א ו ר פ נ י מ י
New member
כמה דברים
באווירת החג, הייתי מעדיף לכתוב דברים אחרים, אך בעקבות "עובדה" אמש... א. כולם מדברים על "עצת נפש" וטיפולי ההמרה, ושוכחים שישנם טיפולים אפשריים אחרים, רוחניים יותר ואולי גם מתאימים יותר, בדוגמא של הילינג (לסוגיו), וכיוב'. מי שמחפש פתרונות - עשוי למצוא... ב. גם אם כרגע אין דרך לשנות נטייה מינית, לא מן הנמנע שתמצא דרך כזאת: הזדהיתי מאד עם אותו פסיכולוג ב"עובדה" שאמר, שאם מישהו סובל מהנטייה שלו ורוצה לשנותה, מדוע שלא תהיה דרך לעזור לו?! היום, כשהרפואה יורדת לרמת ה DNA (ביוטכנולוגיה) זה רק שאלה של זמן, עד שניתן יהיה לשנות את המשיכה המינית. אפשר לנתח אף, להוריד שער, להיגמל מעישון - אם משהו מציק לאדם - חייב שיהיה פיתרון (גם לפי התורה שאומרת שהקב"ה ברא רפואה לכל מחלה, ונא לא להיתפס למילה). אני משוכנע, שגם הטיפולים הפסיכולוגיים לא אמרו את המילה האחרונה. מאידך, וזה "מאידך גדול"...לא אצל כולם יש "בילט אין" את האפשרות להשתנות. וכשאין - אז אין (אנשים בד"כ יודעים על עצמם..). ג. להיות הומו זה כנראה לא ה"פירסט צ'ויס" של אף אחד. אבל האמת? גם להיות זקן או מזרחי או כהה עור ("שחור") או נמוך מאד ("גמד") או שמן מאד וכו' וכו' זה גם לא הבחירה המועדפת על אף אחד. ובכל זאת - אין ברירה אלא לקבל את המציאות - כי אחרת, זאת שאלה של להיות או לחדול. עכשיו, השאלה היא: האם זה נורא כל כך??!! וזאת התשובה שלי: בפעם הראשונה שנפגשתי (...) עם מישהו, שוחחנו ממושכות על הדת והנטייה, ובין היתר, סיפר לי על חברו (שהיה מטופל בעצת נפש...) ושהתאבד בגלל הנטייה. בעקבות הסיפור, אמרתי לו, שעכשיו, כשבאתי אליו במטרה לממש את התשוקה בפעם הראשונה - עכשיו אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון. התורה מצווה: "ובחרת בחיים". יש חיים ויש "חיים". ד. יהדות ומיניות. היהדות מדברת על כל תחומי החיים, לרבות מיניות. ואולם, נדמה שהמיניות יצאה מפרופורציות, עד כדי שהפכה ל"ציפור הנפש של היהדות" - היא ולא המוסר, היא ולא הצדק, כאילו על זה עומד כל העולם ("איזהו צדיק? השומר את בריתו"......). מי שרוצה לחיות בשלום עם מיניותו - מומלץ מאד, שיראה את המיניות בפרופורציות הנכונות: עוד פרט מהחיים. ועם קצת ראש פתוח, גם ניתן לראות שזה מקומה האמיתי של המיניות גם ביהדות בכללותה (שכוללת, מה לעשות, גם קונסרבטיבים ורפורמים ומסורתיים, ו"על הדרך" די לשיעבוד לממסד הדתי...). ואז פגם ב"שמירת הברית" זה לא סוף העולם, וה"עליונים" (מישהו מוכן להגיד לי מה זה??) לא יתמוטטו בגלל זה, כמו שהם לא מתמוטטים מאי קיום מצוות אחרות. ה. מיניות בכלל. גם כאן כדאי להיכנס לפרופורציות. כשם שיש מגוון רחב מאד של סגנונות מוזיקליים, של צורות אומנות, של מראות אנושיים וכו' וכו', כך יש גם מגוון של התנהגויות מיניות. כשמסתכלים על הומסקסואליות כעל חריגה שמאפיינת 10% מהאוכלוסיה, זה לא נותן הרגשה נוחה. אבל כשחושבים מה עושים כל יתר ה 90% (בתוספת מה שציינתי - שמין זה רק חלק מהחיים) - אז הדברים מקבלים פרופורציות אמיתיות. ודוגמא לשם המחשה: יש משפחות שבהם מקובל ערום (הורים וילדים יחדיו). ביהדות, זה נחשב לגילוי עריות, חטא חמור ביותר. בארצות שונות (והדבר קיים גם בישראל) מדובר בצורת בילוי תמימה. ועוד דבר לגבי ה 10%: יש עשרה אחוז עם בעיות נפש, עשרה אחוז של חולי סוכרת, וכו' וכו' על אותה דרך. על כך אומרים: כ"א מעדיף את הצרות שלו... ו. אלוקים והומוסקסואליות. אלוקים ברא את ההומוסקסואליות. סוג של הברקה. מישהו פחות יצירתי, היה זורק את זה (כלומר, אותנו) לפח (בליווי: "איכס..."). ואז היינו כלום. אחרי הכל, אם לא היית אתה, לא היית בכלל. המחשבה שאלוהים האמיתי (אין לי דרך אחרת לכנות אותו בשם, להבדילו מה"כביכול") מתנגד להתנהגות המינית הזאת, היא מחשבה אבסורדית. מדוע להעמיד בן אדם במלחמת יצר נצחית??! זאת ממש מחשבה שאפשר להשתגע ממנה. יש מונח שנקרא "נפגעי אמונה". נראה לי, שבכל הומו דתי מסתתר לו אחד כזה. ועוד הערה: אפשר להסכים לזה גם בלי לאבד את הדת (-נדמה לי שזה הפחד שסוגר על כולם, ובצדק רב). אם מקבלים את מלחמת היצר בקריצת עין, ומתייחסים אליה כאל שעשוע רוחני (בדגש על דווקא ו"רישעות" - ראו בהמשך בעניין ההתנצלות), אפשר להנות משני העולמות. זאת אותה דת, אבל באור אחר. באור האמיתי שלה. אין לי דרך לשכנע, שכ"א יגיע למסקנה בעצמו. ז. ולסיום, כבוד עצמי. מי שמתייחס לעצמו בכבוד - מתייחסים אליו בכבוד. הנטייה ה"טבעית" היא להתנצל על החיבה המינית הזאת. לדעתי, וזה רציני וחשוב, מצעד הגאווה הוא בדיוק בשביל זה: לא מתנצלים, ולא מתחבאים, ומי שלא נאה לו - שילך למות! הצביעות וההתחסדות סביב זה - טוב, מיותר להכביר מילים. עכ"ל... חג שמח.
באווירת החג, הייתי מעדיף לכתוב דברים אחרים, אך בעקבות "עובדה" אמש... א. כולם מדברים על "עצת נפש" וטיפולי ההמרה, ושוכחים שישנם טיפולים אפשריים אחרים, רוחניים יותר ואולי גם מתאימים יותר, בדוגמא של הילינג (לסוגיו), וכיוב'. מי שמחפש פתרונות - עשוי למצוא... ב. גם אם כרגע אין דרך לשנות נטייה מינית, לא מן הנמנע שתמצא דרך כזאת: הזדהיתי מאד עם אותו פסיכולוג ב"עובדה" שאמר, שאם מישהו סובל מהנטייה שלו ורוצה לשנותה, מדוע שלא תהיה דרך לעזור לו?! היום, כשהרפואה יורדת לרמת ה DNA (ביוטכנולוגיה) זה רק שאלה של זמן, עד שניתן יהיה לשנות את המשיכה המינית. אפשר לנתח אף, להוריד שער, להיגמל מעישון - אם משהו מציק לאדם - חייב שיהיה פיתרון (גם לפי התורה שאומרת שהקב"ה ברא רפואה לכל מחלה, ונא לא להיתפס למילה). אני משוכנע, שגם הטיפולים הפסיכולוגיים לא אמרו את המילה האחרונה. מאידך, וזה "מאידך גדול"...לא אצל כולם יש "בילט אין" את האפשרות להשתנות. וכשאין - אז אין (אנשים בד"כ יודעים על עצמם..). ג. להיות הומו זה כנראה לא ה"פירסט צ'ויס" של אף אחד. אבל האמת? גם להיות זקן או מזרחי או כהה עור ("שחור") או נמוך מאד ("גמד") או שמן מאד וכו' וכו' זה גם לא הבחירה המועדפת על אף אחד. ובכל זאת - אין ברירה אלא לקבל את המציאות - כי אחרת, זאת שאלה של להיות או לחדול. עכשיו, השאלה היא: האם זה נורא כל כך??!! וזאת התשובה שלי: בפעם הראשונה שנפגשתי (...) עם מישהו, שוחחנו ממושכות על הדת והנטייה, ובין היתר, סיפר לי על חברו (שהיה מטופל בעצת נפש...) ושהתאבד בגלל הנטייה. בעקבות הסיפור, אמרתי לו, שעכשיו, כשבאתי אליו במטרה לממש את התשוקה בפעם הראשונה - עכשיו אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון. התורה מצווה: "ובחרת בחיים". יש חיים ויש "חיים". ד. יהדות ומיניות. היהדות מדברת על כל תחומי החיים, לרבות מיניות. ואולם, נדמה שהמיניות יצאה מפרופורציות, עד כדי שהפכה ל"ציפור הנפש של היהדות" - היא ולא המוסר, היא ולא הצדק, כאילו על זה עומד כל העולם ("איזהו צדיק? השומר את בריתו"......). מי שרוצה לחיות בשלום עם מיניותו - מומלץ מאד, שיראה את המיניות בפרופורציות הנכונות: עוד פרט מהחיים. ועם קצת ראש פתוח, גם ניתן לראות שזה מקומה האמיתי של המיניות גם ביהדות בכללותה (שכוללת, מה לעשות, גם קונסרבטיבים ורפורמים ומסורתיים, ו"על הדרך" די לשיעבוד לממסד הדתי...). ואז פגם ב"שמירת הברית" זה לא סוף העולם, וה"עליונים" (מישהו מוכן להגיד לי מה זה??) לא יתמוטטו בגלל זה, כמו שהם לא מתמוטטים מאי קיום מצוות אחרות. ה. מיניות בכלל. גם כאן כדאי להיכנס לפרופורציות. כשם שיש מגוון רחב מאד של סגנונות מוזיקליים, של צורות אומנות, של מראות אנושיים וכו' וכו', כך יש גם מגוון של התנהגויות מיניות. כשמסתכלים על הומסקסואליות כעל חריגה שמאפיינת 10% מהאוכלוסיה, זה לא נותן הרגשה נוחה. אבל כשחושבים מה עושים כל יתר ה 90% (בתוספת מה שציינתי - שמין זה רק חלק מהחיים) - אז הדברים מקבלים פרופורציות אמיתיות. ודוגמא לשם המחשה: יש משפחות שבהם מקובל ערום (הורים וילדים יחדיו). ביהדות, זה נחשב לגילוי עריות, חטא חמור ביותר. בארצות שונות (והדבר קיים גם בישראל) מדובר בצורת בילוי תמימה. ועוד דבר לגבי ה 10%: יש עשרה אחוז עם בעיות נפש, עשרה אחוז של חולי סוכרת, וכו' וכו' על אותה דרך. על כך אומרים: כ"א מעדיף את הצרות שלו... ו. אלוקים והומוסקסואליות. אלוקים ברא את ההומוסקסואליות. סוג של הברקה. מישהו פחות יצירתי, היה זורק את זה (כלומר, אותנו) לפח (בליווי: "איכס..."). ואז היינו כלום. אחרי הכל, אם לא היית אתה, לא היית בכלל. המחשבה שאלוהים האמיתי (אין לי דרך אחרת לכנות אותו בשם, להבדילו מה"כביכול") מתנגד להתנהגות המינית הזאת, היא מחשבה אבסורדית. מדוע להעמיד בן אדם במלחמת יצר נצחית??! זאת ממש מחשבה שאפשר להשתגע ממנה. יש מונח שנקרא "נפגעי אמונה". נראה לי, שבכל הומו דתי מסתתר לו אחד כזה. ועוד הערה: אפשר להסכים לזה גם בלי לאבד את הדת (-נדמה לי שזה הפחד שסוגר על כולם, ובצדק רב). אם מקבלים את מלחמת היצר בקריצת עין, ומתייחסים אליה כאל שעשוע רוחני (בדגש על דווקא ו"רישעות" - ראו בהמשך בעניין ההתנצלות), אפשר להנות משני העולמות. זאת אותה דת, אבל באור אחר. באור האמיתי שלה. אין לי דרך לשכנע, שכ"א יגיע למסקנה בעצמו. ז. ולסיום, כבוד עצמי. מי שמתייחס לעצמו בכבוד - מתייחסים אליו בכבוד. הנטייה ה"טבעית" היא להתנצל על החיבה המינית הזאת. לדעתי, וזה רציני וחשוב, מצעד הגאווה הוא בדיוק בשביל זה: לא מתנצלים, ולא מתחבאים, ומי שלא נאה לו - שילך למות! הצביעות וההתחסדות סביב זה - טוב, מיותר להכביר מילים. עכ"ל... חג שמח.
