כל מיני אלבומים טובים

The Walrus

New member
כל מיני אלבומים טובים

היי,
זה אמנם לא נושא מקורי מדי לדיון אבל הפורום די מת אז אני מניח שהכל יתפוס. בא לי לספר לכם על כמה אלבומים טובים שאני שומע לאחרונה! let's go...

Talking Heads - Stop Making Sense

בהתחלה היה לי קצת קשה להתחבר ללהקה הזו דרך אלבומי האולפן, אבל באלבום ההופעה הנפלא הזה - הכל התחיל לעשות היגיון.
איזה הופעה! גרוב נפלא מהרגע שנכנסת הלהקה ועד הסוף, כמעט בלתי פוסק, שירים נהדרים ודייויד ביירן אחד. ההופעה מתחילה עם ביצוע סולו לpsycho killer, לאט לאט בכל שיר מצטרף נגן נוסף (על הדרך ביצוע נפלא לבלדה Heaven), בשיר 6 כבר כל ההרכב על הבמה לביצוע עצום פשוט של הלהיט Burning down the House, והם אכן שורפים את הבית ולא מפסיקים. Life During Wartime פשוט אדיר, כמו כמעט כל אחד מהשירים שבאים אחריו. הנפילה היחידה היא שביירן יורד מהבמה ושאר הלהקה מבצעת שיר די בינוני בתור הטום טום קלאב. אבל אז הוא חוזר ומצפה בביצוע ענק לGirlfriend is Better, כשהוא לובש את החליפה האייקונית שגדולה עליו בעשרות מידות.
וזה בלי שהזכרתי אולי את השיר הכי טוב באלבום - This Must Be the Place, כל כך מרגש השיר הזה!
כל זה נפלא גם בתור דיסק וגם בתור וידאו.

Teenage Fanclub - הכל בערך

איזו להקה נפלאה. אחרי ההתאהבות שלי בBandwagonesque (ככה כותבים?), המשכתי הלאה בעיקר ל13 ולGrand Prix וגיליתי אמנם more of the same, אבל כשהsame כל כך טוב, אין תלונות.
גרנד פריקס ממשיך את הקו הפאוור-פופ-רגוע-קיטשי-מלודי-יפה, ועושה את זה נפלא. בולט במיוחד Neil Jung שזה שיר אדיר, אבל בערך כל הדיסק מעולה. 13 קצת יותר רועש ונסיוני (יחסית אליהם לפחות), וגם הוא נפלא. בקיצור נהדרים. מצרף את ניל ג'אנג, משם תמשיכו לבד ביוטיוב...
http://www.youtube.com/watch?v=6tZ_eIrCegA

David Bowie - Station to Station

אני יוצא פה באמירה לא רגילה: זה האלבום הכי טוב שלו. רק אלוהים יודע למה הוא נחשב פחות, הוא פשוט פנטסטי.
שיר הנושא עצום, 10 דקות מדהימות, שהופכות מפסיכודליה לדיסקו-פופ מרהיב כמו שרק בואי יודע. Golden Years הוא פופ עם צד אפל קלאסי לגמרי. הבלדות Word on a Wing וWild is the Wind שניהם אדירות, TVC15 גאוני ורק את Stay אני פחות אוהב, והוא עדיין מעולה. האלבום הזה נשמע נהדר באוזניות, מופק בצורה מרהיבה והוא המוצר הכי קרוב לשלמות שאני מכיר של בואי. מומלץ בחום.

Weezer - Pinkerton והכחול

גם בPinkerton אני מאוהב ממזמן, אבל בזמן האחרון חזרתי אליו עוד יותר ואני עדיין מאוהב בו ואפילו יותר. מעין אלבום רוק קולג' שיכול להיות הומוריסטי ומגה רציני בעת ובעונה אחת, מפוצץ דיסטורשנים ונגינה נפלאה, ובעיקר כתיבת שירים פנטסטית בפשטות, בישירות ובגאונות שלה.אחרי זה הגעתי לאלבום הבכורה שלהם, האלבום הכחול, מפוצץ להיטים הרבה יותר מפינקרטון, נפלא גם הוא, אמנם בעיניי קצת פחות דינמי ומגוון אבל יש שירים שקשה להתווכח איתם. בקיצור, יופי של 2 אלבומים וחבל שהלהקה הזו הדרדרה בצורה כל כך מפוארת אחריהם והפכה לאסון הנורא שאתם מכירים היום בשם וויזר.

The Beta Band - The Three EP's

כמו שהכותרת רומזת, זה לא באמת אלבום אלא 3 EPים שהלהקה הנפלאה הזו הוציאה בשנות ה90, כל אחד באורך 4 שירים. הEPים בסדר כרונולוגי ומראים את ההתפתחות הנפלאה שלהם כלהקה ואת הסגנונות השונים שנגעו בהם.
מתחיל בשיר הטוב ביותר שלהם ומהטובים שיצאו בשנות ה90 לדעתי - Dry the Rain. השיר הזה הוא פשוט מפלצת, שיר מדהים, 6 דקות נפלאות ובס ליין אחד שנכנס באמצע ופשוט מעיף את השיר הזה לגבהים לא הגיוניים. נפלא.
הEP הראשון פולקי יחסית, נגמר בDog's Got a Bone הנפלא והיפה (גם הוא מצטיין בבס פנטסטי).
הEP השני ניסיוני יותר, מתחיל בInner Meet Me הפנטסטי, אמנם Monolith הג'אם בן ה15 דקות כמעט בלתי ניתן לשמיעה לדעתי, אבל ניסיונות יכולים להשתבש, והשירים האחרים בו - הHouse Song וShe's the One נפלאים ומצדיקים את האורך שלהם.
בשלישי הם חוזרים לשירים קצרים יותר, שבולט במיוחד הסיום הנפלא עם Dr Baker הפסיכודלי וNeedle in my Eyes האדיר. גם It's Over פשוט יפה. בקיצור - תקשיבו לדיסק הזה.

The National - Boxer

סוף סוף יצא לי ליפול ללהקה הזו. אין ספק שהאלבום הזה עושה את העבודה, אינדי פופ עצוב, מלנכולי ויפה בניצוחו קולו הנפלא של מט ברנינגר. אין יותר מדי מה להוסיף עליו, אלבום יפה מאוד, מרגיע עם כתיבה מצוינת - שווה להקשיב.
 

noosh

New member
זה זמן מה שאני רוצה לכתוב על החדש של הנשיונל

אבל הגשות, מחלות, טיולים וכו'. מקווה שזה יקרה בקרוב. וגם, הייתי צריכה לתת לו ליפול למקום הנכון (זה ככה איתם, זה לוקח זמן. פשוט מדהים איך עם כל זמן שעובר, אני רק נופלת יותר ויותר). שמחה שאהבת את בוקסר :) אני לא כלכך אגזים כשאומר שבמובן מסוים, הוא אחד החברים הכי טובים שלי.
 

noosh

New member
בינתיים אמליץ על משהו מכאן

אלבום של צמד, שתי בחורות (ואני חושבת שגם שני נגנים) שעושות פולק מקומי. האלבום שלהן אמנם מינימליסטי למדי (בעיקר גיטרה ולפעמים כלי נשיפה והקשה), אבל הקולות וההרמוניות מאוד יפים בעיניי, והאופן שהן משחקות איתם. נעים, ואפילו קצת כובש. לחובבי פולק פולקי, כלומר, כזה שנושא את הצלילים של ארץ המוצא.
קוראים להן Perotá Chingó, לאלבום קוראים Un Viajecito (טיול קטן), והנה מעט דוגמאות.
 

Celluloid Hero

New member
ומה לגבי

שלישיית האלבומים של הביתא באנד? האם ליבך התרכך כבר עבור אחד מהם?. אם לא, תמשיך עוד חודש-חודשיים-שנה-שנתיים להמשיך להשרות אותו במיצים המשובחים האלה. בסוף זה ייקרה.

לגבי כל השאר, דיברנו האמת על כל האלבומים/להקות האלה, לפחות פעמיים. הדבר היחידי שאני יכול לחדש, זה שאני מסכים לגבי station to station. כבר עיכלתי אותו היטב ואת חבריו הברלינאים low ו heroes, ואני לא מוצא מישהו שאני מעדיף מהם. (אה, כן את זיגי. אבל זאת בטח לא אפשרות בחירה..), לכל אלבום יש את החסרונות והיתרונות שלו. במקרה של הירוז ו low אלו בדיוק אותם חסרונות ויתרונות (צד ראשון מעולה, צד שני אקספרמנטלי לא מחוייב המציאות), אז טוב שיש סטיישן טו סטיישן לגוון קצת (גרובים אדירים, עייפות החומר הגלאמי, ושיר אחד סנטימנטלי מדי) .
 
פייסטה

במילים אחרות, עזבו אותכם מכל מיני בריטים משמימים שבטוחים שהשמש סובבת סביבם, ותנו הזדמנות לעולם מוזקלי אחר, שקצת כמו הבלוז (מהדלתא של המסיסיפי, לא החיוור שניסו לעשות בלונדון) הוא גם שמח וגם עצוב בו בזמן.


Los Fabulosos Cadillacs - Vacos vacios - להקה אדירה שמשלבת סקא עם מוזיקה לאטינית, בעיקר מהקאריבים וקובה, והרבה פאסיון ארגנטינאי. מי שלא מכיר, שיתחיל עכשיו. המילים, למרות שאני לא דובר ספרדית, מדברות לעיתים בעקיפין על תקופת הדיקטטורה האכזרית של סוף שנות השבעים-תחילת השמונים (שישראל בטוב ליבה טיפחה ומכרה נשק וידע כמו שאנחנו יודעים לעשות), ולרוב על פייסטות כאלה ואחרות. יש גם קאבר בספרדית לקלאש. אגב, הלהקה ידועה בשיתופי פעולה עם אמנים כדוגמאת סליה קרוז הקובנית-אמריקאית, מיק ג'ונס מהקלאש, דבי הארי, ביג יות' ועוד. האלבום המדובר הוא למעשה אוסף.

Los Piojos - תאכלס אפשר לנסות הכל. השיר הכי מופרסם שלהם הוא ככל הנראה tan solo, ולמרות שהם מזוהים יותר כמושפעי רולינג סטונז, הם גיוונו את הסאונד שלהם הרבה מעבר להעתקה של בלוז יד-שנייה, עם הרבה מוזיקה לטינית. למרות זאת, אפשר לשמוע שגם ברוק סטנדרטי הם טובים מאוד.

Afro-Cuban Allstars - A Toda Cuba Le Gusta - מסיבה קובנית, פשוט מוזיקה שמחה ברובה, ומצויינת. חבורת מוזיקאים, בראשותו של חואן דה מרקוס גונזאלס, שניגן גם עם בואנה ויסטה סואשיאל קלאב. היו בארץ לא מזמן ונתנו הופעה מצויינת.

Serge Gainsbourg - L'etonnant - קצת לא קשור פה היהודי-צרפתי הזה, אבל מוזיקה טובה הוא ידע לעשות. זה האלבום השני\שלישי שלו, והוא עדיין מנומס וג'אזי-פופי, אבל יש שם כבר את הכל.
 

Celluloid Hero

New member
יפה יפה

אם התחברת לסקא ,השלב הבא זה רגאיי חביבי! :).
לטעמי האישית, סקא הוא קצת עליז מדי מוזיקלית, אבל תמיד יכולה ליפול המוזה הנכונה, ואז זה עובד מעולה. אגב, בדיוק בגלל הבעיה הזאת של האובר שמחה, המציאו את הרגאיי. למרות זאת, אני חייב לשמוע פעם אחת ברצינות אוסף של ה Skatalites, לא אמור להיות סקא יותר טוב מזה. זה אשכרה המקור של כל שאר הדברים, כולל כל מה שיגיע בסבנטיז מג'מייקה, (ואגב אם גם מחפשים את החיבור בין ג'מייקה לג'אז שממנו הכל התחיל, זה גם פה). הנה תראה יש להם אפילו שיר על מארקוס גארבי!, ואפילו קטע קובני!!!

אוקיי, אוקיי, שיכנעת אותי, החלטתי האוסף הכפול שבתמונה זה מה שאני הולך עליו --->.
 
למעלה