מישהו פגע באמי, אני זקוקה לעזרה!
שלום לכולם, אנימצרפת כאן מכתב שכתבתי למנכ"ל סופר פארם אודות תקרית שאירעה באחד הסניפים שלהם עם אימי שהינה חולת מאניה דיפרסיה. מאז, אני לא מצליחה לישון, לאכול או לחשוב על שום דבר מלבד שימוש יצירתי באלת בייסבול על הפרצוף של היצור הדוחה והרקוב ביותר שפגשתי מעודי. אין לי מושג מה אוכל לעשות על מנת להעניש אותו על התנהגותו המחפירה - אם מישהו מכם יודע על מקום, גוף או אדם שיעזרו לי, אשמח לקבל את הפרטים. מצ"ב המכתב, בהשמטת פרטים ביוגרפיים לשם שמירת פרטיותה של אימי: שלום רב, הנדון: תלונה בדבר התנהגותו המחפירה של עובד חברתכם ביום שבת, 16 באוקטובר 2004 ביקרתי בסניף סופרפארם בעיר מגוריי. במהלך הביקור אירעה תקרית מצערת, במהלכה נתפסה אימי, שהינה חולת מאניה דיפרסיה קשה מאוד מזה כשנתיים, שוחררה זה מכבר לאחר אישפוז ארוך במחלקה הפסיכיאטרית ונתונה לטיפולים תרופתיים רבים, בגניבת בושם ממדפי החנות. הטיפול בנושא נעשה ע"י עובד סופר פארם, שהציג את עצמו כקב"ט החנות. למרות התנצלותי הכנה, הצעתי לשלם בו במקום על הבושם והסברים מפורטים על מחלתה של אימי, סירב הקב"ט להיענות לבקשתנו להניח לנושא ואילץ אותנו להיכנס למשרדו באיומים כי יזעיק את מחלקת האבטחה של הקניון ויגרום למהומה גדולה שתבייש את אימי ואותי במרכזו של קניון הומה אדם בעיר מגורינו. בפתח דבריי, ברצוני להבהיר שאין במכתב זה משום הצדקה למעשה של אימי, שהוא פסול מעיקרו. אך הנסיבות הקשות בהן נעשה דורשות כי ההתייחסות למעשה זה תהיה כרוכה בחמלה, הבנה ואנושיות. עבור פגועי נפש כמוה, גניבה מחנות משולה לחום גבוה או שיעול אצל כל חולה במחלה אחרת, ובהקבלה לכך – התנהגותו של הקב"ט משולה לבעיטה בנכה היושב בכסא גלגלים. אין בכוונתי להלאותך בתיאור המחלה האיומה שפקדה את אימי, עיוותה את נפשה וגופה, פגעה בצלילות דעתה ויכולתה להבחין בין טוב ורע והמטירה עליה ועל משפחתה עצב וכאב רבים וקשים מנשוא. אך אבקשך לשוות בנפשך ולו לרגע, כיצד היית רוצה, מצפה ומקווה שינהגו בך או בבני משפחתך לו נכנסתם לנעלינו באותה שעה. בהמשך התקרית, ולמרות שנעתרנו לבקשתו ונכנסנו אל משרדו, הזעיק הקב"ט את מחלקת האבטחה של הקניון, תוך שהוא יוצר מהומה רבה במשרדי החנות בה נכחו באותה שעה מספר לא מבוטל מעובדיה. רק לאחר מכן, ניאות טל לפרט את דרישותיו בפנינו, שכללו את בדיקת תיקה של אימי על מנת לוודא שאינו מכיל חפצים אחרים שנגנבו, ובקשת תעודת הזהות שלה למילוי פרטים. משום שהתעודה לא נמצאה בתיקה של אימי, ונדרש זמן מה עד שאיתרנו את מקומה של התעודה והזעקנו למקום את אבי, עיכב אותנו הקב"ט במשרדו תוך שהוא מטיח באימי הערות נבזיות ומרושעות, כשחיוך מלא לעג מרוח על פניו. יש לציין, כי לא עלה בידו למחוק את החיוך מפרצופו במשך כל הזמן בו שהינו במחיצתו. לאחר זמן מה, במהלך חילופי דין ודברים ביני לבין הקב"ט, כיניתי אותו מנוול. יתכן ודבריי נשמעים חריפים, אך כיצד אתה היית מכנה אדם המתעלל ומבזה את אימך החולה לנגד עיניך? הקב"ט כעס והתרעם, והחליט להתנקם באימי על דבריי אלה. הוא זימן את המשטרה וסירב בתוקף לקבל את פרטיה של אימי בעל פה, את פרטיי שלי מתוך תעודת הזהות שברשותי, תשלום עבור הבושם או כל פתרון אחר למצב הנורא אליו נקלענו. כמו כן, טרח לחזור ולהבהיר בפניה, שנקמתו קשורה אך ורק בהתנהגותי וכדבריו: "דעי לך, שרק הבת שלך הורסת לך". הקב"ט זיהה את נקודת התורפה החשופה ביותר של אימי, בתה הדואגת והמזועזעת, וכיון לשם את חיציו המורעלים. אין בידי לתאר לך את הסבל והייסורים שניכרו על פניה של אימי במשך אותן דקות ארוכות, עת חשה חרטה עמוקה על המעשה, בושה והשפלה מידיו של אדם נבזי וחסר לב, ואף נאלצה להתחנן בפני הקב"ט למידת מה של רחמים. הרשני להבטיחך כי זכר פניה האומללות לא ימחה לעולם מזיכרוני, ואף מזיכרונם של הנוכחים הרבים שהיו בחדר. כחלק מנקמתו של הקב"ט בי ובאימי, הוזעקו למקום שני שוטרים לחקירת המקרה. השוטרים תשאלו את אימי ואותי על פרטי האירוע, ולאחר שהסברנו להם את דבר מחלתה של אימי ניאותו השניים לנסות ולשכנע את הקב"ט להגיע איתנו להסדר בו נשלם על הבושם והוא יוותר על תלונה במשטרה או כל רישום אחר של פרטי האירוע. לאחר ששטחתי בפני השוטרים את השתלשלות העניינים, חיווה אחד מהם את דעתו על טיפולו של הקב"ט בעניין באומרו :"את צודקת, הקב"ט באמת לא היה בסדר". מה רבה היתה שמחתי כאשר גיליתי שאיני חיה בעולם מעוות ומרוקן מרגשות אנושיים, כחמלה והבנה כלפי אנשים חולים ופגועים, ושאמות המידה הגבוהות הנהוגות אצלי, אותן ינקתי מאימי מיום הולדתי הן דבר ברור ומובן עבור רוב בני האדם. שמחתי לראות כי התנהלותו האכזרית ומשוללת הרחמים של הקב"ט מותירה אותו, עדיין, בחזקת מיעוט. בדיעבד, ושלא על פי כוונתו, עשה עימנו הקב"ט טובה גדולה בהזעיקו את השוטרים שגילו אדיבות רבה, הבנה ונכונות לסיים את הפרשה על הצד הטוב ביותר. באותה עת, הגיע אבי למקום ושוחח עם השוטר ועם הקב"ט. גם במהלך שיחה זאת טרח הקב"ט להבהיר לאבי את מידת האשמה בה אני נושאת באשר לדרך בה נהג באימי, אך לבסוף הסכים לטלפן למנהל החנות ולבקשו להגיע להסדר. יש לציין כי המנהל הפגין מידה ניכרת של טוב לב וחמלה, הסכים במהרה לקבל את התשלום על הבושם ולוותר על הגשת תלונה או כל רישום אחר של המקרה, ועל כך נתונה לו תודתי ותודת משפחתנו כולה. בצאתנו מן המשרד, הוסיף הקב"ט חטא על פשע ופנה אליי בחוצפה שטרם נתקלתי בה, דרש שאתנצל בפניו והציע לאבי בצעקות רמות להפנות גם אותי לטיפול משום שאיני נראית יציבה כל כך. אשמח לדעת היכן רכש הקב"ט את הכשרתו הקלינית לאבחון אנשים, ומי שמו לקביעת מידת יציבותם של בני אדם. אשמח עוד יותר לדעת מהיכן שאב את עזות המצח לפנות אליי בדברים שכאלה, לאחר שגרם לאמי ולי שעה ארוכה של ייסורים וכאב כמותם לא חוויתי מעודי. צר לי, אדוני הנכבד, שעל דרישות הקבלה לעובדים בחברתכם לא נמנים מידת החסד, הרחמים, ההבנה והאנושיות. צר לי, שכוח ושררה מופקדים בידי אדם כה בלתי ראוי כקב"ט סניף הרצליה, העושה בהם ניצול ציני, מר ונמהר. לא נותר לי אלא לקוות בכל ליבי, שמקרים כגון אלה לא יישנו לעולם בחנויות רשתכם, ושהסבל והייסורים אותם גרם הקב"ט לאימי ולי יהיו מנת חלקו למשך ימים רבים.
שלום לכולם, אנימצרפת כאן מכתב שכתבתי למנכ"ל סופר פארם אודות תקרית שאירעה באחד הסניפים שלהם עם אימי שהינה חולת מאניה דיפרסיה. מאז, אני לא מצליחה לישון, לאכול או לחשוב על שום דבר מלבד שימוש יצירתי באלת בייסבול על הפרצוף של היצור הדוחה והרקוב ביותר שפגשתי מעודי. אין לי מושג מה אוכל לעשות על מנת להעניש אותו על התנהגותו המחפירה - אם מישהו מכם יודע על מקום, גוף או אדם שיעזרו לי, אשמח לקבל את הפרטים. מצ"ב המכתב, בהשמטת פרטים ביוגרפיים לשם שמירת פרטיותה של אימי: שלום רב, הנדון: תלונה בדבר התנהגותו המחפירה של עובד חברתכם ביום שבת, 16 באוקטובר 2004 ביקרתי בסניף סופרפארם בעיר מגוריי. במהלך הביקור אירעה תקרית מצערת, במהלכה נתפסה אימי, שהינה חולת מאניה דיפרסיה קשה מאוד מזה כשנתיים, שוחררה זה מכבר לאחר אישפוז ארוך במחלקה הפסיכיאטרית ונתונה לטיפולים תרופתיים רבים, בגניבת בושם ממדפי החנות. הטיפול בנושא נעשה ע"י עובד סופר פארם, שהציג את עצמו כקב"ט החנות. למרות התנצלותי הכנה, הצעתי לשלם בו במקום על הבושם והסברים מפורטים על מחלתה של אימי, סירב הקב"ט להיענות לבקשתנו להניח לנושא ואילץ אותנו להיכנס למשרדו באיומים כי יזעיק את מחלקת האבטחה של הקניון ויגרום למהומה גדולה שתבייש את אימי ואותי במרכזו של קניון הומה אדם בעיר מגורינו. בפתח דבריי, ברצוני להבהיר שאין במכתב זה משום הצדקה למעשה של אימי, שהוא פסול מעיקרו. אך הנסיבות הקשות בהן נעשה דורשות כי ההתייחסות למעשה זה תהיה כרוכה בחמלה, הבנה ואנושיות. עבור פגועי נפש כמוה, גניבה מחנות משולה לחום גבוה או שיעול אצל כל חולה במחלה אחרת, ובהקבלה לכך – התנהגותו של הקב"ט משולה לבעיטה בנכה היושב בכסא גלגלים. אין בכוונתי להלאותך בתיאור המחלה האיומה שפקדה את אימי, עיוותה את נפשה וגופה, פגעה בצלילות דעתה ויכולתה להבחין בין טוב ורע והמטירה עליה ועל משפחתה עצב וכאב רבים וקשים מנשוא. אך אבקשך לשוות בנפשך ולו לרגע, כיצד היית רוצה, מצפה ומקווה שינהגו בך או בבני משפחתך לו נכנסתם לנעלינו באותה שעה. בהמשך התקרית, ולמרות שנעתרנו לבקשתו ונכנסנו אל משרדו, הזעיק הקב"ט את מחלקת האבטחה של הקניון, תוך שהוא יוצר מהומה רבה במשרדי החנות בה נכחו באותה שעה מספר לא מבוטל מעובדיה. רק לאחר מכן, ניאות טל לפרט את דרישותיו בפנינו, שכללו את בדיקת תיקה של אימי על מנת לוודא שאינו מכיל חפצים אחרים שנגנבו, ובקשת תעודת הזהות שלה למילוי פרטים. משום שהתעודה לא נמצאה בתיקה של אימי, ונדרש זמן מה עד שאיתרנו את מקומה של התעודה והזעקנו למקום את אבי, עיכב אותנו הקב"ט במשרדו תוך שהוא מטיח באימי הערות נבזיות ומרושעות, כשחיוך מלא לעג מרוח על פניו. יש לציין, כי לא עלה בידו למחוק את החיוך מפרצופו במשך כל הזמן בו שהינו במחיצתו. לאחר זמן מה, במהלך חילופי דין ודברים ביני לבין הקב"ט, כיניתי אותו מנוול. יתכן ודבריי נשמעים חריפים, אך כיצד אתה היית מכנה אדם המתעלל ומבזה את אימך החולה לנגד עיניך? הקב"ט כעס והתרעם, והחליט להתנקם באימי על דבריי אלה. הוא זימן את המשטרה וסירב בתוקף לקבל את פרטיה של אימי בעל פה, את פרטיי שלי מתוך תעודת הזהות שברשותי, תשלום עבור הבושם או כל פתרון אחר למצב הנורא אליו נקלענו. כמו כן, טרח לחזור ולהבהיר בפניה, שנקמתו קשורה אך ורק בהתנהגותי וכדבריו: "דעי לך, שרק הבת שלך הורסת לך". הקב"ט זיהה את נקודת התורפה החשופה ביותר של אימי, בתה הדואגת והמזועזעת, וכיון לשם את חיציו המורעלים. אין בידי לתאר לך את הסבל והייסורים שניכרו על פניה של אימי במשך אותן דקות ארוכות, עת חשה חרטה עמוקה על המעשה, בושה והשפלה מידיו של אדם נבזי וחסר לב, ואף נאלצה להתחנן בפני הקב"ט למידת מה של רחמים. הרשני להבטיחך כי זכר פניה האומללות לא ימחה לעולם מזיכרוני, ואף מזיכרונם של הנוכחים הרבים שהיו בחדר. כחלק מנקמתו של הקב"ט בי ובאימי, הוזעקו למקום שני שוטרים לחקירת המקרה. השוטרים תשאלו את אימי ואותי על פרטי האירוע, ולאחר שהסברנו להם את דבר מחלתה של אימי ניאותו השניים לנסות ולשכנע את הקב"ט להגיע איתנו להסדר בו נשלם על הבושם והוא יוותר על תלונה במשטרה או כל רישום אחר של פרטי האירוע. לאחר ששטחתי בפני השוטרים את השתלשלות העניינים, חיווה אחד מהם את דעתו על טיפולו של הקב"ט בעניין באומרו :"את צודקת, הקב"ט באמת לא היה בסדר". מה רבה היתה שמחתי כאשר גיליתי שאיני חיה בעולם מעוות ומרוקן מרגשות אנושיים, כחמלה והבנה כלפי אנשים חולים ופגועים, ושאמות המידה הגבוהות הנהוגות אצלי, אותן ינקתי מאימי מיום הולדתי הן דבר ברור ומובן עבור רוב בני האדם. שמחתי לראות כי התנהלותו האכזרית ומשוללת הרחמים של הקב"ט מותירה אותו, עדיין, בחזקת מיעוט. בדיעבד, ושלא על פי כוונתו, עשה עימנו הקב"ט טובה גדולה בהזעיקו את השוטרים שגילו אדיבות רבה, הבנה ונכונות לסיים את הפרשה על הצד הטוב ביותר. באותה עת, הגיע אבי למקום ושוחח עם השוטר ועם הקב"ט. גם במהלך שיחה זאת טרח הקב"ט להבהיר לאבי את מידת האשמה בה אני נושאת באשר לדרך בה נהג באימי, אך לבסוף הסכים לטלפן למנהל החנות ולבקשו להגיע להסדר. יש לציין כי המנהל הפגין מידה ניכרת של טוב לב וחמלה, הסכים במהרה לקבל את התשלום על הבושם ולוותר על הגשת תלונה או כל רישום אחר של המקרה, ועל כך נתונה לו תודתי ותודת משפחתנו כולה. בצאתנו מן המשרד, הוסיף הקב"ט חטא על פשע ופנה אליי בחוצפה שטרם נתקלתי בה, דרש שאתנצל בפניו והציע לאבי בצעקות רמות להפנות גם אותי לטיפול משום שאיני נראית יציבה כל כך. אשמח לדעת היכן רכש הקב"ט את הכשרתו הקלינית לאבחון אנשים, ומי שמו לקביעת מידת יציבותם של בני אדם. אשמח עוד יותר לדעת מהיכן שאב את עזות המצח לפנות אליי בדברים שכאלה, לאחר שגרם לאמי ולי שעה ארוכה של ייסורים וכאב כמותם לא חוויתי מעודי. צר לי, אדוני הנכבד, שעל דרישות הקבלה לעובדים בחברתכם לא נמנים מידת החסד, הרחמים, ההבנה והאנושיות. צר לי, שכוח ושררה מופקדים בידי אדם כה בלתי ראוי כקב"ט סניף הרצליה, העושה בהם ניצול ציני, מר ונמהר. לא נותר לי אלא לקוות בכל ליבי, שמקרים כגון אלה לא יישנו לעולם בחנויות רשתכם, ושהסבל והייסורים אותם גרם הקב"ט לאימי ולי יהיו מנת חלקו למשך ימים רבים.
