מי רואה את "הילדים של דנה"?

שירי ל

New member
מי רואה את "הילדים של דנה"?

שאלתי את השאלה בפורום הורים, וכאן היא רלבנטית לא פחות... מה דעתכם על הקונספט? הייתם מסכימים שיצלמו ככה את הילדים שלכם? תהיתי, כי ביום חמישי היה ראיון עם במאי הסידרה והוא נשאל בדיוק את השאלה הזו- וענה שהוא לא היה מרשה לצלם כך את ילדיו שלו. האם זה שההורים רוצים שיראו אותם בטלוויזיה, או סתם חסרי שיקול דעת זה אומר שאפשר לחשוף ככה את הילדים בשעתם הקשה? בסיבלם? ברגעי ההתמודדות?
 

שרון123

New member
אין לי מושג על מה מדובר

אבל לי אין בעיה שיצלמו את הילדים שלי. אתם יכולים לראות גם כאן, שאני בנאדם מאד לא דיסקרטי. אני חושבת גם על התועלת שבפרסום - העלאת המודעות למחלה, העלאת מודעות החברה להתחשבות בילדים החולים, ובמשפחותיהם. אני חושבת שטוב שאנשים ידעו שיש אנשים שהחיים שלהם סובבים סביב בתי חולים, אישפוזים, בדיקות. תיראי, אני כבר ראיתי יותר מפעם את הטענות שמה פתאום אנחנו מפרסמים תמונות של הילדים באינטרנט, אבל לא תמונות של עצמנו, ושזה חוסר כבוד לילדים להרשות שיצלמו אותם וכו' וכו'. באופן תיאורטי, זה הגיוני מה שהם אומרים, אבל אצלי זה לא תופס. כמובן שיש דברים שלא הייתי מסכימה שיצלמו, לדוגמה את ירדן בוכה בבדיקת דם, וכמובן שהייתי שואלת אותה אם היא מעוניינת, ואם היא לא הייתה, לא הייתי מסכימה שיצלמו אותה. אבל אם היא לא הייתה מתנגדת, ואם הייתי מרגישה שיש לנו מה לתרום בכתבה כזאת, הייתי מסכימה.
 

שירי ל

New member
הסדרה לא מעלה מודעות למחלות

היא אולי עושה פרסומת לדנה... מראיינים מאושפזים אקראיים שנמצאים שם וההורים שלהם. ראיתי בינתיים רק את הפרק השני, את הראשון פיספסתי- היה ילד שנפגע בפיגוע ואביו נהרג באותו פיגוע, חולת סרטן (נדמה לי) שהתמודדה עם שיקום הגוף, ועוד ילד עם איזו מחלה שהמוח לוחץ על העיניים וצריך לנתח. האינפורמציה על המחלות היתה בסיסית ביותר. אני חושבת שהסידרה תורמת אך ורק לסיפוק הסקרנות של הצופים בבית (ואולי עוד כמה שקלים לבימאי ולערוץ)- פשוט הרגשתי שנכנסים לילדים לנשמה. הילד מהפיגוע כנראה בהלם, לא דיבר בכלל אבל זה לא הפריע לצלמים ולצוות לתקוע לו תצלומי תקריב לכל רסיס ורסיס. הילדה המשוקמת באמת גיבורה, אבל שיא הפרק היה רגע השבירה שלה, כשמרוב כאב התחילה לבכות, ואת האמא שלה שלא יודעת מה לעשות עם עצמה באותו רגע (ותארו לעצמכם שבדיוק ברגע הזה יש לכם צוות של ערוץ 2 בחדר) והכי הרגיז אותי- זה שהבמאי אמר (בשפה קצת קיצונית, כן?) "אני לא הייתי מוכן שיעשו את זה לילדים שלי"- אבל עשה את זה לילדים של אחרים. ערוץ 2 זה לא אינטרנט- זו מדיה הרבה יותר רחבה. ולא מדובר בתמונות מהיומולדת של הילד, מדובר בחשיפה של הכאב שלו, של הפחד שלו, שלו בחולשתו. אני, כמובן, צפיתי בהתלהבות כי אני מכירה את כל הנפשות הפועלות ומחכה בקוצר רוח לפרק על המחלקה של טל (אז אני בטח אצלצל לכל הקרובים שלי שיראו מי ואיפה היא מטופלת...) אבל, כאמור, גם אני לא הייתי משתפת פעולה עם דבר כזה, ואני חושבת שזה בהחלט עוול לילדים.
 
למעלה