מאוה2ת 2אה2ה היחידה1
New member
מפרסמת משהו שחברה קרובה כתבה.
חברה נורא טובה שלי נמצאת דיי לבדה. החבר,מזה יותר משלוש וחצי שנים, לא נמצא איתה. קראתי משהו שהיא כתבה והתחשק לי לשתף. אין לי מושג איך זה יתקבל ("אובר-אהבה","זה פאתטי","זה קיטשי למדי","זה מקסים") אבל בכל זאת אני רוצה לפרסם את זה (ברשותה,כמובן). אני נמצאת כאן המון זמן בפורום כך שאני עדה לכמה וכמה דיונים לא ממש נעימים שנוצרו בעקבות מכתבים כאלו (לראייה המכתב שכתב מישהו בכינוי עם "מהנדס" [לא בדיוק זוכרת]), אבל בכל זאת החלטתי לפרסם את זה. אקווה שלא תצאו מגדרכם ותשפטו בצורה מיותרת. זה היום הראשון שבו הלכת. וזה כבר כואב,מסתבר. מה לעשות? אהבה זו אהבה. אז אני כאן,כותבת,מנסה שאולי,אולי אולי, זה יפיג במעט את המתח,את הציפייה לשובך. אולי. ואולי במעט, רק אולי, הכתיבה תביע את מלוא אהבתי העזה כלפיך. אולי. אם תנסה לשים לב, תוכל בקלות להבחין במילה 'אולי' חוזרת שוב ושוב בדבריי. לעניין הזה יש סיבה, סיבה אחת ופשוטה. הכל פתאום הופך ל'אולי'. דבר כבר איננו בטוח כפי שהיה אתמול,ושלשום,ולפני שבוע. הכל השתנה. או לפחות הולך להשתנות. אתה שם,אני כאן. אז נכון, צדקת אהובי, במה שאמרת אתמול. "אנחנו מתורגלים לזה כבר". נכון,בהחלט נכון. קרה כבר כמה פעמים שלא התראינו, היו פעמים שבהם נאלצנו להתרחק זה מזה,לעיתים לשבוע ואף יותר,מסיבות שונות. אז המצב עכשיו הוא לא בהרבה יותר גרוע. אבל עדיין... אני צריכה אותך. אני רוצה אליך. מחר אנו נחגוג שלוש שנים ושמונה חודשים להיווסדנו, כמה נחמד להיזכר.... והאמת? בקשר שלנו אנחנו צריכים להתפאר. כל הזמן להודות לאל, להודות,לפאר,להלל, לשבח. לומר תודה בכל בוקר על היותנו בריאים ושלמים,והכי חשוב – ביחד. אוהבים ונאהבים מתמיד. קשה קצת, כאן בלעדיך. אתה שומע? קשה להמשיך את החיים כרגיל. קשה לחזור לשגרה, קשה להתרגל לעובדה שלא אראה אותך במשך זמן כה רב, קשה לחשוב על העובדה שאני כאן,ואתה שם. רחוק ממני. כה רחוק. ועוד יותר קשה לתפוס את העובדה שאם ממש,ממש, ממש יתמזל מזלי אז אני אזכה לשיחת טלפון קצרצרה מאהוב ליבי. מהאדם היקר לי ביותר עלי אדמות. שיחה בת שתי דקות או פחות, שיחה שתגרום לי לחייך במשך סופשבוע שלם מבלי לדעת למה. אני כה מחכה ומצפה,בקוצר רוח, לשמוע את קולך הענוג. להיזכר במבטא הישראלי שלך. להקשיב לדבריך שכה נוגעים לליבי. להבין,אפילו רק במעט, מה קורה איתך שם.... במקום הרחוק ההוא. אותו מקום מרוחק,שנחבא מעיני. עם אילו אנשים אתה נמצא? עם מי אתה מדבר? האם מספקים לך את צורכי המחייה? האם אתה רעב? ישנת שינה ערבה? אכלת משהו? אתה עייף? אני כה דואגת לך, אהוב ליבי. כה דואגת לך. כה רוצה לשמוע ממך, לשמוע את צחוקך המקסים, לשמוע את המנגינה הארוכה והנעימה למדי שמתלווה בכל פעם לצחוק שלך. אני מכורה להרגשה הזו. לראות אותך מחייך,להבחין בנועם שפורץ ממך,פורץ את כל החומות – ומגיע עד אליי. עד ללב שלי. אני אוהבת אותך. באמת. אמרתי לך את זה כ"כ הרבה פעמים ואני יכולה אף להישבע שבכל פעם שאמרתי את זה התכוונתי לזה בכל ליבי. לאחרונה,כפי שאתה בוודאי יודע, עלו בראשי מספר תהיות לגבי מהות האהבה. האם זה חוסר אחריות,טיפשות וילדותיות לומר כי אני אאהב אותך כל ימי חיי? בכלל,האם דבר כזה אפשרי? האם מתקבל על הדעת שאפשר לאהוב אדם במשך כל יום מימינו? דומה הדבר להצהרה ש-להבת הנר תישאר דולקת במשך כל ימי חיינו. אז נכון,זה ילדותי,זה מטופש,זה יהיר, אבל אני כ"כ רוצה להאמין שזה נכון ואפשרי. בכל ליבי. אני אסיים כרגע,לבטח אמשיך לכתוב מאוחר יותר.אוהבת.כן,אוהבת. בכל אות, כל הברה וכל משמעות המילה. אוהבת. **הבהרה: לא אני כתבתי. כתבה את זה חברה שלי,ואני רק פרסמתי. שלא יהיו טעויות.** (במידה והיא תסכים אני אפרסם בימים הקרובים עוד דברים שכתבה.)
חברה נורא טובה שלי נמצאת דיי לבדה. החבר,מזה יותר משלוש וחצי שנים, לא נמצא איתה. קראתי משהו שהיא כתבה והתחשק לי לשתף. אין לי מושג איך זה יתקבל ("אובר-אהבה","זה פאתטי","זה קיטשי למדי","זה מקסים") אבל בכל זאת אני רוצה לפרסם את זה (ברשותה,כמובן). אני נמצאת כאן המון זמן בפורום כך שאני עדה לכמה וכמה דיונים לא ממש נעימים שנוצרו בעקבות מכתבים כאלו (לראייה המכתב שכתב מישהו בכינוי עם "מהנדס" [לא בדיוק זוכרת]), אבל בכל זאת החלטתי לפרסם את זה. אקווה שלא תצאו מגדרכם ותשפטו בצורה מיותרת. זה היום הראשון שבו הלכת. וזה כבר כואב,מסתבר. מה לעשות? אהבה זו אהבה. אז אני כאן,כותבת,מנסה שאולי,אולי אולי, זה יפיג במעט את המתח,את הציפייה לשובך. אולי. ואולי במעט, רק אולי, הכתיבה תביע את מלוא אהבתי העזה כלפיך. אולי. אם תנסה לשים לב, תוכל בקלות להבחין במילה 'אולי' חוזרת שוב ושוב בדבריי. לעניין הזה יש סיבה, סיבה אחת ופשוטה. הכל פתאום הופך ל'אולי'. דבר כבר איננו בטוח כפי שהיה אתמול,ושלשום,ולפני שבוע. הכל השתנה. או לפחות הולך להשתנות. אתה שם,אני כאן. אז נכון, צדקת אהובי, במה שאמרת אתמול. "אנחנו מתורגלים לזה כבר". נכון,בהחלט נכון. קרה כבר כמה פעמים שלא התראינו, היו פעמים שבהם נאלצנו להתרחק זה מזה,לעיתים לשבוע ואף יותר,מסיבות שונות. אז המצב עכשיו הוא לא בהרבה יותר גרוע. אבל עדיין... אני צריכה אותך. אני רוצה אליך. מחר אנו נחגוג שלוש שנים ושמונה חודשים להיווסדנו, כמה נחמד להיזכר.... והאמת? בקשר שלנו אנחנו צריכים להתפאר. כל הזמן להודות לאל, להודות,לפאר,להלל, לשבח. לומר תודה בכל בוקר על היותנו בריאים ושלמים,והכי חשוב – ביחד. אוהבים ונאהבים מתמיד. קשה קצת, כאן בלעדיך. אתה שומע? קשה להמשיך את החיים כרגיל. קשה לחזור לשגרה, קשה להתרגל לעובדה שלא אראה אותך במשך זמן כה רב, קשה לחשוב על העובדה שאני כאן,ואתה שם. רחוק ממני. כה רחוק. ועוד יותר קשה לתפוס את העובדה שאם ממש,ממש, ממש יתמזל מזלי אז אני אזכה לשיחת טלפון קצרצרה מאהוב ליבי. מהאדם היקר לי ביותר עלי אדמות. שיחה בת שתי דקות או פחות, שיחה שתגרום לי לחייך במשך סופשבוע שלם מבלי לדעת למה. אני כה מחכה ומצפה,בקוצר רוח, לשמוע את קולך הענוג. להיזכר במבטא הישראלי שלך. להקשיב לדבריך שכה נוגעים לליבי. להבין,אפילו רק במעט, מה קורה איתך שם.... במקום הרחוק ההוא. אותו מקום מרוחק,שנחבא מעיני. עם אילו אנשים אתה נמצא? עם מי אתה מדבר? האם מספקים לך את צורכי המחייה? האם אתה רעב? ישנת שינה ערבה? אכלת משהו? אתה עייף? אני כה דואגת לך, אהוב ליבי. כה דואגת לך. כה רוצה לשמוע ממך, לשמוע את צחוקך המקסים, לשמוע את המנגינה הארוכה והנעימה למדי שמתלווה בכל פעם לצחוק שלך. אני מכורה להרגשה הזו. לראות אותך מחייך,להבחין בנועם שפורץ ממך,פורץ את כל החומות – ומגיע עד אליי. עד ללב שלי. אני אוהבת אותך. באמת. אמרתי לך את זה כ"כ הרבה פעמים ואני יכולה אף להישבע שבכל פעם שאמרתי את זה התכוונתי לזה בכל ליבי. לאחרונה,כפי שאתה בוודאי יודע, עלו בראשי מספר תהיות לגבי מהות האהבה. האם זה חוסר אחריות,טיפשות וילדותיות לומר כי אני אאהב אותך כל ימי חיי? בכלל,האם דבר כזה אפשרי? האם מתקבל על הדעת שאפשר לאהוב אדם במשך כל יום מימינו? דומה הדבר להצהרה ש-להבת הנר תישאר דולקת במשך כל ימי חיינו. אז נכון,זה ילדותי,זה מטופש,זה יהיר, אבל אני כ"כ רוצה להאמין שזה נכון ואפשרי. בכל ליבי. אני אסיים כרגע,לבטח אמשיך לכתוב מאוחר יותר.אוהבת.כן,אוהבת. בכל אות, כל הברה וכל משמעות המילה. אוהבת. **הבהרה: לא אני כתבתי. כתבה את זה חברה שלי,ואני רק פרסמתי. שלא יהיו טעויות.** (במידה והיא תסכים אני אפרסם בימים הקרובים עוד דברים שכתבה.)