לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי

מצב
הנושא נעול.
לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי

לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
אחרי כמעט שנתיים וחצי.. סוף סוף
נתחיל? שמונה חודשים של ספונטני
צילום רחם עליו אני מתעקשת מגלה חצוצרה חסומה ומתחילים את הטיפולים. שתי הזרעות
עוברים לכיתת המחוננים
. שלוש הפריות
חוץ מכימי אחד קטן. עושה היסטרוסקופיה שמאשר שהכל בסדר. צריך סבלנות אבל לי.. אין!!
ארבע החזרות של ילדים קפואים
אבל
. מחליטה על לפרסקופיה ואפילו מוצאת רופא שיסכים איתי..מוכנה שתפתחו לי את הבטן אבל בבקשה, אני רוצה ילד! לפני חודשיים עושה לפרסקופיה. סוריאנו
וזולטי
פותחים לי את החצוצרה החולהושולחים אותי, לשימחתו הרבה של בעלי, לנסות "ספונטני"! אצלי ספונטני אוטומטית מתורגם להזרעות אז הסכמתי להשהות ל 3 חודשים את ההפריות.. להזרעה הראשונה אני אפילו לא רוצה ללכת. רירית של 5 מ"מ ואין משהו שכתוב בפורום שמצליח לעודד אותי. בסוף אני הולכת אבל
אני הולכת לקבל פרוטוקול להפריה ויום אח"כ גם פרוטוקול להזרעה.. הזרעה שנייה.. ערב ראש השנה. איתי שלי בחופש וזו הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים לטיול המשפחתי שלנו גם מעבר בקופח' לצורך הזרעה. הלבורנטית, מקסימה כ"כ נותנת לנו לצפות בתאי הזרע בתנועה. ראיתי כבר הרבה דברים בחיי אבל זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם! אנחנו עולים להזרעה ואיתי מחכה לי עם הבעלול בחוץ. נכנס בחור צעיר וחתיך (רופא שאני אפילו לא זוכרת את שמו אבל הוא התורן..). אמרתי לעצמי, למה לא.. תישאר.. מקסימום איזה סטוץ קטן עם ה "ברווז" הרי גם ככה בחודש הבא אני בהפריה. יצאתי החוצה והבן האהוב שלי נותן לי נשיקה בבטן. הוא כבר רגיל שלאמא כואבת הבטן וברור לו שככה זה יעבור.. אני מוכנה להשבע שבאותה שניה נוצרו חיים חדשים!! את השבועיים הבאים אני מעבירה הבחיפוש קדחתני של גסטון לטיפול הקרוב. שולחת את המשפחה לכל רחבי התפוצות. (תודה לכן, בנות מקסימות! אני מבקשת לשמור אותן עוד קצת לעצמי. עדיין מתה מפחד..
) הימים עוברים. הכאב בחזה נשאר. דימום קטן ביום השביעי (אבל אליו אני ממש רגילה..) הפטמות הופכות כהות יותר. אני מחליטה לבזבז קצת כסף על מקלות. המומה, סתם בחרתי ניק כדי לשאול בפורום המתאים לכך האם אלה הן שאריות אוביטרל? יום למחרת בטא 53. מזמינים אותי ליום ד'. היום. בטא 223!! אני אסכם כי אני לא מפסיקה לבכות.. בעצם, אני כ"כ לא יודעת איך לסכם כי עדיין מרגישה כאילו כלום לא קרה. אני עדיין היסטרית. אבל לזה אתן רגילות. מודה לכן כל כך. אנג'י
, העין
, בובי
, שכנה
, ליאתי
ולכל הבנות ששכחתי. כ"כ חיזקתן אותי.שומרת לכולן ספסל בפורום השכן. בבקשה אל תפסיקו להחזיק אצבעות. הרי אתן לא רוצות אותי פה שוב, נכון?
 
../images/Emo24.gif סוף סוף! מזל טוב!

לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
אחרי כמעט שנתיים וחצי.. סוף סוף
נתחיל? שמונה חודשים של ספונטני
צילום רחם עליו אני מתעקשת מגלה חצוצרה חסומה ומתחילים את הטיפולים. שתי הזרעות
עוברים לכיתת המחוננים
. שלוש הפריות
חוץ מכימי אחד קטן. עושה היסטרוסקופיה שמאשר שהכל בסדר. צריך סבלנות אבל לי.. אין!!
ארבע החזרות של ילדים קפואים
אבל
. מחליטה על לפרסקופיה ואפילו מוצאת רופא שיסכים איתי..מוכנה שתפתחו לי את הבטן אבל בבקשה, אני רוצה ילד! לפני חודשיים עושה לפרסקופיה. סוריאנו
וזולטי
פותחים לי את החצוצרה החולהושולחים אותי, לשימחתו הרבה של בעלי, לנסות "ספונטני"! אצלי ספונטני אוטומטית מתורגם להזרעות אז הסכמתי להשהות ל 3 חודשים את ההפריות.. להזרעה הראשונה אני אפילו לא רוצה ללכת. רירית של 5 מ"מ ואין משהו שכתוב בפורום שמצליח לעודד אותי. בסוף אני הולכת אבל
אני הולכת לקבל פרוטוקול להפריה ויום אח"כ גם פרוטוקול להזרעה.. הזרעה שנייה.. ערב ראש השנה. איתי שלי בחופש וזו הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים לטיול המשפחתי שלנו גם מעבר בקופח' לצורך הזרעה. הלבורנטית, מקסימה כ"כ נותנת לנו לצפות בתאי הזרע בתנועה. ראיתי כבר הרבה דברים בחיי אבל זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם! אנחנו עולים להזרעה ואיתי מחכה לי עם הבעלול בחוץ. נכנס בחור צעיר וחתיך (רופא שאני אפילו לא זוכרת את שמו אבל הוא התורן..). אמרתי לעצמי, למה לא.. תישאר.. מקסימום איזה סטוץ קטן עם ה "ברווז" הרי גם ככה בחודש הבא אני בהפריה. יצאתי החוצה והבן האהוב שלי נותן לי נשיקה בבטן. הוא כבר רגיל שלאמא כואבת הבטן וברור לו שככה זה יעבור.. אני מוכנה להשבע שבאותה שניה נוצרו חיים חדשים!! את השבועיים הבאים אני מעבירה הבחיפוש קדחתני של גסטון לטיפול הקרוב. שולחת את המשפחה לכל רחבי התפוצות. (תודה לכן, בנות מקסימות! אני מבקשת לשמור אותן עוד קצת לעצמי. עדיין מתה מפחד..
) הימים עוברים. הכאב בחזה נשאר. דימום קטן ביום השביעי (אבל אליו אני ממש רגילה..) הפטמות הופכות כהות יותר. אני מחליטה לבזבז קצת כסף על מקלות. המומה, סתם בחרתי ניק כדי לשאול בפורום המתאים לכך האם אלה הן שאריות אוביטרל? יום למחרת בטא 53. מזמינים אותי ליום ד'. היום. בטא 223!! אני אסכם כי אני לא מפסיקה לבכות.. בעצם, אני כ"כ לא יודעת איך לסכם כי עדיין מרגישה כאילו כלום לא קרה. אני עדיין היסטרית. אבל לזה אתן רגילות. מודה לכן כל כך. אנג'י
, העין
, בובי
, שכנה
, ליאתי
ולכל הבנות ששכחתי. כ"כ חיזקתן אותי.שומרת לכולן ספסל בפורום השכן. בבקשה אל תפסיקו להחזיק אצבעות. הרי אתן לא רוצות אותי פה שוב, נכון?
סוף סוף! מזל טוב!
 
העברת בי צמרמורת, אתי

לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
אחרי כמעט שנתיים וחצי.. סוף סוף
נתחיל? שמונה חודשים של ספונטני
צילום רחם עליו אני מתעקשת מגלה חצוצרה חסומה ומתחילים את הטיפולים. שתי הזרעות
עוברים לכיתת המחוננים
. שלוש הפריות
חוץ מכימי אחד קטן. עושה היסטרוסקופיה שמאשר שהכל בסדר. צריך סבלנות אבל לי.. אין!!
ארבע החזרות של ילדים קפואים
אבל
. מחליטה על לפרסקופיה ואפילו מוצאת רופא שיסכים איתי..מוכנה שתפתחו לי את הבטן אבל בבקשה, אני רוצה ילד! לפני חודשיים עושה לפרסקופיה. סוריאנו
וזולטי
פותחים לי את החצוצרה החולהושולחים אותי, לשימחתו הרבה של בעלי, לנסות "ספונטני"! אצלי ספונטני אוטומטית מתורגם להזרעות אז הסכמתי להשהות ל 3 חודשים את ההפריות.. להזרעה הראשונה אני אפילו לא רוצה ללכת. רירית של 5 מ"מ ואין משהו שכתוב בפורום שמצליח לעודד אותי. בסוף אני הולכת אבל
אני הולכת לקבל פרוטוקול להפריה ויום אח"כ גם פרוטוקול להזרעה.. הזרעה שנייה.. ערב ראש השנה. איתי שלי בחופש וזו הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים לטיול המשפחתי שלנו גם מעבר בקופח' לצורך הזרעה. הלבורנטית, מקסימה כ"כ נותנת לנו לצפות בתאי הזרע בתנועה. ראיתי כבר הרבה דברים בחיי אבל זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם! אנחנו עולים להזרעה ואיתי מחכה לי עם הבעלול בחוץ. נכנס בחור צעיר וחתיך (רופא שאני אפילו לא זוכרת את שמו אבל הוא התורן..). אמרתי לעצמי, למה לא.. תישאר.. מקסימום איזה סטוץ קטן עם ה "ברווז" הרי גם ככה בחודש הבא אני בהפריה. יצאתי החוצה והבן האהוב שלי נותן לי נשיקה בבטן. הוא כבר רגיל שלאמא כואבת הבטן וברור לו שככה זה יעבור.. אני מוכנה להשבע שבאותה שניה נוצרו חיים חדשים!! את השבועיים הבאים אני מעבירה הבחיפוש קדחתני של גסטון לטיפול הקרוב. שולחת את המשפחה לכל רחבי התפוצות. (תודה לכן, בנות מקסימות! אני מבקשת לשמור אותן עוד קצת לעצמי. עדיין מתה מפחד..
) הימים עוברים. הכאב בחזה נשאר. דימום קטן ביום השביעי (אבל אליו אני ממש רגילה..) הפטמות הופכות כהות יותר. אני מחליטה לבזבז קצת כסף על מקלות. המומה, סתם בחרתי ניק כדי לשאול בפורום המתאים לכך האם אלה הן שאריות אוביטרל? יום למחרת בטא 53. מזמינים אותי ליום ד'. היום. בטא 223!! אני אסכם כי אני לא מפסיקה לבכות.. בעצם, אני כ"כ לא יודעת איך לסכם כי עדיין מרגישה כאילו כלום לא קרה. אני עדיין היסטרית. אבל לזה אתן רגילות. מודה לכן כל כך. אנג'י
, העין
, בובי
, שכנה
, ליאתי
ולכל הבנות ששכחתי. כ"כ חיזקתן אותי.שומרת לכולן ספסל בפורום השכן. בבקשה אל תפסיקו להחזיק אצבעות. הרי אתן לא רוצות אותי פה שוב, נכון?
העברת בי צמרמורת, אתי
וואו - שיהיה בהמון מזל טוב. זוכרת במפגש של הפורום הסמוך? אמרתי לך שבבית הקפה עם השם שאנחנו אוהבים, חיכיתי לבטא עם חברות אהובות שנה קודם. ועכשיו אפשר לעשות
גם על זה. שיהיה ארוווווווווווווווווווך ותקין.
 
אתי מזל טוב ../images/Emo39.gif

העברת בי צמרמורת, אתי
וואו - שיהיה בהמון מזל טוב. זוכרת במפגש של הפורום הסמוך? אמרתי לך שבבית הקפה עם השם שאנחנו אוהבים, חיכיתי לבטא עם חברות אהובות שנה קודם. ועכשיו אפשר לעשות
גם על זה. שיהיה ארוווווווווווווווווווך ותקין.
אתי מזל טוב

איזה יופי, שימשיך ויתקדם כמו שצריך
 
אכן סימנתי ../images/Emo127.gif ענק גם על

העברת בי צמרמורת, אתי
וואו - שיהיה בהמון מזל טוב. זוכרת במפגש של הפורום הסמוך? אמרתי לך שבבית הקפה עם השם שאנחנו אוהבים, חיכיתי לבטא עם חברות אהובות שנה קודם. ועכשיו אפשר לעשות
גם על זה. שיהיה ארוווווווווווווווווווך ותקין.
אכן סימנתי
ענק גם על
רוית ובולה היקרות שנתנו לי להכנס ראשונה לשירותים כי יש מצב שאני בהריון..
 

יערה123

New member
וואוווווו../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif איזה יופי../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif|

לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
אחרי כמעט שנתיים וחצי.. סוף סוף
נתחיל? שמונה חודשים של ספונטני
צילום רחם עליו אני מתעקשת מגלה חצוצרה חסומה ומתחילים את הטיפולים. שתי הזרעות
עוברים לכיתת המחוננים
. שלוש הפריות
חוץ מכימי אחד קטן. עושה היסטרוסקופיה שמאשר שהכל בסדר. צריך סבלנות אבל לי.. אין!!
ארבע החזרות של ילדים קפואים
אבל
. מחליטה על לפרסקופיה ואפילו מוצאת רופא שיסכים איתי..מוכנה שתפתחו לי את הבטן אבל בבקשה, אני רוצה ילד! לפני חודשיים עושה לפרסקופיה. סוריאנו
וזולטי
פותחים לי את החצוצרה החולהושולחים אותי, לשימחתו הרבה של בעלי, לנסות "ספונטני"! אצלי ספונטני אוטומטית מתורגם להזרעות אז הסכמתי להשהות ל 3 חודשים את ההפריות.. להזרעה הראשונה אני אפילו לא רוצה ללכת. רירית של 5 מ"מ ואין משהו שכתוב בפורום שמצליח לעודד אותי. בסוף אני הולכת אבל
אני הולכת לקבל פרוטוקול להפריה ויום אח"כ גם פרוטוקול להזרעה.. הזרעה שנייה.. ערב ראש השנה. איתי שלי בחופש וזו הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים לטיול המשפחתי שלנו גם מעבר בקופח' לצורך הזרעה. הלבורנטית, מקסימה כ"כ נותנת לנו לצפות בתאי הזרע בתנועה. ראיתי כבר הרבה דברים בחיי אבל זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם! אנחנו עולים להזרעה ואיתי מחכה לי עם הבעלול בחוץ. נכנס בחור צעיר וחתיך (רופא שאני אפילו לא זוכרת את שמו אבל הוא התורן..). אמרתי לעצמי, למה לא.. תישאר.. מקסימום איזה סטוץ קטן עם ה "ברווז" הרי גם ככה בחודש הבא אני בהפריה. יצאתי החוצה והבן האהוב שלי נותן לי נשיקה בבטן. הוא כבר רגיל שלאמא כואבת הבטן וברור לו שככה זה יעבור.. אני מוכנה להשבע שבאותה שניה נוצרו חיים חדשים!! את השבועיים הבאים אני מעבירה הבחיפוש קדחתני של גסטון לטיפול הקרוב. שולחת את המשפחה לכל רחבי התפוצות. (תודה לכן, בנות מקסימות! אני מבקשת לשמור אותן עוד קצת לעצמי. עדיין מתה מפחד..
) הימים עוברים. הכאב בחזה נשאר. דימום קטן ביום השביעי (אבל אליו אני ממש רגילה..) הפטמות הופכות כהות יותר. אני מחליטה לבזבז קצת כסף על מקלות. המומה, סתם בחרתי ניק כדי לשאול בפורום המתאים לכך האם אלה הן שאריות אוביטרל? יום למחרת בטא 53. מזמינים אותי ליום ד'. היום. בטא 223!! אני אסכם כי אני לא מפסיקה לבכות.. בעצם, אני כ"כ לא יודעת איך לסכם כי עדיין מרגישה כאילו כלום לא קרה. אני עדיין היסטרית. אבל לזה אתן רגילות. מודה לכן כל כך. אנג'י
, העין
, בובי
, שכנה
, ליאתי
ולכל הבנות ששכחתי. כ"כ חיזקתן אותי.שומרת לכולן ספסל בפורום השכן. בבקשה אל תפסיקו להחזיק אצבעות. הרי אתן לא רוצות אותי פה שוב, נכון?
וואוווווו
איזה יופי
|
שיהיה בשעה טובה ושמחה ומדהימה!!!
 
אתי מתוקה!!!../images/Emo49.gif

וואוווווו
איזה יופי
|
שיהיה בשעה טובה ושמחה ומדהימה!!!
אתי מתוקה!!!

במסגרת השעמום שלי מהעבודה בשעות אלו מאחר וחול המועד ואין הרבה מה לעשות, החלטתי לשוטט לי להנאתי בפורומים השונים כשלפתע אני נכנסת לכאן ומה עיניי רואות?????????? מ-ז-ל ט-ו-ב יקירה!!!
 
באמת המון המון ../images/Emo51.gif

אתי מתוקה!!!

במסגרת השעמום שלי מהעבודה בשעות אלו מאחר וחול המועד ואין הרבה מה לעשות, החלטתי לשוטט לי להנאתי בפורומים השונים כשלפתע אני נכנסת לכאן ומה עיניי רואות?????????? מ-ז-ל ט-ו-ב יקירה!!!
באמת המון המון
 

hillawr

New member
יקירתי

לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
אחרי כמעט שנתיים וחצי.. סוף סוף
נתחיל? שמונה חודשים של ספונטני
צילום רחם עליו אני מתעקשת מגלה חצוצרה חסומה ומתחילים את הטיפולים. שתי הזרעות
עוברים לכיתת המחוננים
. שלוש הפריות
חוץ מכימי אחד קטן. עושה היסטרוסקופיה שמאשר שהכל בסדר. צריך סבלנות אבל לי.. אין!!
ארבע החזרות של ילדים קפואים
אבל
. מחליטה על לפרסקופיה ואפילו מוצאת רופא שיסכים איתי..מוכנה שתפתחו לי את הבטן אבל בבקשה, אני רוצה ילד! לפני חודשיים עושה לפרסקופיה. סוריאנו
וזולטי
פותחים לי את החצוצרה החולהושולחים אותי, לשימחתו הרבה של בעלי, לנסות "ספונטני"! אצלי ספונטני אוטומטית מתורגם להזרעות אז הסכמתי להשהות ל 3 חודשים את ההפריות.. להזרעה הראשונה אני אפילו לא רוצה ללכת. רירית של 5 מ"מ ואין משהו שכתוב בפורום שמצליח לעודד אותי. בסוף אני הולכת אבל
אני הולכת לקבל פרוטוקול להפריה ויום אח"כ גם פרוטוקול להזרעה.. הזרעה שנייה.. ערב ראש השנה. איתי שלי בחופש וזו הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים לטיול המשפחתי שלנו גם מעבר בקופח' לצורך הזרעה. הלבורנטית, מקסימה כ"כ נותנת לנו לצפות בתאי הזרע בתנועה. ראיתי כבר הרבה דברים בחיי אבל זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם! אנחנו עולים להזרעה ואיתי מחכה לי עם הבעלול בחוץ. נכנס בחור צעיר וחתיך (רופא שאני אפילו לא זוכרת את שמו אבל הוא התורן..). אמרתי לעצמי, למה לא.. תישאר.. מקסימום איזה סטוץ קטן עם ה "ברווז" הרי גם ככה בחודש הבא אני בהפריה. יצאתי החוצה והבן האהוב שלי נותן לי נשיקה בבטן. הוא כבר רגיל שלאמא כואבת הבטן וברור לו שככה זה יעבור.. אני מוכנה להשבע שבאותה שניה נוצרו חיים חדשים!! את השבועיים הבאים אני מעבירה הבחיפוש קדחתני של גסטון לטיפול הקרוב. שולחת את המשפחה לכל רחבי התפוצות. (תודה לכן, בנות מקסימות! אני מבקשת לשמור אותן עוד קצת לעצמי. עדיין מתה מפחד..
) הימים עוברים. הכאב בחזה נשאר. דימום קטן ביום השביעי (אבל אליו אני ממש רגילה..) הפטמות הופכות כהות יותר. אני מחליטה לבזבז קצת כסף על מקלות. המומה, סתם בחרתי ניק כדי לשאול בפורום המתאים לכך האם אלה הן שאריות אוביטרל? יום למחרת בטא 53. מזמינים אותי ליום ד'. היום. בטא 223!! אני אסכם כי אני לא מפסיקה לבכות.. בעצם, אני כ"כ לא יודעת איך לסכם כי עדיין מרגישה כאילו כלום לא קרה. אני עדיין היסטרית. אבל לזה אתן רגילות. מודה לכן כל כך. אנג'י
, העין
, בובי
, שכנה
, ליאתי
ולכל הבנות ששכחתי. כ"כ חיזקתן אותי.שומרת לכולן ספסל בפורום השכן. בבקשה אל תפסיקו להחזיק אצבעות. הרי אתן לא רוצות אותי פה שוב, נכון?
יקירתי
קבלי
ו-
. שמחה בשבילך מכל הלב.
 

amit3937

New member
אתי איזה כיף

לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
אחרי כמעט שנתיים וחצי.. סוף סוף
נתחיל? שמונה חודשים של ספונטני
צילום רחם עליו אני מתעקשת מגלה חצוצרה חסומה ומתחילים את הטיפולים. שתי הזרעות
עוברים לכיתת המחוננים
. שלוש הפריות
חוץ מכימי אחד קטן. עושה היסטרוסקופיה שמאשר שהכל בסדר. צריך סבלנות אבל לי.. אין!!
ארבע החזרות של ילדים קפואים
אבל
. מחליטה על לפרסקופיה ואפילו מוצאת רופא שיסכים איתי..מוכנה שתפתחו לי את הבטן אבל בבקשה, אני רוצה ילד! לפני חודשיים עושה לפרסקופיה. סוריאנו
וזולטי
פותחים לי את החצוצרה החולהושולחים אותי, לשימחתו הרבה של בעלי, לנסות "ספונטני"! אצלי ספונטני אוטומטית מתורגם להזרעות אז הסכמתי להשהות ל 3 חודשים את ההפריות.. להזרעה הראשונה אני אפילו לא רוצה ללכת. רירית של 5 מ"מ ואין משהו שכתוב בפורום שמצליח לעודד אותי. בסוף אני הולכת אבל
אני הולכת לקבל פרוטוקול להפריה ויום אח"כ גם פרוטוקול להזרעה.. הזרעה שנייה.. ערב ראש השנה. איתי שלי בחופש וזו הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים לטיול המשפחתי שלנו גם מעבר בקופח' לצורך הזרעה. הלבורנטית, מקסימה כ"כ נותנת לנו לצפות בתאי הזרע בתנועה. ראיתי כבר הרבה דברים בחיי אבל זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם! אנחנו עולים להזרעה ואיתי מחכה לי עם הבעלול בחוץ. נכנס בחור צעיר וחתיך (רופא שאני אפילו לא זוכרת את שמו אבל הוא התורן..). אמרתי לעצמי, למה לא.. תישאר.. מקסימום איזה סטוץ קטן עם ה "ברווז" הרי גם ככה בחודש הבא אני בהפריה. יצאתי החוצה והבן האהוב שלי נותן לי נשיקה בבטן. הוא כבר רגיל שלאמא כואבת הבטן וברור לו שככה זה יעבור.. אני מוכנה להשבע שבאותה שניה נוצרו חיים חדשים!! את השבועיים הבאים אני מעבירה הבחיפוש קדחתני של גסטון לטיפול הקרוב. שולחת את המשפחה לכל רחבי התפוצות. (תודה לכן, בנות מקסימות! אני מבקשת לשמור אותן עוד קצת לעצמי. עדיין מתה מפחד..
) הימים עוברים. הכאב בחזה נשאר. דימום קטן ביום השביעי (אבל אליו אני ממש רגילה..) הפטמות הופכות כהות יותר. אני מחליטה לבזבז קצת כסף על מקלות. המומה, סתם בחרתי ניק כדי לשאול בפורום המתאים לכך האם אלה הן שאריות אוביטרל? יום למחרת בטא 53. מזמינים אותי ליום ד'. היום. בטא 223!! אני אסכם כי אני לא מפסיקה לבכות.. בעצם, אני כ"כ לא יודעת איך לסכם כי עדיין מרגישה כאילו כלום לא קרה. אני עדיין היסטרית. אבל לזה אתן רגילות. מודה לכן כל כך. אנג'י
, העין
, בובי
, שכנה
, ליאתי
ולכל הבנות ששכחתי. כ"כ חיזקתן אותי.שומרת לכולן ספסל בפורום השכן. בבקשה אל תפסיקו להחזיק אצבעות. הרי אתן לא רוצות אותי פה שוב, נכון?
אתי איזה כיף
אני ממש מאושרת בשבילך ממש הפתעה. שיהי עגול ארוך ולא מדי ומשעמם
 

amit3937

New member
נראה לי שבזכותך אני אתן צ'אנס

לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
אחרי כמעט שנתיים וחצי.. סוף סוף
נתחיל? שמונה חודשים של ספונטני
צילום רחם עליו אני מתעקשת מגלה חצוצרה חסומה ומתחילים את הטיפולים. שתי הזרעות
עוברים לכיתת המחוננים
. שלוש הפריות
חוץ מכימי אחד קטן. עושה היסטרוסקופיה שמאשר שהכל בסדר. צריך סבלנות אבל לי.. אין!!
ארבע החזרות של ילדים קפואים
אבל
. מחליטה על לפרסקופיה ואפילו מוצאת רופא שיסכים איתי..מוכנה שתפתחו לי את הבטן אבל בבקשה, אני רוצה ילד! לפני חודשיים עושה לפרסקופיה. סוריאנו
וזולטי
פותחים לי את החצוצרה החולהושולחים אותי, לשימחתו הרבה של בעלי, לנסות "ספונטני"! אצלי ספונטני אוטומטית מתורגם להזרעות אז הסכמתי להשהות ל 3 חודשים את ההפריות.. להזרעה הראשונה אני אפילו לא רוצה ללכת. רירית של 5 מ"מ ואין משהו שכתוב בפורום שמצליח לעודד אותי. בסוף אני הולכת אבל
אני הולכת לקבל פרוטוקול להפריה ויום אח"כ גם פרוטוקול להזרעה.. הזרעה שנייה.. ערב ראש השנה. איתי שלי בחופש וזו הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים לטיול המשפחתי שלנו גם מעבר בקופח' לצורך הזרעה. הלבורנטית, מקסימה כ"כ נותנת לנו לצפות בתאי הזרע בתנועה. ראיתי כבר הרבה דברים בחיי אבל זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם! אנחנו עולים להזרעה ואיתי מחכה לי עם הבעלול בחוץ. נכנס בחור צעיר וחתיך (רופא שאני אפילו לא זוכרת את שמו אבל הוא התורן..). אמרתי לעצמי, למה לא.. תישאר.. מקסימום איזה סטוץ קטן עם ה "ברווז" הרי גם ככה בחודש הבא אני בהפריה. יצאתי החוצה והבן האהוב שלי נותן לי נשיקה בבטן. הוא כבר רגיל שלאמא כואבת הבטן וברור לו שככה זה יעבור.. אני מוכנה להשבע שבאותה שניה נוצרו חיים חדשים!! את השבועיים הבאים אני מעבירה הבחיפוש קדחתני של גסטון לטיפול הקרוב. שולחת את המשפחה לכל רחבי התפוצות. (תודה לכן, בנות מקסימות! אני מבקשת לשמור אותן עוד קצת לעצמי. עדיין מתה מפחד..
) הימים עוברים. הכאב בחזה נשאר. דימום קטן ביום השביעי (אבל אליו אני ממש רגילה..) הפטמות הופכות כהות יותר. אני מחליטה לבזבז קצת כסף על מקלות. המומה, סתם בחרתי ניק כדי לשאול בפורום המתאים לכך האם אלה הן שאריות אוביטרל? יום למחרת בטא 53. מזמינים אותי ליום ד'. היום. בטא 223!! אני אסכם כי אני לא מפסיקה לבכות.. בעצם, אני כ"כ לא יודעת איך לסכם כי עדיין מרגישה כאילו כלום לא קרה. אני עדיין היסטרית. אבל לזה אתן רגילות. מודה לכן כל כך. אנג'י
, העין
, בובי
, שכנה
, ליאתי
ולכל הבנות ששכחתי. כ"כ חיזקתן אותי.שומרת לכולן ספסל בפורום השכן. בבקשה אל תפסיקו להחזיק אצבעות. הרי אתן לא רוצות אותי פה שוב, נכון?
נראה לי שבזכותך אני אתן צ'אנס
להזרעות
 
אתי ../images/Emo24.gif ../images/Emo25.gif

אני שמחה לשמוע שאת חושבת כך
מקווה שההזרעה תביא לך את ההריון המיוחל. אני מודה שאף פעם לא האמנתי בהזרעות..עד עכשיו!
אתי

עשית לי את היום את החודש את השנה רק שמחה. יוהווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
 
פתאום ראיתי את ההודעה שלך..

אתי

עשית לי את היום את החודש את השנה רק שמחה. יוהווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
פתאום ראיתי את ההודעה שלך..
קיוויתי להסתלק מפה שניה לפני שאת חוזרת
והנה, עוד שניה את חוזרת לסבב שאני ממש מקווה שיהיה האחרון ויביא לאורי אח/ות. לא מפסיקה לעקוב אחרייך ולקוות לטוב. אגב, אפרופו דמיון מודרך בכל מה שקשור לפיה שמשחררת ילדים אז הנה לך דמיון מודרך קצת אחר.. לפני בערך חודש ראיתי עם איתי את סרט הילדים "המסכה" שבו ביצית, שכולה הילה וזוהרה, קולטת זרעון. כמה רגעים לפני ההזרעה ראיתי, באדיבותה של מעבדת ההשבחות, את הזרעונים של בעלי שוחים, אחוזי תזזית ומחפשים להם פינה. בתקופה האחרונה שילבתי בין שתי התמונות הללו ובדמיוני ראיתי את הזרעונים של בעלי נצמדים לביצית הזוהרת שלי שחיכתה רק להם.. טיפשי? יכול להיות.. מבקשת שלא תשחררי את האצבעות בשבילי. אני באמת מפחדת..
 

אביטל975

New member
../images/Emo50.gif../images/Emo49.gif../images/Emo140.gif../images/Emo50.gif../images/Emo49.gif

פתאום ראיתי את ההודעה שלך..
קיוויתי להסתלק מפה שניה לפני שאת חוזרת
והנה, עוד שניה את חוזרת לסבב שאני ממש מקווה שיהיה האחרון ויביא לאורי אח/ות. לא מפסיקה לעקוב אחרייך ולקוות לטוב. אגב, אפרופו דמיון מודרך בכל מה שקשור לפיה שמשחררת ילדים אז הנה לך דמיון מודרך קצת אחר.. לפני בערך חודש ראיתי עם איתי את סרט הילדים "המסכה" שבו ביצית, שכולה הילה וזוהרה, קולטת זרעון. כמה רגעים לפני ההזרעה ראיתי, באדיבותה של מעבדת ההשבחות, את הזרעונים של בעלי שוחים, אחוזי תזזית ומחפשים להם פינה. בתקופה האחרונה שילבתי בין שתי התמונות הללו ובדמיוני ראיתי את הזרעונים של בעלי נצמדים לביצית הזוהרת שלי שחיכתה רק להם.. טיפשי? יכול להיות.. מבקשת שלא תשחררי את האצבעות בשבילי. אני באמת מפחדת..

מרגש כלכךךךךךךךך שימשיך רגוע ונפלא,עם המון בריאות שלווה ואהבה. שתדעו שמחה רגיעה ועדנה בלבד מעכשיו
בשעה טובה ומוצלחת
 
../images/Emo49.gif../images/Emo49.gif../images/Emo49.gif

לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
אחרי כמעט שנתיים וחצי.. סוף סוף
נתחיל? שמונה חודשים של ספונטני
צילום רחם עליו אני מתעקשת מגלה חצוצרה חסומה ומתחילים את הטיפולים. שתי הזרעות
עוברים לכיתת המחוננים
. שלוש הפריות
חוץ מכימי אחד קטן. עושה היסטרוסקופיה שמאשר שהכל בסדר. צריך סבלנות אבל לי.. אין!!
ארבע החזרות של ילדים קפואים
אבל
. מחליטה על לפרסקופיה ואפילו מוצאת רופא שיסכים איתי..מוכנה שתפתחו לי את הבטן אבל בבקשה, אני רוצה ילד! לפני חודשיים עושה לפרסקופיה. סוריאנו
וזולטי
פותחים לי את החצוצרה החולהושולחים אותי, לשימחתו הרבה של בעלי, לנסות "ספונטני"! אצלי ספונטני אוטומטית מתורגם להזרעות אז הסכמתי להשהות ל 3 חודשים את ההפריות.. להזרעה הראשונה אני אפילו לא רוצה ללכת. רירית של 5 מ"מ ואין משהו שכתוב בפורום שמצליח לעודד אותי. בסוף אני הולכת אבל
אני הולכת לקבל פרוטוקול להפריה ויום אח"כ גם פרוטוקול להזרעה.. הזרעה שנייה.. ערב ראש השנה. איתי שלי בחופש וזו הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים לטיול המשפחתי שלנו גם מעבר בקופח' לצורך הזרעה. הלבורנטית, מקסימה כ"כ נותנת לנו לצפות בתאי הזרע בתנועה. ראיתי כבר הרבה דברים בחיי אבל זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם! אנחנו עולים להזרעה ואיתי מחכה לי עם הבעלול בחוץ. נכנס בחור צעיר וחתיך (רופא שאני אפילו לא זוכרת את שמו אבל הוא התורן..). אמרתי לעצמי, למה לא.. תישאר.. מקסימום איזה סטוץ קטן עם ה "ברווז" הרי גם ככה בחודש הבא אני בהפריה. יצאתי החוצה והבן האהוב שלי נותן לי נשיקה בבטן. הוא כבר רגיל שלאמא כואבת הבטן וברור לו שככה זה יעבור.. אני מוכנה להשבע שבאותה שניה נוצרו חיים חדשים!! את השבועיים הבאים אני מעבירה הבחיפוש קדחתני של גסטון לטיפול הקרוב. שולחת את המשפחה לכל רחבי התפוצות. (תודה לכן, בנות מקסימות! אני מבקשת לשמור אותן עוד קצת לעצמי. עדיין מתה מפחד..
) הימים עוברים. הכאב בחזה נשאר. דימום קטן ביום השביעי (אבל אליו אני ממש רגילה..) הפטמות הופכות כהות יותר. אני מחליטה לבזבז קצת כסף על מקלות. המומה, סתם בחרתי ניק כדי לשאול בפורום המתאים לכך האם אלה הן שאריות אוביטרל? יום למחרת בטא 53. מזמינים אותי ליום ד'. היום. בטא 223!! אני אסכם כי אני לא מפסיקה לבכות.. בעצם, אני כ"כ לא יודעת איך לסכם כי עדיין מרגישה כאילו כלום לא קרה. אני עדיין היסטרית. אבל לזה אתן רגילות. מודה לכן כל כך. אנג'י
, העין
, בובי
, שכנה
, ליאתי
ולכל הבנות ששכחתי. כ"כ חיזקתן אותי.שומרת לכולן ספסל בפורום השכן. בבקשה אל תפסיקו להחזיק אצבעות. הרי אתן לא רוצות אותי פה שוב, נכון?

איזה יופי
נורא שמחה בשבילכם. שיהיה ארוך ומשעמם
.
 

ה ו ר י ת

New member
לא רק מאמינה , פשוט יודעת

לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
אחרי כמעט שנתיים וחצי.. סוף סוף
נתחיל? שמונה חודשים של ספונטני
צילום רחם עליו אני מתעקשת מגלה חצוצרה חסומה ומתחילים את הטיפולים. שתי הזרעות
עוברים לכיתת המחוננים
. שלוש הפריות
חוץ מכימי אחד קטן. עושה היסטרוסקופיה שמאשר שהכל בסדר. צריך סבלנות אבל לי.. אין!!
ארבע החזרות של ילדים קפואים
אבל
. מחליטה על לפרסקופיה ואפילו מוצאת רופא שיסכים איתי..מוכנה שתפתחו לי את הבטן אבל בבקשה, אני רוצה ילד! לפני חודשיים עושה לפרסקופיה. סוריאנו
וזולטי
פותחים לי את החצוצרה החולהושולחים אותי, לשימחתו הרבה של בעלי, לנסות "ספונטני"! אצלי ספונטני אוטומטית מתורגם להזרעות אז הסכמתי להשהות ל 3 חודשים את ההפריות.. להזרעה הראשונה אני אפילו לא רוצה ללכת. רירית של 5 מ"מ ואין משהו שכתוב בפורום שמצליח לעודד אותי. בסוף אני הולכת אבל
אני הולכת לקבל פרוטוקול להפריה ויום אח"כ גם פרוטוקול להזרעה.. הזרעה שנייה.. ערב ראש השנה. איתי שלי בחופש וזו הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים לטיול המשפחתי שלנו גם מעבר בקופח' לצורך הזרעה. הלבורנטית, מקסימה כ"כ נותנת לנו לצפות בתאי הזרע בתנועה. ראיתי כבר הרבה דברים בחיי אבל זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם! אנחנו עולים להזרעה ואיתי מחכה לי עם הבעלול בחוץ. נכנס בחור צעיר וחתיך (רופא שאני אפילו לא זוכרת את שמו אבל הוא התורן..). אמרתי לעצמי, למה לא.. תישאר.. מקסימום איזה סטוץ קטן עם ה "ברווז" הרי גם ככה בחודש הבא אני בהפריה. יצאתי החוצה והבן האהוב שלי נותן לי נשיקה בבטן. הוא כבר רגיל שלאמא כואבת הבטן וברור לו שככה זה יעבור.. אני מוכנה להשבע שבאותה שניה נוצרו חיים חדשים!! את השבועיים הבאים אני מעבירה הבחיפוש קדחתני של גסטון לטיפול הקרוב. שולחת את המשפחה לכל רחבי התפוצות. (תודה לכן, בנות מקסימות! אני מבקשת לשמור אותן עוד קצת לעצמי. עדיין מתה מפחד..
) הימים עוברים. הכאב בחזה נשאר. דימום קטן ביום השביעי (אבל אליו אני ממש רגילה..) הפטמות הופכות כהות יותר. אני מחליטה לבזבז קצת כסף על מקלות. המומה, סתם בחרתי ניק כדי לשאול בפורום המתאים לכך האם אלה הן שאריות אוביטרל? יום למחרת בטא 53. מזמינים אותי ליום ד'. היום. בטא 223!! אני אסכם כי אני לא מפסיקה לבכות.. בעצם, אני כ"כ לא יודעת איך לסכם כי עדיין מרגישה כאילו כלום לא קרה. אני עדיין היסטרית. אבל לזה אתן רגילות. מודה לכן כל כך. אנג'י
, העין
, בובי
, שכנה
, ליאתי
ולכל הבנות ששכחתי. כ"כ חיזקתן אותי.שומרת לכולן ספסל בפורום השכן. בבקשה אל תפסיקו להחזיק אצבעות. הרי אתן לא רוצות אותי פה שוב, נכון?
לא רק מאמינה , פשוט יודעת
והנה הראיה, ועוד אחת
פלוס אייקון של נה-נה-נה-נה-נה. שמחה כל כך לברך אותך בברכה האולטימטיבית- שיהיה בשעה טובה (ואשמח עוד יותר בעוד שמונה חודשים להסניף את אחות של איתי)
 

אלהלי

New member
וואי אתי בשעה טובה!!!

לא רק מאמינה , פשוט יודעת
והנה הראיה, ועוד אחת
פלוס אייקון של נה-נה-נה-נה-נה. שמחה כל כך לברך אותך בברכה האולטימטיבית- שיהיה בשעה טובה (ואשמח עוד יותר בעוד שמונה חודשים להסניף את אחות של איתי)
וואי אתי בשעה טובה!!!
איזה כף ואיזה ספתח לשנה החדשה מאחלת לך הריון קל ומתגלגל ומ-ש-ע-מ-ם,לידה קלה ואחות לאיתי
 
../images/Emo24.gif איזה כיף לראות אותך מדי פעם

לא רק מאמינה , פשוט יודעת
והנה הראיה, ועוד אחת
פלוס אייקון של נה-נה-נה-נה-נה. שמחה כל כך לברך אותך בברכה האולטימטיבית- שיהיה בשעה טובה (ואשמח עוד יותר בעוד שמונה חודשים להסניף את אחות של איתי)
איזה כיף לראות אותך מדי פעם
שמחה שיש לך סיבה לצאת מהמאורה שאליה נכנסת
אכן נבואה שנראתה לי אז ממש לא ריאלית אז דיפדפתי אותה עכשיו בהנאה. מתמוגגת על כל מילה!
 
מזל טוב!!!

לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
אחרי כמעט שנתיים וחצי.. סוף סוף
נתחיל? שמונה חודשים של ספונטני
צילום רחם עליו אני מתעקשת מגלה חצוצרה חסומה ומתחילים את הטיפולים. שתי הזרעות
עוברים לכיתת המחוננים
. שלוש הפריות
חוץ מכימי אחד קטן. עושה היסטרוסקופיה שמאשר שהכל בסדר. צריך סבלנות אבל לי.. אין!!
ארבע החזרות של ילדים קפואים
אבל
. מחליטה על לפרסקופיה ואפילו מוצאת רופא שיסכים איתי..מוכנה שתפתחו לי את הבטן אבל בבקשה, אני רוצה ילד! לפני חודשיים עושה לפרסקופיה. סוריאנו
וזולטי
פותחים לי את החצוצרה החולהושולחים אותי, לשימחתו הרבה של בעלי, לנסות "ספונטני"! אצלי ספונטני אוטומטית מתורגם להזרעות אז הסכמתי להשהות ל 3 חודשים את ההפריות.. להזרעה הראשונה אני אפילו לא רוצה ללכת. רירית של 5 מ"מ ואין משהו שכתוב בפורום שמצליח לעודד אותי. בסוף אני הולכת אבל
אני הולכת לקבל פרוטוקול להפריה ויום אח"כ גם פרוטוקול להזרעה.. הזרעה שנייה.. ערב ראש השנה. איתי שלי בחופש וזו הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים לטיול המשפחתי שלנו גם מעבר בקופח' לצורך הזרעה. הלבורנטית, מקסימה כ"כ נותנת לנו לצפות בתאי הזרע בתנועה. ראיתי כבר הרבה דברים בחיי אבל זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם! אנחנו עולים להזרעה ואיתי מחכה לי עם הבעלול בחוץ. נכנס בחור צעיר וחתיך (רופא שאני אפילו לא זוכרת את שמו אבל הוא התורן..). אמרתי לעצמי, למה לא.. תישאר.. מקסימום איזה סטוץ קטן עם ה "ברווז" הרי גם ככה בחודש הבא אני בהפריה. יצאתי החוצה והבן האהוב שלי נותן לי נשיקה בבטן. הוא כבר רגיל שלאמא כואבת הבטן וברור לו שככה זה יעבור.. אני מוכנה להשבע שבאותה שניה נוצרו חיים חדשים!! את השבועיים הבאים אני מעבירה הבחיפוש קדחתני של גסטון לטיפול הקרוב. שולחת את המשפחה לכל רחבי התפוצות. (תודה לכן, בנות מקסימות! אני מבקשת לשמור אותן עוד קצת לעצמי. עדיין מתה מפחד..
) הימים עוברים. הכאב בחזה נשאר. דימום קטן ביום השביעי (אבל אליו אני ממש רגילה..) הפטמות הופכות כהות יותר. אני מחליטה לבזבז קצת כסף על מקלות. המומה, סתם בחרתי ניק כדי לשאול בפורום המתאים לכך האם אלה הן שאריות אוביטרל? יום למחרת בטא 53. מזמינים אותי ליום ד'. היום. בטא 223!! אני אסכם כי אני לא מפסיקה לבכות.. בעצם, אני כ"כ לא יודעת איך לסכם כי עדיין מרגישה כאילו כלום לא קרה. אני עדיין היסטרית. אבל לזה אתן רגילות. מודה לכן כל כך. אנג'י
, העין
, בובי
, שכנה
, ליאתי
ולכל הבנות ששכחתי. כ"כ חיזקתן אותי.שומרת לכולן ספסל בפורום השכן. בבקשה אל תפסיקו להחזיק אצבעות. הרי אתן לא רוצות אותי פה שוב, נכון?
מזל טוב!!!
שימשיך כך ושיהיה רק כיף!
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה