מחפש נקודת אור - בבקשה עזרה !!!!
שלום רב לחברי הפורום ,
אני בחור בן 29, שעד לפני כחודשיים טולפתי בתרופה פאקסט 20 מ״ג במשך למעלה מעשור, בעקבות התקפי חרדה שהיו לי בתחילת התקופה טרם תחילת הטיפול.
התרופה שינתה את חיי לטובה והצלחתי להתרומם, לעמוד על הרגליים, לעבוד, לפתח זוגיות, לעבור דירה ועוד ועוד.
בין היתר, העלתי מאוד במשקל במשך הזמן הזה (כ-50 ק״ג).
לאחרונה, וליתר דיוק - לפני קצת יותר מחודשיים בערך החלטתי שאני מעוניין להפסיק את התרופה (חשבתי אני מניח שאני מרגיש טוב, והגיע הזמן אולי לנסות לא להיות תלוי בתרופה. בנוסף רציתי גם לרדת במשקל, וידעתי בשעתו מהפסיכיאטר שלי שכאשר אפסיק ליטול את התרופה - גם אתחיל לרדת במשקל).
התחלתי להפסיק לאט לאט (מאוד במינון מדורג) את התרופה, אך יש לציין שלא יידעתי את הפסיכיאטר שלי ברצוני וביישומי להפסיק ליטול את התרופה.
התחלתי לרדת במשקל, הרגשתי גם לא רע. בנוסף הרגשתי שאני ״פשוט לא מסוגל״ לסיים ארוחות כמו בעבר - וחשבתי שזה דבר טבעי ואולי אני באמת פשוט צריך לאכול פחות.
ירדתי כ-10 וחצי ק״ג בתוך כחודשיים, אבל אז היה לי מעין וירוס של כמה ימים המלווה בחום, כאבי בטן וחולשה, ואז גם הרגשתי שהתקפי החרדה חוזרים.
מאז, ולמרות שהוירוס כבר מאחורי, אני לא אותו אדם. אני סובל כל הזמן מחרדות ומהתקפים שבאים כמו ״גלים״ (תחושה רעה, ואז פחות רעה).
כמו כן, אני סובל מדפיקות לב חזקות, זיעה בידיים וברגליים, לעיתים נמלולים בחצאי הידיים, ותחושה מעיקה בחזרה (כאילו משהו מנג׳ס ו״תקוע״) ולכן אני לא מסוגל לאכול בכלל. (אולי ביסקוויט, משהו כזה)
עד שהגעתי שוב לפסיכיאטר, פניתי לרופא המשפחה והוא רשם לי קסנקס וקרדילוק, כאשר הוא הסביר שהקרדילוק יוכל להוריד את קצב דפיקות הלב ואף להרגיע קצת וגם לשלוט ברספטורים של האדרנלין בלב, והקסנקס יוכל להרגיע אותי בנתיים).
למרות שלקתי אותם, מעבר לשינה של כמה שעות לא הרגשתי טוב יותר בצורה משמעותית, ועדיין לא הצלחתי לאכול.
(אני בעיקר שותה מים, שתייה מוגזת מתוקה - אבל לא קולה)
בנתיים הלכתי לפסיכיאטר, ושפכתי בפניו את המצב, תוך כדי שאני מביע את תסכולי והייאוש הרב שאני מרגיש.
הוא רשם לי לקחת סרוקסאט (התרופה המקורית שעליה נשענית הפקסט) ואמר לי להתחיל לקחת רבע כדור למשך כמה ימים, לאחר מכן חצי ולאחר מכן כדור שלם (שזה המינון שבעבר לקחתי).
בנתיים עברו שלשה ימים (היום זה היום השלישי). אתמול הרגשתי יותר טוב לעומת יתר הימים הקודמים (פחות דפיקות לב, פחות מנג׳ס בחזה), אבל היום אחרה״צ התחילו שוב דפיקות הלב ותחושות של התקפי חרדה.
אני לא יודע מה לעשות, אמנם עברו שלשה ימים ״בסה״כ״, אבל אני מרגיש מיואש, קשה לי לראות תקווה ואיך אני יוצא מהמצב החרדתי הזה שלא נותן לי מנוחה ושקט נפשי. בנוסף, תוקפות אותי לצד התחושות הללו גם מחשבות נוראיות - כמו שהכדור לא יעבוד, ש-למרות שהנה הרגשתי טוב, כנראה שזה היה רגעי ועכשיו זה לא יעזור, ו-מה אני אעשה אם בעוד כמה ימים או שבועות הכדור לא יעבוד ואני אשאר ככה?
האם אין לי מה לדאוג? האם זה יחלוף לאור העניין שבעבר הצלחתי להרגיש טוב? האם יש שוני בטיפול בין פקסט לבין סרוקסאט? כמו כן אני לוקח את התרופות (קרדילוק וסרוקסאט - כי את הקסנקס אני משתדל לקחת כמה שפחות אם בכלל) על בטן ריקה - וזה מטריד אותי מאוד. אבל מה אני אעשה? אני לא מצליח לאכול כלום. בנוסף אני לא עובד כרגע (אני עצמאי והודעתי ללקוחות שכרגע אני לא פנוי), ויושב בבית עם בני משפחה שונים.
אני כ״כ צריך את התמיכה שלכם, את הסיוע וההכוונה. אודה לכל עיצה, רעיון, תמיכה מצדכם.
בתודה רבה וענקית לכל מי שיעזור, ויוכל לתת לי קרן אור ותקווה - הן לגבי המצב שלי והן לגבי הטיפול שהתחלתי בו (האם סביר שהוא יפעל לטובה?) ,
יהונתן
שלום רב לחברי הפורום ,
אני בחור בן 29, שעד לפני כחודשיים טולפתי בתרופה פאקסט 20 מ״ג במשך למעלה מעשור, בעקבות התקפי חרדה שהיו לי בתחילת התקופה טרם תחילת הטיפול.
התרופה שינתה את חיי לטובה והצלחתי להתרומם, לעמוד על הרגליים, לעבוד, לפתח זוגיות, לעבור דירה ועוד ועוד.
בין היתר, העלתי מאוד במשקל במשך הזמן הזה (כ-50 ק״ג).
לאחרונה, וליתר דיוק - לפני קצת יותר מחודשיים בערך החלטתי שאני מעוניין להפסיק את התרופה (חשבתי אני מניח שאני מרגיש טוב, והגיע הזמן אולי לנסות לא להיות תלוי בתרופה. בנוסף רציתי גם לרדת במשקל, וידעתי בשעתו מהפסיכיאטר שלי שכאשר אפסיק ליטול את התרופה - גם אתחיל לרדת במשקל).
התחלתי להפסיק לאט לאט (מאוד במינון מדורג) את התרופה, אך יש לציין שלא יידעתי את הפסיכיאטר שלי ברצוני וביישומי להפסיק ליטול את התרופה.
התחלתי לרדת במשקל, הרגשתי גם לא רע. בנוסף הרגשתי שאני ״פשוט לא מסוגל״ לסיים ארוחות כמו בעבר - וחשבתי שזה דבר טבעי ואולי אני באמת פשוט צריך לאכול פחות.
ירדתי כ-10 וחצי ק״ג בתוך כחודשיים, אבל אז היה לי מעין וירוס של כמה ימים המלווה בחום, כאבי בטן וחולשה, ואז גם הרגשתי שהתקפי החרדה חוזרים.
מאז, ולמרות שהוירוס כבר מאחורי, אני לא אותו אדם. אני סובל כל הזמן מחרדות ומהתקפים שבאים כמו ״גלים״ (תחושה רעה, ואז פחות רעה).
כמו כן, אני סובל מדפיקות לב חזקות, זיעה בידיים וברגליים, לעיתים נמלולים בחצאי הידיים, ותחושה מעיקה בחזרה (כאילו משהו מנג׳ס ו״תקוע״) ולכן אני לא מסוגל לאכול בכלל. (אולי ביסקוויט, משהו כזה)
עד שהגעתי שוב לפסיכיאטר, פניתי לרופא המשפחה והוא רשם לי קסנקס וקרדילוק, כאשר הוא הסביר שהקרדילוק יוכל להוריד את קצב דפיקות הלב ואף להרגיע קצת וגם לשלוט ברספטורים של האדרנלין בלב, והקסנקס יוכל להרגיע אותי בנתיים).
למרות שלקתי אותם, מעבר לשינה של כמה שעות לא הרגשתי טוב יותר בצורה משמעותית, ועדיין לא הצלחתי לאכול.
(אני בעיקר שותה מים, שתייה מוגזת מתוקה - אבל לא קולה)
בנתיים הלכתי לפסיכיאטר, ושפכתי בפניו את המצב, תוך כדי שאני מביע את תסכולי והייאוש הרב שאני מרגיש.
הוא רשם לי לקחת סרוקסאט (התרופה המקורית שעליה נשענית הפקסט) ואמר לי להתחיל לקחת רבע כדור למשך כמה ימים, לאחר מכן חצי ולאחר מכן כדור שלם (שזה המינון שבעבר לקחתי).
בנתיים עברו שלשה ימים (היום זה היום השלישי). אתמול הרגשתי יותר טוב לעומת יתר הימים הקודמים (פחות דפיקות לב, פחות מנג׳ס בחזה), אבל היום אחרה״צ התחילו שוב דפיקות הלב ותחושות של התקפי חרדה.
אני לא יודע מה לעשות, אמנם עברו שלשה ימים ״בסה״כ״, אבל אני מרגיש מיואש, קשה לי לראות תקווה ואיך אני יוצא מהמצב החרדתי הזה שלא נותן לי מנוחה ושקט נפשי. בנוסף, תוקפות אותי לצד התחושות הללו גם מחשבות נוראיות - כמו שהכדור לא יעבוד, ש-למרות שהנה הרגשתי טוב, כנראה שזה היה רגעי ועכשיו זה לא יעזור, ו-מה אני אעשה אם בעוד כמה ימים או שבועות הכדור לא יעבוד ואני אשאר ככה?
האם אין לי מה לדאוג? האם זה יחלוף לאור העניין שבעבר הצלחתי להרגיש טוב? האם יש שוני בטיפול בין פקסט לבין סרוקסאט? כמו כן אני לוקח את התרופות (קרדילוק וסרוקסאט - כי את הקסנקס אני משתדל לקחת כמה שפחות אם בכלל) על בטן ריקה - וזה מטריד אותי מאוד. אבל מה אני אעשה? אני לא מצליח לאכול כלום. בנוסף אני לא עובד כרגע (אני עצמאי והודעתי ללקוחות שכרגע אני לא פנוי), ויושב בבית עם בני משפחה שונים.
אני כ״כ צריך את התמיכה שלכם, את הסיוע וההכוונה. אודה לכל עיצה, רעיון, תמיכה מצדכם.
בתודה רבה וענקית לכל מי שיעזור, ויוכל לתת לי קרן אור ותקווה - הן לגבי המצב שלי והן לגבי הטיפול שהתחלתי בו (האם סביר שהוא יפעל לטובה?) ,
יהונתן
