נהגי אוטובוס ומשאיות....
נהגי אוטובוס ומשאיות....
אין לבצע נסיעה לאחור ללא מכוון ----------------------------------------------- הנאשם מואשם בכך, כי נסע לאחור ברכבו ופגע בהולך רגל ------, (להלן המנוח). כתוצאה מן התאונה נפטר המנוח. במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות סעיף 303 לחוק העונשין, בצירוף סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961. ותקנה 45 (א') בצירוף סעיפים 38(2)(3) לפקודת התעבורה. הנאשם נהג באוטובוס "דן" קו 9 וחנה בחניון האוטובוסים בדרך הטייסים בתל אביב, כמפורט ב-ת(8). הנאשם נסע לאחור מספר מטרים כדי לצאת ממקום החניה, על מנת להגיע לתחנת האיסוף של הנוסעים ללא מכוון. התאונה התרחשה ביום 11.2.01 בסמוך לשעה 18:00 (דהיינו בשעת חשיכה. המקום היה חשוך משום שתאורת הרחוב לא פעלה. לטענת המאשימה בנסיבות המקרה, על הנאשם היה ליסוע לאחור בסיוע מכוון, וכי לא נקט באמצעי הזהירות המתאימים, בעיקר לנוכח העובדה, כי מספר מטרים מהמקום היו חבריו של הנאשם במנוחה, בצריף המנוחה שסמוך לחניון. לטענת ההגנה מאחר ומדובר בנסיעה קצרה ביותר, לא היה כל צורך במכוון, והנאשם נקט אמצעי זהירות מתאימים. בית המשפט מקבל את טענת המאשימה, כי בנסיבות המקרה לא נקט הנאשם באמצעי זהירות ראויים, זאת מן הנימוקים הבאים: (ה) אין צל של ספק, כי לו היה מכוון לנאשם בעת שנסע לאחור, המכוון היה מבחין במנוח והתאונה לא היתה מתרחשת. במקרה דנן, מדובר בחניון אוטובוסים אשר מצויים בו הולכי רגל הממהרים לאוטובוסים, או למוניות. בשעת חשיכה, כאשר תאורת הרחוב אינה פועלת, כאשר הנאשם אינו יכול להסתכל בשתי המראות בו הזמנית, (הנאשם בהודעתו הראשונה מאשר, כי לא ראה את המנוח עקב החשיכה). קיימת נגישות למכוון, דהיינו הנאשם יכול היה לבקש מאחד מחבריו אשר ישב בהמתנה בצריף, לבקש ממנו כי יכוון אותו בנסיעה לאחור. לפיכך בנסיבות אלה, חובתו של הנאשם היתה לדאוג למכוון שיכוונו בנסיעה לאחור, ואין להקיש מן הדיון בעניין חדריה על מקרה דנן, הואיל ושם מדובר בנהג אוטובוס אשר לא היה במקום שהולכי רגל רבים מצויים בסביבה, הנהג היה לבדו ברכב ולא היתה לו אפשרות להשיג מכוון. לפיכך גם עפ"י דעת המיעוט בעניין חדריה, במקרה דנן, היתה חובה על הנאשם לבצע את הנסיעה לאחור באמצעות מכוון. כב' השופט מאיר דרורי בית משפט לתעבורה ת"א – יפו הכרעת דין
נהגי אוטובוס ומשאיות....
אין לבצע נסיעה לאחור ללא מכוון ----------------------------------------------- הנאשם מואשם בכך, כי נסע לאחור ברכבו ופגע בהולך רגל ------, (להלן המנוח). כתוצאה מן התאונה נפטר המנוח. במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות סעיף 303 לחוק העונשין, בצירוף סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961. ותקנה 45 (א') בצירוף סעיפים 38(2)(3) לפקודת התעבורה. הנאשם נהג באוטובוס "דן" קו 9 וחנה בחניון האוטובוסים בדרך הטייסים בתל אביב, כמפורט ב-ת(8). הנאשם נסע לאחור מספר מטרים כדי לצאת ממקום החניה, על מנת להגיע לתחנת האיסוף של הנוסעים ללא מכוון. התאונה התרחשה ביום 11.2.01 בסמוך לשעה 18:00 (דהיינו בשעת חשיכה. המקום היה חשוך משום שתאורת הרחוב לא פעלה. לטענת המאשימה בנסיבות המקרה, על הנאשם היה ליסוע לאחור בסיוע מכוון, וכי לא נקט באמצעי הזהירות המתאימים, בעיקר לנוכח העובדה, כי מספר מטרים מהמקום היו חבריו של הנאשם במנוחה, בצריף המנוחה שסמוך לחניון. לטענת ההגנה מאחר ומדובר בנסיעה קצרה ביותר, לא היה כל צורך במכוון, והנאשם נקט אמצעי זהירות מתאימים. בית המשפט מקבל את טענת המאשימה, כי בנסיבות המקרה לא נקט הנאשם באמצעי זהירות ראויים, זאת מן הנימוקים הבאים: (ה) אין צל של ספק, כי לו היה מכוון לנאשם בעת שנסע לאחור, המכוון היה מבחין במנוח והתאונה לא היתה מתרחשת. במקרה דנן, מדובר בחניון אוטובוסים אשר מצויים בו הולכי רגל הממהרים לאוטובוסים, או למוניות. בשעת חשיכה, כאשר תאורת הרחוב אינה פועלת, כאשר הנאשם אינו יכול להסתכל בשתי המראות בו הזמנית, (הנאשם בהודעתו הראשונה מאשר, כי לא ראה את המנוח עקב החשיכה). קיימת נגישות למכוון, דהיינו הנאשם יכול היה לבקש מאחד מחבריו אשר ישב בהמתנה בצריף, לבקש ממנו כי יכוון אותו בנסיעה לאחור. לפיכך בנסיבות אלה, חובתו של הנאשם היתה לדאוג למכוון שיכוונו בנסיעה לאחור, ואין להקיש מן הדיון בעניין חדריה על מקרה דנן, הואיל ושם מדובר בנהג אוטובוס אשר לא היה במקום שהולכי רגל רבים מצויים בסביבה, הנהג היה לבדו ברכב ולא היתה לו אפשרות להשיג מכוון. לפיכך גם עפ"י דעת המיעוט בעניין חדריה, במקרה דנן, היתה חובה על הנאשם לבצע את הנסיעה לאחור באמצעות מכוון. כב' השופט מאיר דרורי בית משפט לתעבורה ת"א – יפו הכרעת דין