לחנן נועה וכל חברי הפורום

rama69

New member
לחנן נועה וכל חברי הפורום

המעוניינים לקרא את תשובתי בנושא "הזרעונים". לאחר 40 יום שמיליוני זרעונים נלחמו אל דרכם להגיע אל הביצית והזרעון הראשון שהיגיע התעבר עם הביצית. נוצר גוף המאפשר לנשמה להכנס. הנשמה שנכנסה לרחם יודעת את הדרך שלה ואת הייעוד שלה והשם הראשוני עם היוולדו, [לצערנו ברגע הלידה הזיכרון של הנשמה נמחק ונשאר בתת מודע, ואת נושא השם ההדרכה העליונה דואגת להשראה במשפחת היילוד לבחור בשמו ואכן ניתן להביא הרבה סיפורים על אימהות שמילדות בחרו שם וברגע הלידה אמרו זה לא יהודה זה יגאל], עם היוולדו של האדם בשמו הוא מקבל את התכונות המולדות שלו, במידה ואדם מחליט מסיבה כל שהיא לשנות את שמו הוא מקבל תכונות נרכשות. הנשמה בוחרת את ההורים והם תורמים לה את התכונות הגנטיות ואת "תבנית נוף מולדת" בסביבה הטבעית שלה. בגילאים שאדם הופך להיות עצמאי (כל אדם בזמן שלו] הוא מממש את הייעוד עליו כתבתי, כאשר הנשמה בוחרת את הגוף אליו תהיה שייכת היא נובעת מהגוף האתרי. הנשמה עוברת מעבריי צפיפות החומר מאנרגיה דלילה לצפופה, הנפש מגשרת היא מתואמת לבחירה של הנשמה ומאפשרת לה חיבור בין האנרגיות הדלילות של הנשמה לבין האנרגיות הדחוסות של הגוף. הנפש מתווכת, ללא הנפש אין לנו אפשרות ליצור קשר בין האנרגיה של הנשמה לדחיסות החומר, הנפש מאפשרת חיים. היא יוצרת קשר בין הנשמה לגוף. כאשר אנו מחוברים לעולם הרוח אנו חודעים לשחרר פחדים וחרדות הנפש מחברת בין הפיסי לרוח.חיי האדם תלויים בהם היא כמו חומר מחבר הקשור לתבנית החשיבה שלנו. הנשמה כמו קוד אנרגטי, מטרתה להיות הוויה עצמאית בעלת ערוצי חוויה כאשר אלה אינם מקושרים אחד עם השני בתודעה. מטרת הנשמה להיות עצמאית אך היא מתחלקת לערוצים של תודעה, תודעה בהכרה, מה שקיים במודע, ושאינה מחוברת למודע, התת מודע. מקווה שהצלחתי להבהיר את העניין. בברכת אור המודעות שבוע טוב, אתי
 
תודה, קראתי בעיון.

קראתי בעיון את כל השירשור חיכיתי לתשובתך ולא אכזבת כרגיל, מעניין ומפרה, המשיכי להשתבח. לילה.
 

נועיק

New member
נשמע יפה

ואפשר לספר בעוד צורות, למשל: מתוך הווית האחד השלמה נפרדת נשמה על מנת לעבור שיעור ארצי, וכל זאת כדי להתעלות עוד יותר בחזרתה למהות האחד לאחר מעגל חיים נוסף. יודעת הנשמה החמודה איזה שיעור היא אמורה לעבור, ומתכננת לה את הנפשות הפועלות עימן היא תעבור את זה. התפקידים כבר חולקו וגם הגורל נקבע. נפרדת הנשמה ממהות האחד (וזו הפרידה הראשונה בסדרה, והקשה ביותר) ויורדת לגוף. החיים מתחילים, 9 חודשים של פינוק יחסי והתרגלות לתחושת הכובד, ויציאה קשה לאויר העולם (שהיום מתרככת במידה מסויימת עם הרוחניים האלו והשיטות שלהם). יצאה להורים שקבעה לעצמה מראש, לחיים ושיעורים ידועים מראש, רק תוצאותיהם לא ברורות - האם תצליח הנשמה היקרה להתגבר ולגדול ולעלות מדרגה, או שמא תיכשל ותיפול שוב באותם בורות להם נפלה בגלגול הקודם. וכך חיה לה הנשמה, סליחה, כך חי לו האדם החדש את חייו, עם משפט אחד מעל הראש - הכל צפוי והרשות נתונה, וכשהכל צפוי - מה נותר עוד לעשות מלבד לקחת את הרשות ולנצל את החופש היחסי במלוא עוצמת החיים. זאת אומרת - יש גורל, הכל כתוב מראש, אבל בתוכו אנחנו קובעים איך נעבור מנקודה לנקודה. וכך ענין השם - חלק מהחבילה כולה - ידוע מראש והראשות נתונה, אפשר להתייחס לנתון שידוע מראש, אבל יש רשות לשנות ולשחק כאוות נפשינו, אז אפשר להמציא שם חדש... והסיפור השני אומר שהכל שטויות, התינוק נולד, ההורים חושבים על שם מקורי (ולפעמים מקורי מדי), נותנים אותו לילד בתור חתימה שלהם על משהו שעכשיו יצרו, והוא גדל עם מה שהוריו בחרו לו. אם טוב לו - השם נשאר, אם רע לו - מחליף, והחיים ממשיכים. ובעצם הכל המצאה שלנו, כדאי לדבוק במה שהכי משעשע. זה מה שניסיתי להגיד. ואכן שבוע טוב נועה
 
למעלה