DontknowHow
New member
מקווה שהגעתי למקום הנכון
שלום, אני לא ממש יודע איך להציג את עצמי אני לא ממש יודע לאן אני יכול לפנות או לאן לדבר ואני מקווה שאולי יהיה אפשר פה הנושא לכל ההודעה הזאת זה שאני לא יודע איפה הבעיה, אני לא יודע על מה להצביע - פשוט רע לי. אני יודע מה עושה לי רע, הכל עושה לי רע. אני בי כלכך הרבה כעס, כ-ל-כ-ך פאקינג הרבה כעס שאני פשוט פוחד שאני מתישהו לא יוכל לעצור אותו ואני אעשה משהו שאני אצטער עליו. אבי נטש את המשפחה כשהייתי בגיל ממש קטן, כשהייתי כמעט בן 13 - שבוע בערך לפני הבר מצווה אימי מתה מסרטן, לאחר כמה שנים ניסיתי ליצור קשר עם אבא שלי וכשהצלחתי לעשות זאת הוא אמר שהוא שונא אותי ולא רוצה קשר איתי. לאחר שאימי מתה עברתי לגור עם דוד שלי - אח של אמא, שהוא לא סבל אותי כי היה בטוח שלא טיפלתי בה טוב כשהיא היתה חולה ובגלל זה היא מתה, והוא גם אמר לי את זה לא קצת - לאחר כמה שנים פשוט התעלמתי ממנו, וברגע שיכולתי לכלכל את עצמי עזבתי. כיום אני בן 21, עוד מעט משתחרר מהצבא, כבר 8 שנים לא הייתי בקבר שלה - לא הייתי מאז הלוויה. עד לא מזמן היתה לי חברה, אני פשוט לא יכול להביא את עצמי לספר לה את כל זה פנים אל פנים, אף אחד לא יודע את כל זה, גם החברים לא, הם רק יודעים שאני גר לבד - הם לא שואלים. אבל אני רוצה שהם ישאלו, אבל אני לא רוצה לספר כי אני לא סובל את המבטים שיש לאנשים אחרי זה כשהם מסתכלים עלי. מצטער על ההודעה הארוכה, אין פה התייעצות או משהו, סתם פריקה. סורי.
שלום, אני לא ממש יודע איך להציג את עצמי אני לא ממש יודע לאן אני יכול לפנות או לאן לדבר ואני מקווה שאולי יהיה אפשר פה הנושא לכל ההודעה הזאת זה שאני לא יודע איפה הבעיה, אני לא יודע על מה להצביע - פשוט רע לי. אני יודע מה עושה לי רע, הכל עושה לי רע. אני בי כלכך הרבה כעס, כ-ל-כ-ך פאקינג הרבה כעס שאני פשוט פוחד שאני מתישהו לא יוכל לעצור אותו ואני אעשה משהו שאני אצטער עליו. אבי נטש את המשפחה כשהייתי בגיל ממש קטן, כשהייתי כמעט בן 13 - שבוע בערך לפני הבר מצווה אימי מתה מסרטן, לאחר כמה שנים ניסיתי ליצור קשר עם אבא שלי וכשהצלחתי לעשות זאת הוא אמר שהוא שונא אותי ולא רוצה קשר איתי. לאחר שאימי מתה עברתי לגור עם דוד שלי - אח של אמא, שהוא לא סבל אותי כי היה בטוח שלא טיפלתי בה טוב כשהיא היתה חולה ובגלל זה היא מתה, והוא גם אמר לי את זה לא קצת - לאחר כמה שנים פשוט התעלמתי ממנו, וברגע שיכולתי לכלכל את עצמי עזבתי. כיום אני בן 21, עוד מעט משתחרר מהצבא, כבר 8 שנים לא הייתי בקבר שלה - לא הייתי מאז הלוויה. עד לא מזמן היתה לי חברה, אני פשוט לא יכול להביא את עצמי לספר לה את כל זה פנים אל פנים, אף אחד לא יודע את כל זה, גם החברים לא, הם רק יודעים שאני גר לבד - הם לא שואלים. אבל אני רוצה שהם ישאלו, אבל אני לא רוצה לספר כי אני לא סובל את המבטים שיש לאנשים אחרי זה כשהם מסתכלים עלי. מצטער על ההודעה הארוכה, אין פה התייעצות או משהו, סתם פריקה. סורי.
