לא תפסיק עם מנהגיה הזנותיים, ימצא סיבה לעצור את צבי. זה הפחיד אותה מאוד כי ידעה שלאביה יש הרבה כוח. היא הפסיקה לבגוד וחזרה להיות בקשר טוב עם צבי בלי מריבות. יום אחד, הודיעו שצבי נהרג במשימה. אורה בכתה על כל המכתבים עד שכולם התפוררו מהדמעות, ורצתה להתאבד. היא הצטערה שבגדה בצבי במשך חודשים. ברגע האחרון החליטה ללכת למצוא אהבה חדשה. היא נשבעה לאלוהים שאם תמצא אהבה, תהפוך לדתייה. יום אחד, ראתה את אריאל הלבוש שחורים ולבנים והתאהבה בו.
אריאל למד תורה בביתו יומם ולילה, וכל הזמן הפריעה לו מחשבה אחת: הוא מאוהב בבחורה יפה שהכיר ליד פינת הרחוב שלו. הוא לא ידע ששמה אורה, ולא ידע עליה כמעט כלום. הוא התקשה לישון בלילות. כל יום, כשיצא בבוקר לעיר לעבודת יומו, העיר הייתה מלאה באנשים ובנשים עמלות שדיברו בלי הרף על חיי השגרה והוא חיפש את הבחורה שאהב, אבל מרוב דיבורים ורעש לא שמע את עצמו ולא ראה שום דבר ברור ולכן לא מצא את אורה.
אורה נזכרה שצבי סיפר לה על דנה אחותו הקטנה. היא נזכרה שסיפר לה שדנה רצתה תמיד לדעת איך אלוהים ברא את הטבע היפה. היא החליטה להכיר את דנה, ולכן באה לביתה ואמרה לה שהיא חברה לשעבר של צבי. דנה ביקשה מאורה לקחת אותה לראות את העיר. אורה לקחה את דנה לעיר, ושם ראה אותה פתאום עמית הנער וקפץ עליה בחיבוק. הם נשארו חברים טובים במשך הרבה שנים.
אחרי העבודה היה אריאל הולך לטייל ומגיע לפרבר. שם תמיד פגש בנער עמית, שאותו לא הכיר ולא ראה מעולם. עמית הנער היה שואל אותו אם ירצה להשתתף בכסף שהרוויח מנגינה בגיטרה בעיר. אריאל אמר לו שעליו ללמוד תורה, אבל אחר כך תמיד חשב אולי הרעיון להרוויח כסף למחיה מאמנות יכול לקסום לו. עמית נתן לו את הגיטרה שלו וחזר הביתה. אריאל הגיע לרחוב שלו וניגן שירים פשוטים. אורה, הבחורה שאהב, הייתה מנסה כל פעם להגיע לרחוב שלו לפגוש אותו. כשראתה אותו עומד ומנגן שירים פשוטים למחייתו, ברחה. הוא נאלץ לשכוח ממנה לאט והיה יושב מאוכזב וסובל ללמוד תורה. כל יום, נכנס לתוך ראשו עוד אור. לילה אחד, חלם שאור גדול נפתח בפניו. כשקם, מצא את אורה יושבת לידו ומלטפת את שערו.
נערך לאחרונה ב: