הוא מגיח מעליה, כמו רוח מאיימת. אט אט מכה בה, חובט בנשמתה. היא מתחננת... אך הוא לא מניח. דמעותיה הזולגות שוטפות את כל גופה. מותירות בה רק חלל, שרועה, אל מול המוות, מבקשת נחמה...
מי שבלבו מבקש נחמה, מי שיש בו מקום למילה טובה, לכתף תומכת, ליד מושטת, הנחמה עוד תגיע לכתובתה היעודה תביא עמה קילוגרמים של תקווה ואמונה ((((((פרח)))))))
