סיכום יום ראשון בעולמות: מוי כיף!

trilliane

Well-known member
מנהל
סיכום יום ראשון בעולמות: מוי כיף!


למודת ניסיון מאייקון האחרון, שם גם ההזמנה המוקדמת לא עזרה לי להיכנס בזמן להרצאה מפאת התור ההיסטרי, הקדמתי הפעם והגעתי לפני 12 (כשההרצאה הראשונה שהלכתי אליה היא ב-13, השארתי גם זמן לאוכל). את האוטובוס ליד הבית בדיוק פספסתי, איך שהוא הגיע לרכבת צפון בדיוק עבר השני שהיה מפוצץ ולמרות הכול הגעתי לכנס כשאני כבר די מיוזעת... איך בין לילה עברתי משתיים-שלוש שכבות לחולצה קצרה? אין אביב במדינה הזאת?


ירדתי בחשמונאים וגיליתי שאי אפשר לחתוך יותר דרך מגרש החניה כי בונים שם...
לא נורא, עשינו את העיקוף. ואז הגענו לאשכול פיס וראינו שאי אפשר להיכנס מהשער הישן (כי הוא כבר לא קיים, גילחו שם שטח מהחצר והזיזו את הגדר כדי ליצור מדרכה רחבה לאללה, לא ברור לי למה) וגם אי אפשר מהשער של החצר כפי שהיה באייקון; צריך ללכת עד לחניה של עירוני א' ואז לחזור את הדרך בתוך המתחם. אוף, כמה דרך מיותרת בחום הזה... וכן, אני עצלנית. וקוטרית (בעיקר כשחם לי).

כשנכנסנו למתחם שוב קידם את פנינו דוכן ענק עם שולחנות כפולים שחסם את רוב רוחב הכניסה והשאיר מעבר די צר, כאילו לא למדנו כלום מהתלונות על צוואר הבקבוק באייקון... *אנחה*. למרבה המזל (מהבחינה הזו) היו פחות אנשים מבאייקון, אז לא היה נורא צפוף. גם התור לקופות היה בסדר גמור; אמנם לא הצליחו בהתחלה למצוא כרטיסייה שזכיתי בה, אבל בסוף הכול הסתדר וגם קבלת הכרטיסים הייתה מהירה, הקופאים מצאו בקלות את האירועים והמדפסות עבדו ואפילו בקצב טוב. הוריי!


בשעה שנותרה הלכנו לאכול צהריים ב"קינג ג'ורג'", מסעדה (נטולת שלט; זה רק ליודעי ח"ן) ברחוב הארבעה שהומלצה לי ע"י חברים בשל מחיריה הנוחים. המקום היה די גדוש ומלא באנשי צבא (אין הדממה?
) אבל השירות היה יעיל ומהיר מה שהשאיר לנו שפע של זמן לאכול. המנות לא היו מדהימות (אל תצפו להרבה מהניוקי, ומציעה להימנע מרוטב השמנת-פטריות שלהם, הוא לא מהטובים שאכלתי) אבל הגודל היה מכובד, תמורה סבירה ביותר ביחס למחיר, הפרמז'ן הגיע בלי שביקשנו ובכל פעם שביקשתי כוס מים קיבלנו ממש מהר. לא מסעדת יוקרה אבל יודעים את העבודה, ובשל מיקומה הקרוב לאשכול והשירות המהיר היא בהחלט מספקת פתרון לא רע למי שרוצה לאכול בזול וזמנו קצר.

ולעולמות:
13:00 ציות וקונפורמיות: האם אנחנו שולטים בחיינו / ירון אסא
אני גרופית של הפודקאסט "ספק סביר" אז אני תמיד נהנית להאזין לירון (בפרט שיש לו קול ממש רדיופוני). הרצאתו הייתה קולחת, משעשעת, מעניינת, משכילה ומהנה.


14:00 פאנל: שיגעון של אבולוציה / רועי צזנה
בניגוד לפרסומים, רועי לא הנחה את הפאנל אלא איתמר וייסברג. למען האמת זה לא היה ממש "פאנל" אלא פשוט סבב הרצאות קצרות, אז גם לא נדרשה ממש הנחיה.
עירא אברמוב הכין סקירה קצרה וממצה של האבולוציה במצגת משעשעת ביותר ברוח החג.
ארז גרטי הציג ובחן שתי אפשרויות לתכנון תבוני והראה למה שתיהן לא ממש אפשריות, לעומת האבולוציה שנתמכת בראיות מדעיות. נתן לי חומר חדש למחשבה נגד בריאתנות.
יובל אלחנתי דיבר על התפשטות/השתלטות רוחבית של תכונה בחברה קטנה ומבודדת. היה מעניין.
עמית בן-בסט סקר את "עיקרון ההכבדה", שלא חידש לי רק כי ממש במקרה יצא שקראתי עליו השבוע בויקפדיה (חיפשתי תמונות של טווס והתגלגלתי הלאה). הוא כמובן הוסיף על הידע שקראתי, ובכלל, כיף להקשיב לו. מחר (או למעשה היום) ב-16:00 אני בהרצאה שלו על הבריאתנות.
רועי צזנה דיבר על "אפקט המייסד" וכמו תמיד עשה זאת תוך סיפור דרמטי ומשעשע כמו שרק הוא יודע והצחיק את הקהל...

לסיכום: רצועה לא פאנלית כלל, אבל רצף הרצאות מצוינות שהתחברו זו לזו נהדר, השלימו זו את זו והשכילו אותי. מרצים מצוינים אחד אחד, היה נהדר. מקווה שיועלה ליוטיוב בעתיד.

פאנל: מדע על קצה המזלג / יואב לנדסמן
גם זה לא היה "פאנל" כי אם ארבע הרצאות קצרות בנושאים מדעיים שונים הקשורים לנושא הכנס.
שני וידרגורן דיברה על הקשר בין מוּדעוּת, זיכרון ושיגעון, בתהליך הרכישה של תינוק שנולד ומה קורה לאדם שמאבד את הזיכרון. היא לא השתמשה במצגת אלא פשוט דיברה על הנושא באופן תמציתי, קולח ומעניין.
עדי יניב דיברה על בעלי חיים שמראים סימני "מחלות נפש" – פרות משוגעות ועכברים מוכי טירוף. מסתבר שיש חלבון במוח שמתקפל "עקום", מדביק חלבונים אחרים וגורם למוח שלך להיות כמו ספוג ואז גם אתה (בין אם אתה כבשה, פרה, עכבר או בן אדם) נהיה די קווץ'...
מסתבר שיש גם טפיל לחתולים שחודר לעכברים למוח וגורם להם להפסיק לברוח ואז החתולים אוכלים אותם וכך הוא מגיע ליעדו. תחכום מטריד ביותר...
הרצאה מרתקת שהועברה בשילוב מצגת חמודה להפליא.
יואב לנדסמן סקר תגליות מטורפות במערכת השמש, ואף שאני מתמצאת באסטרונומיה ועסקתי בנושא בעבר (אם כי הידע שלי לא עדכני, הוא בהזנחה פושעת כבר שנים
) להפתעתי הוא חידש לי לא מעט והיה נהדר.
מרינה רוזנפלד הרצתה על הגבול הדק שמפריד בין נפש בריאה לשיגעון בפסיכיאטריה המודרנית. הייתה הרצאה נחמדה, אין לי תובנות מיוחדות להוסיף; אני מודה, כבר הייתי קצת עייפה ואיבדתי ריכוז, והיא גם דיברה חזק לתוך המיקרופון וזה גרם לי להשתמש באטמי אוזניים... יצאתי מהפאנל עם כאב ראש קל, בתנאים כאלה קצת קשה לי לשפוט באופן הוגן.

המשך
 

trilliane

Well-known member
מנהל
ערב

18:30 101 דרכים לאבד את השפיות / גיא בוסקו ואחרים
בתכנייה אמנם נכתב 18:00, אך כלל ידוע בכנסים הוא שכשיש איזושהי הפקה מיוחדת (שכוללת שחקנים, תלבושות, תפאורה וכו') היא לעולם אינה מתחילה בזמן. אולי היו פעמים נדירות שבהן התרחש נס, אבל ב-95% מהמקרים אנשים מחכים לפחות 20 דקות בחוץ (במקרה הטוב) אז לא ברור לי למה מתעקשים לא להפיק לקחים ולא קובעים חלון זמן גדול מספיק בין הרצועה הקודמת לרצועה מסוג זה? כאילו בכל פעם חושבים "לא, הפעם נצליח לעמוד בזמנים"... די, ותרו. לא יקרה. אם יקרה נס ויהיו מוכנים לפני הזמן, אחלה; אבל רוב הסיכויים שלא יקרה, אז בשביל מה זה טוב? בפרט, השעשועון הסתיים לפני 19:30, כלומר, לא הייתה שום בעיה לקבוע אותו ל-18:30 מלכתחילה ולתת לאנשים יותר זמן להתאוורר (יכולתי לנצל את זה לאוכל, חברים פשוט הלכו בלעדיי
) במקום שיעמדו בתור במשך חצי שעה לפני הכניסה לאולם. זה לא לעניין.

השעשועון עצמו היה חמוד למדי, אם כי בדיעבד הייתי מוותרת עליו, מבחינתי (ורק מבחינתי, ביחס לרצועות האחרות שהייתי בהן) הוא היה החוליה החלשה. שלא בהתאם לשמו, הוא היה דווקא בסגנון "1 נגד 100", רק שבניגוד למקור שבו אף אחד לא יודע מה האחרים הצביעו, כאן הקהל נדרש להתמקדם בפינות אחרות של הבמה, אז היה אפקט העדר... וטוב שלא כולם השתתפו כי פשוט לא היה די מקום בין הבמה לכיסאות. השאלה שפילגה את הרוב והשאירה קומץ אנשים הייתה מה צועק גנדלף בגשר של קהזד-דום. מסתבר שיש עדיין הרבה מאוד אנשים שמשוכנעים שהוא צועק run ולא fly. אה, you fools!


זו הייתה אחת מהשאלות שדווקא ידעתי, אבל לא השתתפתי; ישבתי בקצה האולם עם אצבעות באוזניים כי גם הפעם הבחורה עם המיקרופון (עדי) התעקשה לצעוק לתוכו. ביקשו ממנה להוריד את הווליום אז היא הרחיקה את המיקרופון וזה עזר לזמן קצר... צריך ללמד מנחים ומרצים שלמיקרופון מדברים ברגוע; מטרתו היא למנוע מהם לצעוק. מי שרוצה לצעוק לקהל בהתלהבות בווליום שלא מצריך מיקרופון לא צריך מיקרופון... לצערי לא יכולתי להשתמש באטמי אוזניים כי קטעי ההמחזה בין לבין היו ללא הגברה (ולמרות זאת שמעו אותם יופי גם מקצה האולם, אני עדה).

הקטעים היו חמודים ביותר; זה היה החלק העיקרי שנהניתי ממנו. במיוחד שעשע אותי הקטע הראשון (שכבר שכחתי מה הוא היה) ובוריס (שחזר לפני שנייה מניו זילנד, בטח הצטלם להוביט והוא לא מספר לנו
) בתפקיד גנדלף המאבטח (הרוסי!
) בקניון שאומר ללקוחה you shall not pass. אני חושבת שהמטה לא היה אמור להישבר, אבל זה היה אפקט משעשע ביותר.
רק בשביל הקטעים נשארתי.

אני חושבת שבסופו של דבר מה שהיה מתיש (מבחינתי כמובן) הוא הפורמט; די מהר נשארו בתחרות רק 2 אנשים שלא כ"כ בקיאים במד"ב ועדי ניסתה להתחיל מחדש עם כל מי שרוצה, אבל בוסקו התעקש לא להתחיל מהתחלה ואם שניהם טעו להמשיך איתם ולהחליף אותם. אז עוד שאלה ועוד שאלה, הם לא יודעים, מתלבטים ומנחשים (לא נכון), ונו, תחליטו, והבחורה החמודה כבר נראתה מותשת ומיואשת ורק רוצה שייגמר כבר... היא עולה לבמה וטועה, הוא עולה וטועה, היא עולה, הוא עולה, היא טועה, הוא טועה... די, כמה אפשר? בסוף היא זכתה בפרס (פייר, הגיע לה אחרי כל הטרטור) אבל למה זה הגיע לנו? הכוונה הייתה טובה, השאלות הממוחזות באמת רעיון מגניב ואף עשוי היטב, אבל בסופו של דבר כל ההתעמלות הזו הייתה בעיקר מריחת זמן. בניגוד למקבילה הטלוויזיונית שהיא קצבית ודינמית (זו הסיבה שאני אוהבת אותה) זה נמרח כמו מסטיק. הצעתי: להבא להתמקד מראש בכמות קטנה של מתמודדים ומי שלא יודע – שלום שלום, העיקר שהעסק יתקתק ויזרום והמתמודדים לא יעשו פרצופים של "אין לי מושג מה אתם רוצים ממני" במשך דקות ארוכות מדי.

20:00 פנטזיה: הריטלין של התרבות האנושית / נעמי כרמי (וינר)
גם נעמי היא מהאנשים שתמיד מעניין אותי לשמוע מה יש להם לומר, ואכן היה לה, הרבה. היא דיברה על אגדות עם, פנטזיה ומד"ב כשופר לטפטוף מסרים עקיפים לציבור שאי אפשר לומר ישירות וסקרה זאת לאורך ההיסטוריה מ"עלילות גלגמש" ועד "משחקי הכס". היה מרתק, אם כי לצערי השעה כבר הכריעה אותי, אחרי כ"כ הרבה אירועים ברצף פשוט מצאתי את עצמי מנקרת קשות; כשהתעוררתי היא פתאום דיברה על מרקסיזם...
אבל מהר מאוד היא עברה לדבר על באפי...
התעוררתי.
היה יופי, בדיעבד הצטערתי שלא הקלטתי את ההרצאה, הייתי מקשיבה לה באופן מסודר ומשלימה את החלקים שנרדמתי בהם.


22:00 תודעה קוטלת: היבטים פסיכואנליטיים ביצירותיו של ג'וס ווידון / נדב רזון
למעשה בפועל זה היה רק בבאפי (וקצת באנג'ל), אבל מי אני שאתלונן, כן?
נהניתי מאוד מהסקירה ומהקטעים השונים שנדב בחר להקרין. אני חושבת שזו יכלה להיות בקלות הרצאה ארוכה יותר כי הוא ויתר על כמה וכמה קטעים ובכיף אפשר היה לדבר עליהם (וגם על Normal Again, למשל). כשהוא הקרין את תחילת הפרק של Beer Bad שבו באפי, אחרי שנדפקה ונזרקה ע"י פארקר השמוק, מפנטזת שהוא מכיר באיכויותיה וחוזר אליה כמו כלבלב מתרפס על ארבע, קלטתי (ושיתפתי) שזה כ"כ נכון! אחרי שפיטרו אותי מעבודה כפויית טובה (שירות לקוחות, לא עבודת חלומותיי, די סבלתי אפילו) היו לי במשך חודשים חלומות שמתקשרים ומבקשים ממני לחזור או לעזור...
ממש לא רציתי לחזור לשם, אבל מה זאת אומרת הם לא רוצים אותי?! סליחה, אני לא טובה מספיק בשבילם? איך הם לא מבינים שאני מצוינת ושזו הייתה טעות איומה לפטר אותי?
(זה לא שיש לי אגו בשמים, להפך; אני חושבת שזה אפילו מעיד קצת על חוסר ביטחון עצמי). בקיצור, פרקר הוא שמוק, נו ברור, אבל למה הוא לא רוצה אותי?


כך נחתם לו יום ראשון מוצלח בכנס, חזרתי הביתה עייפה ומרוצה. מחר אגיע רק אחה"צ, לעמית בן בסט, אירוע הסיום, קרן לנדסמן (אחרי אייקון היא קיבלה אצלי את הכוכב ע"ש טל ענבר – מרצים שאני כ"כ נהנית לשמוע שלא ממש משנה לי על מה הם מרצים) ורז דקל. את כולם כבר שמעתי בעבר בהנאה רבה, אני בטוחה שלא אתאכזב. להתראות!
 

haimgds

Member
נצל"ש, האם הוצגו ספרים חדשים בחוץ?

השנה לא אוכל להגיע לאייקון (יומיים? ועוד בחול המועד? מה קרה?) אז הייתי שמח לדעת אם יצאו ספרים חדשים ומןצגים בדוכנים. במיוחד אם יצא ההמשך של "אקסלראנדו"...
 

trilliane

Well-known member
מנהל
היו דוכני ספרים, אבל פחות ולא בחוץ, אאז"נ

לא ניגשתי אליהם אז אין לי מושג.
 

מיכאל ג

New member
מעולם לא נכתב המשך לאקסלרנדו

אז קצת יהיה קשה להוציא אותו בעברית.
 

haimgds

Member
אל תהיה קטנוני.

התכוונתי ל "העסק המשפחתי" של צ'רלס סטרוס. הוא לא אמור להתרחש באותו יקום של "אקסלרנדו"?
 

מיכאל ג

New member
זה יוצא באמת? אני אשמח לקרוא את זה

לא הבנתי מהתיאור אם זה פנטזיה או מד"ב או שניהם אבל זה אמור להיות על משפחה שיכולה לנוע בין עולמות מקבילים. אין קשר לאקסלרנדו.
 

milloarnon

New member
זה פנטזיה

אני ממליץ על כל הספרים של סטרוס. אבל בעיקר על המדע בדיוני.
 

Boojie

New member
כן, דווקא חשבתי שהוא יהיה.

אבל מה אני אגיד, הבנאדם עסוק.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
לצערי יומי השני בכנס היה קצת פחות מוצלח

את האוטובוס פספסתי, להרצאה של עמית בן בסט אירחתי, אז הייתי רק בחצי ממנה, וזה עדיף מכלום אבל היה ממש מוצלח אז ממש התבאסתי שהחמצתי את ההתחלה. חוצמזה לפניי ישב נער צעיר קצת היפראקטיבי (עם קוצים בטוסיק) שלא הפסיק לזוז ולהתרומם והסתיר לי את המצגת...
(וזה לא שהסתירו לו, הוא היה ראשון). בסוף ביקשתי ממנו לעבור כיסא כי זה כבר טמטם אותי.

אגב, גם השנה היו לא מעט הורים שהביאו את הדור הצעיר, כלומר הפעוט, ולא מיהרו להוציא אותו החוצה כשבכה או הרעיש ובכמה הרצאות שנכחתי בהן זה די הפריע (ישבתי יחסית בקדמה האולם ושמעתי את זה היטב מהשורה האחורית). אני מבינה שההורים לא רוצים להחמיץ את ההרצאה, אבל זה לא לעניין.

אירוע הסיום היה, כמו תמיד, חמוד ומשעשע ביותר.

ההרצאה של קרן לנדסמן הייתה מהנה להפליא, מיותר לציין; הבחורה מלאת שמחת חיים כרימון וגם היא מהצועקות אל תוך המיקרופון, אבל כבר ידעתי מראש עם מי יש לי עסק אז ישבתי מאחור עם אטמי אוזניים... (ובכלל, נראה לי שההגברה של המיקרופונים באולם 1 הייתה פשוט חזקה מדי).

לעומת זאת בהרצאה של רז דקל הייתה הבעיה ההפוכה... כבר עדיף מיקרופון + אטמים על פני אי שימוש באמצעי הגברה בכלל. הוא דווקא לא מדבר בצעקות מתלהבות (או בקול חזק במיוחד באופן כללי) ולמרות זאת מסרב בתוקף להשתמש באמצעי ההגברה המודרניים, כך התברר לי. ישבתי עם חברים קצת אחרי אמצע האולם (שם היה מקום פנוי לכולנו) ושמענו אותו בקושי. אנשים צעקו לו שישתמש במיקרופון, הוא סירב. לאחר דקות ספורות שבהן ישבנו ללא ניע ואימצנו את אוזנינו עד מאוד, אמרתי לו שלא שומעים אותו היטב וביקשתי גם אני ממנו שישתמש במיקרופון. הוא הגיב בתשובה מתנשאת בסגנון "מי שרוצה לשמוע אותי שומע" והבהיר לי שאם יש לי בעיה אני יכולה לעבור מקום. אבל לא רציתי לעבור מקום, רציתי לשבת עם חבריי, ובפרט, אני לא מוכנה לקבל נזיפות ממרצה שאיני סטודנטית שלו. אני גם לא רוצה לשבת קפואה ודרוכה במשך הרצאה שלמה ששילמתי עליה לא מעט ולחשוש להשתעל או לזוז במקום שמא כל רחש קל יגרום לי לפספס מילים. זה די סיוט לשבת כך כששומעים מישהו בקושי, חלק ניכר מהקשב אובד על המאמץ בהקשבה טכנית ובפענוח המילים במקום שהמשאבים יוקדשו לתוכן עצמו. כשזה קרה לי בעבר באירועים שהגעתי אליהם חינם, מילא; אבל לשלם על הרצאה באולם גדול שבה לא שומעים היטב את המרצה והוא עושה דווקא ומתוך פרנציפ מסרב להשתמש בהגברה הקיימת באולם? עם כל הרצון הטוב, אני לא בעונש; יצאתי מהאולם. את העניינים הטכניים והפיננסיים כבר הסדרתי מול הצוות בחוץ; להבא כולי תקווה שיצליחו למצוא פתרון הגברה הולם שיישא חן בעיני המרצה, ועד אז אדע לא לפקוד את הרצאותיו.

נטשתי את "עולמות" מוקדם מהצפוי ואת מרמוריי הטבעתי בכוס גלידה (זו שבקצה רחוב הארבעה; לא משהו גלידה, גם די יקרה, אבל אני ממש אוהבת את כל השטויות שאפשר לשים מעל...
). חוצמזה שכחתי לציין שהצלחתי למכור את מה שרציתי בדוכן יד שנייה, הידד!
בסה"כ היה אחלה כנס.
 

cwen

New member
חבל שיצאת מההרצאה של רז דקל

אני ישבתי שורה או שתיים מעליך באמצע. בשלב שבו ביקשת ממנו להשתמש במיקרופון אמנם היה צריך להתאמץ כדי לשמוע אותו מפני שהיה רעש מהקהל, אבל כמה דקות אחרי שיצאת אנשים קלטו את העניין, הפסיקו להתלחש, ופתאום שמעו אותו מעולה בלי להתאמץ בכלל. אני חושבת שהוא ידע שזה מה שיקרה, ולכן העדיף לא להשתמש במיקרופון.

זו לא פעם ראשונה שאני בהרצאה שלו. הוא אף פעם לא משתמש במיקרופון ותמיד תוך כמה דקות משתרר שקט מופתי ושומעים הכל.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
שוב, כי הוא מחייב אנשים לשבת קפואים בלי רחש

אחרת חלילה יפסידו מילה. לא רוצה לשבת ככה במשך הרצאה שלמה, אני לא בבי"ס ולא בעונש.
 

cwen

New member
ואני מעדיפה שאנשים ישבו קפואים בלי רחש

ויתנו לי להתרכז בהרצאה, מאשר יתלחשו סביבי כל הזמן ואני לא אצליח להתרכז אפילו אם המרצה צורח למיקרופון.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
לא נתקלתי בבעיות כאלה בהרצאות אחרות

ברגע ששומעים את המרצה היטב גם אנשים שמחליפים דברים ביניהם (בשקט ולא 100% מהזמן כמובן) לא מפריעים לי. או מישהו שמתכופף לתיק להוציא משהו. או מישהו שמשתעל / מתעטש / מכחכח בגרונו או כל מיני רעשים ורחשים שאנשים חיים עושים.

הקטע הזה של "כולם ישבו קפואים ויקשיבו רק לי" הוא קטע חזק של אגו ואין לי כוונה להשתתף במשחק הזה. די, אנחנו לא ילדים קטנים, זה לא שכולם ישבו בשקט וישלבו ידיים בריכוז, זו לא משמעת צבאית ולטעמי זה פשוט לא הוגן כלפי אנשים ששילמו לא מעט על כרטיס. מותר להם להרגיש בנוח בהרצאה, מותר להם גם להחליף כמה מילים עם החברים שיושבים לידם, מותר להם להשתעל, חלילה, בלי רגשות אשם.
 

cwen

New member
דיבורים בקהל לפעמים מחרבים לי הרצאות שלמות

אולי זו הפרעת הקשב, אבל כשמדברים מסביבי אני לא יכולה להתרכז במה שלמרצה יש לומר. והרי באתי לשמוע אותו, לא את האנשים משמאלי, מימיני ומאחורי.

יש הבדל בין מישהו שפולט שיעול, או מתכופף לתיק שלו פעמיים בהרצאה לבין זמזום בלתי פוסק מסביב, ובלא מעט הרצאות זה היה המצב. אפילו יצא לי פעם או פעמיים לבקש מאנשים לשתוק כדי שאני אוכל לשמוע את המרצה (החמוש במיקרופון אימתני), אבל גם אז זה עזר רק לכמה דקות עד שהם שכחו והתחילו שוב להתלחש במקרה הטוב או לדבר כמעט בקול רם במקרה הרע.
אז אולי רז דקל היה קצת קיצוני, אבל אני בהחלט מעדיפה את הגישה שלו מאשר לשבת בתוך כוורת ולנסות להקשיב לאדם אחד.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
דווקא בהרצאה באולם אין בעיה לשבת באזור מבודד

כדי לא להיות בדיוק ליד אנשים שמדברים, אבל בכל מקרה לא צריך להיגרר לאף קיצוניות; אני לא חושבת שזה ריאלי לאסור על אנשים להוציא מילה במשך הרצאה שלמה כפי שאני לא חושבת שזה הוגן לדבר כל ההרצאה, כמובן.

אבל אני עדיין יודעת מה זה לשבת בהרצאה שלמה שבה צריך לשבת בשקט מופתי ולאמץ את השמיעה כל הזמן וזה סיוט מבחינתי, זה הורס לי את כל הכיף בהרצאה כי אני באה להרצאות בכיף, אני לא רוצה להתאמץ לשמוע ואני לא רוצה להתאמץ לא לרשרש בטעות. אישית אני גם סובלת מבעיה כרונית באף מה שאומר שלא עוברת שעה בלי שאני אתעטש / אשתעל / אכחכח בגרון / אקנח את האף וזה מאוד לא נעים לעשות זאת במצב כזה. כבר היו מקרים שבהם ממש לא היה לי נעים והשתדלתי לתזמן את השיעול כך שלא יפריע, אבל אני לא מסוגלת לסבול ככה שעה וחצי בתנאים כאלה. כאמור, זה לא הצבא ואני לא בעונש. מי שזה מתאים לו, בכיף. מבחינתי זה סיוט.
 
היום הראשון של עולמות

היה כיף.
נוכחות פחות עמוסה מאשר באייקון, מה שהקל על ההסתובבות, איתור מכרים וכניסה ויציאה מהמתחם (כן, הדוכן הזה מוקם גרוע). לא היו הרבה דוכנים, ונדמה לי שרובם מוכרים מאייקון. לשם שינוי, לא יצאתי משם עם אף ספר ביד.


נכנסתי לפאנל 'שיגעון של אבולוציה' וכמו שטריליאן עדכנה, הוא לא היה פאנל ולא הונחה ע"י צזנה. מה שכן, ההרצאות היו קשורות זו בזו ויצרו רצף מוצלח. החסרון היחידי: הן היו מאוד לא אחידות ברמתן, ואחד המרצים עשה כמה טעויות מהותיות בנושא שלו ברמה שזה היה מביך לנסות לתקן.

אחר כך קראתי את ההרצאה של חגית בחוץ והלכתי לאכול ארוחת ערב במקום להיכנס. מהטקסט - נשמע שזו היתה הרצאה כייפית.

בערב נכנסתי לשמוע את נעמי, שכתמיד הציגה ברהיטות וברוחב אופקים רעיונות טובים ומנומקים. בעיקר אהבתי את החלק האחרון, שהתמקד בתקופתנו אנו ובתפקידה של הפנטזיה בתרבות ההמונים.

אני מחכה לשמוע איך היה היום.
 

Yuli Gama

New member
היה כיף


חזרנו לפני כשעה הביתה. להיות עם שני ילדים קטנים בכנס זה מתיש. כיף אבל מתיש.
חוויות בהמשך, כנראה אצלי בבלוג בליווי תמונות
 
למעלה