יוּני כמו החודש
New member
לא מגיע לי...
הכרתי אותך, ואת הכרת אותי. למדתי אותך, ולמדת אותי התעקשתי לחפור במנהרת ליבך בתקווה למצוא עמוק עמוק בתוכה משהו שימשוך אותי אליך, שישמש לי מניע לקשר איתך, כחברה. ניסיתי, באמת שניסיתי כי ראיתי שאת רוצה ונלחמת עליי. ואני עומדת מנגד מביטה ביאוש על נסיונותיך העל-אנושיים לקבור את רגשות העלבון שלך מההתנהגות שלי כלפיך, ורחמי נחמרים אליך, אני רוצה לומר לך שאני לא שווה את המאמצים שלך להדק את הקשר ביננו, ולא יודעת איך. זה לא שאי פעם פגעת בי בשום דרך שהיא, זה פשוט שאני לא מוצאת את מקומי בקשר הנירקם, לא מוצאת את טיפות הדלק, גם אם הן בודדות, שיניעו את רצוני לתרום לקשר, להניע אותו קדימה. הלוואי וידעתי איך, אם האפשרות קיימת בכלל, לגרום לך להבין, בלא שתפגעי כי לא מגיע לך, שביננו אין משותף, שביננו לך מגיע שיתחסו אליך בכבוד, שלא יזלזלו בך, יתחמקו מטלפונים, יגידו שיצלצלו וידם לעולם לא תחייג עוד אליך, שיגידו שנוסעים ביחד לשם ואת תמצאי את עצמך שם בגפך. מגיע לך יותר
ולי, לי מה מגיע
לי בטח שלא מגיע שתרדפי אחרי, תבליגי פעמים אין סוף על התעלמויותי ממך, תתגמשי שוב, ושוב והכל כדי להמשיך ולהיות איתי בקשר, להמשיך ולספוג עלבונות ממני, מ"חברה שלך". שוב אני רוצה להדגיש, מעולם לא עשיתי משהו מתוך כוונה אמיתית לפגוע בך, אני לא כזאת, אני אחת שקודם כל חושבת על האחר (ואת חושבת:"איך את מעיזה לכתוב את זה על עצמך
", את צודקת.) במקרה, ממש לא באופן אישי או מתוכנן נגדך, יצא שדווקא איתך החלטתי שבמערכת יחסים אחת שלי עם חברה אני לא חושבת כל הזמן על האחר אלא, גם קצת על עצמי. מעין ניסוי פסיכולוגי, בין-אישי שלי. ואת היית המצע עליו התנסתי. אכזרתי עד כמה שזה נשמע, זו האמת. דבר אחד מעולם לא עשיתי ביחסים שלי איתך, מעולם לא שיקרתי, מעולם
לא יודעת איך לעשות זאת בדרך הרכה ביותר, בדרך שתביני אותי הכי באמת והכי הכי חשוב, לא תפגעי
כי אני חושבת שגם אם את היום מכחישה זאת, אני פגעתי בך יותר משאי פעם חשבת שחברה תפגע בך. האם סליחה תאחה את הפצעים
את שברי האימון
אני לא מרגישה נתרמת הקשר הזה איתך, מרגישה שמחוברת אלי מחט שרק שואבת ושואבת ואני כאילו הצבתי שסתום במזרק שלא מאפשר לך לשלוח אלי חומרים, ואני יודעת שאת שולחת, מנסה ומנסה, ולא מבינה למה אני מגיבה אבל לא מתייאשת, ממשיכה לנסות בלא הצלחה. מתי תתייאשי כבר, שאני אדע שזהו, את התייאשת ויותר את לא מבזבזת את ה"אני" המקסים שבך שאני פשוט לא מוצאת את המקום הנכון להתחבר אליו. המנעול שלי לא תואם את במפתח שאת מנסה להשחיל אליו, הוא לעולם לא יפתח אותו. אני לא רוצה שתבזבזי יותר את כוחותיך עליי, את משאבייך העצומים, עדיף שתשקיעי אותו במי שראוי, במי ששווה אותך
_____________ זהו מכתב שנכתב ממש ברגעים אילו, לאחר שיחה עם אותה חברה שאת כוחותיה מבזבזת על הלא ראויה לה.
הכרתי אותך, ואת הכרת אותי. למדתי אותך, ולמדת אותי התעקשתי לחפור במנהרת ליבך בתקווה למצוא עמוק עמוק בתוכה משהו שימשוך אותי אליך, שישמש לי מניע לקשר איתך, כחברה. ניסיתי, באמת שניסיתי כי ראיתי שאת רוצה ונלחמת עליי. ואני עומדת מנגד מביטה ביאוש על נסיונותיך העל-אנושיים לקבור את רגשות העלבון שלך מההתנהגות שלי כלפיך, ורחמי נחמרים אליך, אני רוצה לומר לך שאני לא שווה את המאמצים שלך להדק את הקשר ביננו, ולא יודעת איך. זה לא שאי פעם פגעת בי בשום דרך שהיא, זה פשוט שאני לא מוצאת את מקומי בקשר הנירקם, לא מוצאת את טיפות הדלק, גם אם הן בודדות, שיניעו את רצוני לתרום לקשר, להניע אותו קדימה. הלוואי וידעתי איך, אם האפשרות קיימת בכלל, לגרום לך להבין, בלא שתפגעי כי לא מגיע לך, שביננו אין משותף, שביננו לך מגיע שיתחסו אליך בכבוד, שלא יזלזלו בך, יתחמקו מטלפונים, יגידו שיצלצלו וידם לעולם לא תחייג עוד אליך, שיגידו שנוסעים ביחד לשם ואת תמצאי את עצמך שם בגפך. מגיע לך יותר