מאמר
שלום , קראתי בעיון את המאמרים , ואני רואה שיש צימאון לידע נטו , ואנסה להראות לכם גישה שהיא מאוד שונה מכל הנכתב עד כה , נתחיל מההתחלה מהיום האחד של הבריאה , הבריאה כולה נתפשת כ-יום אחד , משמעות הביטוי יום היא = יחסיות הקיום ביקום , אחד = פעילות של מרחבים מעוצבים (שזה היבט של היחסיות) ,כנקודת תצפית , תפישה או הבדלה , בין ההיבטים היחסים של היקום , דהיינו כל דבר שיתכן כקומבינציה יחסית , לכל היבט של תצפית ביקום , יש פריסה של היקום המקיף אותו היבט הנקרא שמים , דהיינו המרחב המעוצב ממנו מתצפתים על היקום , כניסה לתוך מרחב שונה של הצופה נקראת ארץ , החלוקה לימים היא של היבטים שונים בייחסיות היקום והדינמיקה המצטברת שלהם עד לאחדות , היבט הנקרא נקודים (נקודת התצפית) ברודים (בדינמיקה שלהם) ועקודים (עקדתם לאחדות) , בין כל ההיבטים הנחמדים שעד כה ציינתי , ישנו מרכיב פעיל התופש או מבדיל בין חלקיו היחסיים היקום , הנקרא אדם , וידוע כצלמינו כדמותינו , עד כה יש בסיפורינו מרכיבים מטאפיזיים יחסיים של שמים ארץ ואדם , וזה בדומה לתיאורי עולם האשליות הפראקטירי עלמא דשיקרא וכו´ הבאים לביטוי בתרבויות השונות בעולמינו, השלב הבא הוא גירוש האדם מגן העדן , יציאה מההיבט המטאפיזי , והפרדת האדם וחלוקתו רק למרחבים בהם הוא פועל , תהליך של הפיכה לגשמי בו האדם לובש כותנות עור , כמו העור של גופינו בעוד לפני כן הוא היה רק אור ללא עור . יש לזכור שעדיין מדובר פה על היבטים מטאפיזיים ולא שום שייכות לכדור הארץ או לבני אנוש , לסוגיית אדם וחוה : לרסיס האדם בתוך מרחב כלשהוא ביקום (היבט שאתם מכירים במושג נשמה) יש היבט של המרחב המעוצב עצמו , בו המתקיים כהיבט של מודעותו המשתנה במרחב זה ביחס לתפישותיו או הבדלותיו , היבט הנקרא חוה , מלשון חווית הקיום הטהורה במרחב זה . השינויים החלים בתוך מרחב נקודתי זה ביחס לדינמיקה של תפישותיו או הבדלותיו של האדם , משנים את המרחב המעוצב , לעולם מתעצב של גשמיות , בו ישנה יחסיות לעיצוב העולם היחסי כתחומים , היבט הידוע כ-לילית או אשליית הגשמיות לעומת החוויה . איך זה מתקשר אלינו כל הסיפור הנחמד הנ"ל , החוויות הנקודיות של האדם (הראשון-הקדמון) באות לביטוי עבורינו בכל רגע נתון , ביום יום בחלומות וכו´ דינמיקת חיבור הנקודות השונות של החוויה (אשליית האני - האגו) היא היבט הנקרא ברודים , דהיינו חיבורים של ריסי אור ממרחבים שונים ויצירת עולמות מורכבים יותר ויותר גשמיים , היבט הידוע כירידת העולמות , עולמות שבהם החוקיות היא יותר חופשית מעולמינו הגשמי , ויציריו יותר רוחניים , דוגמא : כולכם עפתם בחלומות , ושמעתם על יצורים וישויות , ולבסוף נוצר עולם היבט בין כל העולמות המימדים והכוכבים האפשריים ביקום הנקרא עולם עקוד , היבט הנקרא עקדת יצחק , שיצירתו היא מרחב כדור הארץ (אמא אדמה או אבא יצחק) וכידוע יצחק נעקד בגוף של אשה , או מרחב חוויה הנקרא גם ארץ הקודש או ישראל ומקום העקדה הוא ירושליים , ועכשיו אסגור מעגל ונחזור ליום האחד , היבט האור המפורסם , שהזה סוף תהליך העקדה ופועלו של האדם המגורש , וחזרה לאדם הראשון לפני הגירוש היבט הנקרא גם תודעת משיח . האור - הוא פעילות של הקיום היורד כעקוד בין העולמות הנ"ל , והוא משמש כמקור היבטיו היחסיים הקיומיים של היקום , דהיינו היום האחד , ונקרא גם עין הארץ , דהיינו מקום ראיית הבורא את כל המרחבים של עולמות האשליה , האבא של אמא אדמה . דוד דוד
שלום , קראתי בעיון את המאמרים , ואני רואה שיש צימאון לידע נטו , ואנסה להראות לכם גישה שהיא מאוד שונה מכל הנכתב עד כה , נתחיל מההתחלה מהיום האחד של הבריאה , הבריאה כולה נתפשת כ-יום אחד , משמעות הביטוי יום היא = יחסיות הקיום ביקום , אחד = פעילות של מרחבים מעוצבים (שזה היבט של היחסיות) ,כנקודת תצפית , תפישה או הבדלה , בין ההיבטים היחסים של היקום , דהיינו כל דבר שיתכן כקומבינציה יחסית , לכל היבט של תצפית ביקום , יש פריסה של היקום המקיף אותו היבט הנקרא שמים , דהיינו המרחב המעוצב ממנו מתצפתים על היקום , כניסה לתוך מרחב שונה של הצופה נקראת ארץ , החלוקה לימים היא של היבטים שונים בייחסיות היקום והדינמיקה המצטברת שלהם עד לאחדות , היבט הנקרא נקודים (נקודת התצפית) ברודים (בדינמיקה שלהם) ועקודים (עקדתם לאחדות) , בין כל ההיבטים הנחמדים שעד כה ציינתי , ישנו מרכיב פעיל התופש או מבדיל בין חלקיו היחסיים היקום , הנקרא אדם , וידוע כצלמינו כדמותינו , עד כה יש בסיפורינו מרכיבים מטאפיזיים יחסיים של שמים ארץ ואדם , וזה בדומה לתיאורי עולם האשליות הפראקטירי עלמא דשיקרא וכו´ הבאים לביטוי בתרבויות השונות בעולמינו, השלב הבא הוא גירוש האדם מגן העדן , יציאה מההיבט המטאפיזי , והפרדת האדם וחלוקתו רק למרחבים בהם הוא פועל , תהליך של הפיכה לגשמי בו האדם לובש כותנות עור , כמו העור של גופינו בעוד לפני כן הוא היה רק אור ללא עור . יש לזכור שעדיין מדובר פה על היבטים מטאפיזיים ולא שום שייכות לכדור הארץ או לבני אנוש , לסוגיית אדם וחוה : לרסיס האדם בתוך מרחב כלשהוא ביקום (היבט שאתם מכירים במושג נשמה) יש היבט של המרחב המעוצב עצמו , בו המתקיים כהיבט של מודעותו המשתנה במרחב זה ביחס לתפישותיו או הבדלותיו , היבט הנקרא חוה , מלשון חווית הקיום הטהורה במרחב זה . השינויים החלים בתוך מרחב נקודתי זה ביחס לדינמיקה של תפישותיו או הבדלותיו של האדם , משנים את המרחב המעוצב , לעולם מתעצב של גשמיות , בו ישנה יחסיות לעיצוב העולם היחסי כתחומים , היבט הידוע כ-לילית או אשליית הגשמיות לעומת החוויה . איך זה מתקשר אלינו כל הסיפור הנחמד הנ"ל , החוויות הנקודיות של האדם (הראשון-הקדמון) באות לביטוי עבורינו בכל רגע נתון , ביום יום בחלומות וכו´ דינמיקת חיבור הנקודות השונות של החוויה (אשליית האני - האגו) היא היבט הנקרא ברודים , דהיינו חיבורים של ריסי אור ממרחבים שונים ויצירת עולמות מורכבים יותר ויותר גשמיים , היבט הידוע כירידת העולמות , עולמות שבהם החוקיות היא יותר חופשית מעולמינו הגשמי , ויציריו יותר רוחניים , דוגמא : כולכם עפתם בחלומות , ושמעתם על יצורים וישויות , ולבסוף נוצר עולם היבט בין כל העולמות המימדים והכוכבים האפשריים ביקום הנקרא עולם עקוד , היבט הנקרא עקדת יצחק , שיצירתו היא מרחב כדור הארץ (אמא אדמה או אבא יצחק) וכידוע יצחק נעקד בגוף של אשה , או מרחב חוויה הנקרא גם ארץ הקודש או ישראל ומקום העקדה הוא ירושליים , ועכשיו אסגור מעגל ונחזור ליום האחד , היבט האור המפורסם , שהזה סוף תהליך העקדה ופועלו של האדם המגורש , וחזרה לאדם הראשון לפני הגירוש היבט הנקרא גם תודעת משיח . האור - הוא פעילות של הקיום היורד כעקוד בין העולמות הנ"ל , והוא משמש כמקור היבטיו היחסיים הקיומיים של היקום , דהיינו היום האחד , ונקרא גם עין הארץ , דהיינו מקום ראיית הבורא את כל המרחבים של עולמות האשליה , האבא של אמא אדמה . דוד דוד