מלאה בייסורי מצפון.. מלאה!!

[חגית2006]

מלאה בייסורי מצפון.. מלאה!!

התינוק שלי בן חמישה וחצי חודשים. כדי לטפל בו עזבתי את העבודה שלי ואני איתו בבית. כמובן, מניקה באופן טוטאלי. הייתה לי שאיפה וחלומות גדולים בקשר לתקופה שנהייה יחד בבית. במקום זה, אני מוצאת את עצמי, שמה אותו באוניברסיטה, ובמהלך היום מבשלת, מנקה וכו'.. כל פעם נתקפת בהתקף של ייסורי מצפון שהוא לבד, אז אני יושבת איתו קצת, והוא צוחק נהנה, ואז אני רצה להמשיך לבשל, ושוב.... כואב לי הלב!! אחותי אומרת לי שלא טוב להיות עם הילד 24 שעות ביממה, צריך לתת לו מרווח להיות עם עצמו ולפתח עצמאות וזה בסדר. אבל אני מרגישה רעה, מאד רעה שהוא לבדו ואני מפנה לו כמה דקות פה ושם. מה אתן עושות עם הילד במהלך היום? מה הוא עושה? ואיך אתן מרגישות עם זה?

 

[מרוסיק]

אני במגע לא פוסק איתו

כמעט כל היום. לא מבחירה שלי, מבחירה שלו. וקצת מקנאה למצבך. התינוק שלך ידע לדרוש את מה שהוא צריך ואם את נמצאת איתו באותו מרחב אווירי, הוא שומע אותך ורואה אותך, הוא מרגיש שאת קרובה והוא מרגיש בטוח, משחק ונהנה. מה יכול להיות יותר טוב? את מספיקה לעשות משהו, מידי כמה זמן את מקדישה לו כמה דקות. מעולה!!! למזלי בן זוגי נמצא לא מעט בבית, אחרת לא יודעת איך הייתי מסתדרת. אפילו את המרק שלו אני מבשלת לשבוע - שבועיים, מחלקת למנות ומקפיאה. אין מצב שאוכל להכין לו מרק פעם ביומיים אפילו. אני דווקא מתמלא בשמחה ואושר כשאני רואה שלביא משחק כמה דקות לבד ומקשקש עם הצעצועים שלו בלי לבדוק איפה אני ולמה לא באה. אם את מרגישה לא טוב עם המצב הנוכחי, תבחרי זמן ביום (למשל, שעה לפני אמבטיה) שתהי רק איתו, בלי טלפון, TV וכו'. תקריאי לו סיפור, תצאו לטיול או סתם תשחקו.

 

[אפרת_ח]

תינוק שמעסיק את עצמו - ברכה ../images/Emo57.gif

אם התינוק היה משתעמם, כבר הוא היה מודיע לך. טוב מאוד שהוא יודע לשחק גם לבד. יש ייתרון לכך שאת מניקה, שזה מבטיח שהתינוק מקבל לפחות מינימום יומי של יחס וחיבוקים

באופן אישי אני מתנגדת לטלוויזיה/וידאו/DVD לפני גיל שנתיים כי אני מאמינה לאזהרות שזה מזיק למוח, בעיקר אם מושיבים את התינוק קשור בטרמפולינה/נדנדה/סלקל. לעומת זאת פעלולון, לול עם צעצועים וכו' מספקים לתינוק גירויים ואפשרות לפעילות גופנית טובים ובריאים..

 

[מאמינקה]

את אמא נהדרת ../images/Emo24.gif

והעצמאות של בנך נפלאה. לפי דברי אחותך, את עם בנך הרבה הרבה יותר מכמה דקות ביום... כשהייתי עם בני בגיל הזה בבית גם אני השתדלתי לתמרן, למצוא קיצורי-דרך בענייני הבית והרגשתי בנוח גם כשלא הבריק, עד היום

השתדלתי לעשות בבית יותר כשהקטנצ'יק ישן. היה גם נחמד להיפגש עם תינוקות נוספים ואמהותיהם, ושמתי לב שכשאני יוצאת לסידורים הקטנצ'יק נהנה מהטיול, גם במינשא מחבק.

 

[3מרגו]

הלוואי והייתי יכולה כמוך

כשתינוקי ער,כלום לא מתחילה לעשות.יש לי פשוט מחסום.מה אני אתחיל,אם בכל רגע הוא יתחיל לקטר (והיה שבוע ממש צרחות),סתם מתרוצצת סביבו וכלום לא עושה.מקסימום-מתקלחת.אותו גיל. כתוצאה מזה שילדים ישנים,יש לי המון מה לעשות,לילה ארוך,חוסר שינה וכו'

אז אני נורא שמחה לחזור לעבודה וזהו(ולא עזבתי,אלא פיטרו אותי).

 

[אנטוניה2]

הייתי עם הלביבה שנה וחודש בבית...

הגעתי למסקנה שתינוק צריך חברה, לא הפעלה בלתי פוסקת. התינוק שלך כנראה שמח בחלקו אחרת הוא היה מודיע... במהלך היום: *"שינוע בעקבות אמא" הלביבה כמעט תמיד מחתה בצעקות כאני הייתי צריכה ללכת לחדר אחר, לרוב פשוט שנעתי אותה יחד איתי . היא היתה לידי אבל לא תמיד הקדשתי לה זמן.כשהיתה קטנה היתה שוכבת על הברכיים שלי בזמן שאני קוראת או סורגת או גולשת , אח"כ שיחקה על שמיכה על רצפת המטבח או ישבה בנדנדה בזמן שאני בישלתי או ניקיתי. *מונולוג אמהי.. אני הייתי הרבה מספרת לה ומראה לה מה אני עושה, זה נשמע כמו שילוב בין תכנית בישול לבין מונולוג של זקן דמנטי, אבל היא נהנתה: "עכשו אני שוטפת את הגזר. הגזר כתום, את רואה איזה צבע יפה יש לגזר הזה? אנחנו נשים אותו במרק שלנו. עכשו אנחנו ננקה כאן- רגע, נפתח את המקרר...". וכו' וכו' גם כדי שאני ארגיש פחות בודדה וגם כדי שהיא תזכה לשמוע הרבה דיבורים ושפה . * להיות הרבה מחוץ לבית: הלכנו לקניות ולחברים ולשוק ולסופר וכמעט כל ערב יצאנו לגינה הציבורית, פרשתי שמיכה ושכבתי לידה על הגב והסתכלנו על עצים, על הילדים המשחקים והכלבים. חלק מהזמן אני קראתי והיא התבוננה סביב והרהרה או עסקה בבדיקת יכולותיה החדשות, להתגלגל לזחול וכו'. וחלק מהזמן סיפרתי לה מה רואים. *חלק מהזמן הייתי חייבת קצת זמן בלעדיה ושמתי אותה מול קלטת [מעולה ונעימה!] לתינוקות [גם אני רוצה חיבוק של יהודית רביץ] היו לי מעט מאד רגשי אשם, כי הייתי כבר מאד זקוקה לזה. עם זאת... *זה שאת בבית לא אומר שעלייך להיות עקרת בית מושלמת. להפך.

 

[לילך87]

גמני מלאה בייסורי מצפון

הארכתי את חופשת הלידה בגלל ההנקה. כל היום אני איתו אלא אם יוצאת קצת לאיזה שעתיים בין ההנקות (לבד) וכשהוא ער ובא לי לפעמים לראות TV ואני שמה אותו באוניברסיטה אני ממש מתייסרת על כך שאני מזניחה אותו למרות שהוא לא מקטר, לפעמים נרדם , אולי כי משעמם לו ואולי אם הייתי משחקת איתו לא היה נרדם .... אוףףףף

 

[ללילילל]

אבל הוא לא לבד

כשאת עושה משהו והוא נמצא לידך, הוא ממש לא לבד. אני חושבת שזה מאוד נכון שבחלק מהזמן תהיי אתו באינטראקציה פנים אל פנים, ובחלק אחר תהיי נוכחת אבל עסוקה. כך הוא שותף למה שקורה בבית ולמה שאת עושה. בהמשך הוא כבר ידרוש להשתתף באופן יותר פעיל, וגם אז תוכלי לפעמים לשחק אתו במשחקים שלו ולפעמים לתת לו עד כמה שאפשר לקחת חלק בעיסוקים שלך. אני לא חושבת שמדובר בעצמאות כרגע אלא ביכולת שלו להיות רגוע בנוכחותך. סביר להניח (אולי עוד מעט אם לא עכשיו) שהוא יהיה מוכן להעסיק את עצמו כשאת בסביבה אבל ימחה אם באמת יישאר לבד (תצאי מטווח הראיה שלו). זה נהדר, הרי גם אח"כ תרצי שהוא יוכל לשחק לידך ולא אך ורק יחד אתך. וזה הבסיס ליכולת שתהיה לו בגיל יותר גדול להעסיק את עצמו גם כשהוא לא רואה אותך.

 

[צימעס]

אצלי - מקסימום זמן ביחד.

מנשא, ידיים, שוכב לידי (או ליד האחים הגדולים) וכו'. יש גם שלל אפשרויות של - טרמפולינה/נדנדה/סלקל/ערסל לידך.

 

[איילת נתנאל]

נהגתי לבשל, לנקות, לכתוב במחשב

להניק, לנוח. את באמת חושבת שאפשר להיות עם הילד 24 שעות ללא הפסקה? מה גם שמטלות הבית לא נעשות מעצמן... מנסיון שלי הילדים צריכים את המרחב והעצמאות, ותאמיני לי שאם את מניקה ומשחקת איתו ודואגת לו, את נמצאת איתו מספיק זמן, ותשאירי את ייסורי המצפון בצד

ככל שם גדלים הם מסוגלים לבלות יותר זמן בלעדייך, והמלצתי היא לנצל את זה

 

[נורקס]

את בסדר גמור

אל תרגישי רע. חשוב גם לתת לתינוק זמן עם עצמו, כל עוד הוא לא בוכה. אפשר שישחק לבד, ומידי פעם לבוא ולראות מה שלומו. ומידי פעם להיות איתו ולשחק איתו. את גם יכולה להשיג לול ואז הוא יהיה לידך כשאת במטבח. זה פתרון טוב. גם מנשא יכול לעזור. קצת מסורבל לבשל איתו, אבל כשנועה היתה קטנה אני בישלתי ואפיתי כשהיא היתה בתוך המנשא.

 

[א ו ר י ת ס]

אבל למה שיהיה לבד?

שימי אותו לידך. ברור שצריך לבשל ולנקות. אבל אפשר לעשות את זה כשהתינוק שוכב לידך באוניברסיטה, חוקר קליפות של ירקות או את היעה... אפשר כמובן גם לשים אותו במנשא גב, למרות שבגיל הזה הם כבר מעדיפים לפעמים את הרצפה. בכל מקרה, לדעתי תינוק שלא מתלונן לא צריך לעורר ייסורי מצפון. אם היה סובל, הוא היה מודיע לך.