מתי סיפרתם לסבתות?? ולדודים??

[איה31124]

מתי סיפרתם לסבתות?? ולדודים??

שבוע הבא ביום רביעי אני אתחיל חודש רביעי, ומעדיפה שידעו רק אחרי הסקירה המוקדמת( כלומר חודש רביעי+שבוע). אני לא רוצה שההורים יספרו להם קודם לכן מההתלהבות/התרגשות. מה אתן אומרות??

 

[תות נסיכת סיני]

ספרנו אחרי הסקירה

 

[ליטל וטל]

אז אל

תספרו לפני הסקירה,אני סיפרתי להורים וחמותי הלכה לספר לכל המשפחה המורחבת,באמת מורחבת,ומה שקרה זה שהתרגזתי נורא

 

[איה31124]

זה בדיוק מה שאני מפחדת ממנו.

העיניין הוא שאני תכננתי לספר להורים (משני הצדדים)רק בסוף חודש שלישי( יש לי כל הזמן פחדים שמא משהו לא יהיה בסדר עם ההריון). ומה שקרה זה שאבא שלי ראה אותי בסופר, והיה יום חם אז לא היתי עם עליונית כמו שתמיד אני נוהגת ללבוש כדי להסתיר את הבטן. והוא ראה את הבטן וככ התרגש.אז ההורים והאחיות שלי יודעים. זה היה בשבוע השלישי של חוד שלישי. אז החלטנו שנספר להורים שלו גם, ומה שקרה שעעברו כמה ימים מאז ועוד לא יצא לנו. אז כנראה שמחר נספר להם. ומה שאני מפחדת זה שביום שבת הם יספרו לסבתא, ואז מהסבתא לדוד וכ'ו.... אז אולי עדיף לחכות עוד שבועיים לסקירה ורק אז לספר להם???

 

[שחר מלכת הטניס]

אנחנו גם סיפרנו להורים מחוסר ברירה

ממש מוקדם (כי גיליתי את ההריון בחו"ל ורציתי שאמא שלי תטפל לי בענייני הביטוח). זה הריון ראשון שלי ונכד ראשון של ההורים שלי, ולמרות שאמא שלי היתה בסדר ולא סיפרה לאף אחד, אבא שלי סיפר לכל מי שהוא פגש ברחוב... פעם הבאה לא נספר...

 

[ליטל וטל]

אם לבעלך

לא אכפת אז עדיף שתחכו עוד שבועיים זה עדיף מאשר סתם להתרגז אח"כ שסיפרו למרות שביקשת שלא

 

[איה31124]

זהו שבעלי מרגיש לא בסדר שההורים

שלי כבר יודעים( מה לעשות הם גילו) ושההורים שלו לא יודעים. אני חושבת שנדרוש בכל תוקף שלא יספרו לאף לאף אחד, גם לא לסבתא.

 

[ליטל וטל]

מקווה

בשבילך שהם באמת לא יספרו, במקרה שלך הייתי מספרת אבל אם הייתי רואה שהם סיפרו בסוף אז האמון בהם היה נעלם ובפעם הבאה לא הייתי מספרת

 

[איה31124]

תודה לך ליטל , עזרת לי...../images/Emo13.gif

 

[ליטל וטל]

אין

על מה חמודה,בכיף...... העיקר שיהיה לך הריון קל ותקין

 

[אבא בהריון]

בשורות טובות תמיד...

אנחנו סיפרנו מיד אחרי בדיקת הדם ! אבל רק להורים בשורות טובות כדאי לשתף ...כל המשפחה שמחה מאד , כרגע שבוע 18 רואים אי אפשר להסתיר ואנו מאושרים לשתף בבשורה מה רע? כמה פעמים בחיים יש לנו בשורות טובות לספר טפו טפו

 

[hiraש]

לדעתי כדאי לספר יש בזה באמת

משהו קצת לא נעים שמשפחה אחת יודעת והשניה לא וזה לא שסיפרתם סופר מוקדם יודעת שאצלי אחרי שסיפרנו להורי (אם אני זוכרת נכון שבוע 10-12) ממש הרגשתי לא בסדר שהוריו עוד לא יודעים ביקשתי מאוד שלא יספרו לאף אחד אבל בינינו ואם לא מתאפקים ומספרים... זה לא סוף העולם צריך לפעמים גם להבין אותם

 

[איה31124]

כן את צודקת.

לפני כמה חודשים חויתי הפלה טבעית ממש ממש בתחילת הריון צעיר. וכשגיליתי שאני שוב בהריון החלטתי שאני לא מספרת עד חודש רביעי בגלל כל מיני פחדים. הפחד לגלות דימום...

 

[סנאית 12]

גם אני נכנסתי רק עכשיו לרביעי ,אז

אם מישהו יתעניין אומר לו בשמחה.

 

[רויטל ב א]

הכל תלוי בקשר עם ההורים

אם יש קשר חברות חזק כמו אצלנו אז מספרים בהתחלה כי כיף לעבור גם את כל הקשיים בייחד....

 

[דרקונית סגלגלה]

לחכות לחכות לחכות../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

ספרי כשמתאים לך. אני בסוף שבוע 13 ועוד לא סיפרתי לאף אחד כמעט - ההורים משני הצדדים לא יודעים. מתכוונת לספר אחרי הסקירה, אם ייצא קודם אז קודם, אבל רק אם זה יבוא טבעי. אם בעלך חי בשלום עם זה שמשפחתך יודעת ומשפחתו לו, תשאירי את זה ככה. בן הזוג שלי לא רוצה שנספר לאמא שלי לפני אמא שלו, ולכן אני מחכה, לא מרגישה בשלה לספר לאמא שלו. הבעייה היחידה עם זה, היא שכל בגדי ההריון של אחותי נמצאים אצל אמא שלי - בצפון - ופתאום התחילה לבצבץ לי בטן, וכבר לא כל המכנסיים עולים עליי

 

[הצהובה הטובה]

ראשונה ידעה אמא

איך שהסטיק הראה 2 פסים. גם ההורים של בעלי אחרי איזה שבוע שבועיים. האחים ידעו קצת יותר מאוחר - אחרי הדופק בערך . לסבתא שלי סיפרתי בסוד קצת יותר מאוחר - מפני שהיא שומרת סוד , עם סבתא שלו חיכינו עוד קצת למרות שגם היא שמרה על סוד. למשפחה המורחבת ולחברים סיפרנו מיד לאחר הסקירה + רשות להפיץ להמונים וכך באמת היה - מיד קיבלתי טלפונים. באופן כללי יש אנשים שרוצים לספר להם והם שומרי סוד ויש אנשים שלא וכל אחד יודע בדיוק מי האנשים הללו ולכן שיעשה את הבחירות המתאימות לו. אם אמרתי להורים שלי לא לספר אז הם לא יספרו וכך גם הוריי בעלי....אחרת הם ידעו שיותר לא נספר להם כלום.

 

[תלמ ינואר]

איה זאת הזדמנות מצוינת להתחיל

לתרגל את העובדה שלמרות הרצון לשלוט בכל הסביבה שלנו זה פשוט לא אפשרי. מהרגע שמשהו יצא לך מהפה הוא כבר לא רק שלך והצד ש"קיבל" אותו יכול לעשות איתו מה שהוא רוצה, כן גם אם ביקשת והתחננת שלא יעשה איתו דבר. למה? פשוט כי הוא יכול ולך אין שום שליטה על הבחירות שלו ועל ההתנהגות שלו. אז מה שעשוי לעזור לך להימנע מעוגמת נפש ותסכולים מיותרים זה לדעת שמהרגע שבחרת לספר משהו זה כבר לא בשליטתך ופשוט "לשחרר" את העניין. נכון, את יכולה לבקש שיכבדו את הרצון שלך לא להעביר את הדברים הלאה, אבל במידה וכן יעבירו, תזכרי שזאת הייתה ההחלטה שלך לשתף מלכתחילה וידעת במה זה עשוי להיות כרוך. פשוט הנימה הזאת של "אם לא יעשו כרצוני אז אני..." עם כל תכנוני הענישה והנקמה (כפי שהציעו לך כאן) נראית לי ממש חסרת תועלת כי מי שנענש הכי הרבה בסופו של דבר זה מי שעסוק בלכעוס ולהעניש אחרים כי הוא זה שסובל ממרמור ותסכול. ובכלל, אני מציעה להימנע מלהעמיד אחרים במבחנים כי רוב הסיכויים שהם כנראה ייכשלו בהם, בדיוק כפי שגם אנחנו רחוקים , בדרך כלל, מלעמוד בכל הציפיות של מי שסובב אותנו (ולפחות מבחינתי זה בסדר גמור...).