כל הכבוד לד"ר בוסקילה ושאלה בבקשה

[mevav1]

כל הכבוד לד"ר בוסקילה ושאלה בבקשה

ולפני כן,תודה על שהנך פה כל העת. ולך נאווה תבורכי על היוזמה

אז לשאלתי.. אני אחרי לידה 7 שבועות ויש לי פיברומיאלגיה קשה מאוד, לפי דברי הרופאים. בתור אמא לתינוקת קטנה(ולעוד שני ילדים מתבגרים),אני לא ישנה מספיק וגם ככה אני עייפה והגוף מאוד כואב לי ואין לי מספיק מרגוע לכאבים והרי צריך להרים את הקטנה..שאלתי היא אם יש לך איזה עצה או רעיון או כדור מסויים או בכלל משהו לחדש לי בנוגע לכל מכאוביי ועייפותי???? אגב,אני כבר לא מניקה. אולי יש משהו על בסיס קבוע???? אגב,לפני ההריון לא היו לי כוחות לזוז וכיום אולי בהשפעת ההורמונים של אחרי הלידה,או פשוט בגלל שאני עדיין באופוריה אחרי הלידה,אז מצבי טיפה יותר טוב,אבל עדיין זה לא זה..האם חלילה מצבי יכול להתדרדר? האם אני צריכה להיזהר מכך שאני יותר על הרגליים ולא תהא לי נסיגה רצינית????? סליחה על האורך ועל כל השאלות,פשוט זה מאוד חשוב לי ואודה לך מאוד על התשובות, מירב.

 

[מיקה51]

שאלה

למה את מתכונת אופוריה אחרי הלידה. בדרך כלל ההרגשה היא הפוכה.

 

[mevav1]

מיקה-אולי בד"כ אנשים באופוריה מהליד

מהלידה ולא ההפך????. ואולי יש אנשים שרק רואים שחורות ולכן הם לא באופוריה? וחוץ מזה 10 פעמים

ות..

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אחרי לידה יש אופוריה

ההרגשה ההפוכה מגיעה רק אח"כ, כשהאופוריה צונחת ואנחנו איתה

 

[נועםבת11]

אני רוצה לספר איך אני הרגשתי

אחרי הלידה של ביתי הבכורה אומנם זה היה מזמן אך גם אני הרגשתי נפלא, באופוריה לא רגילה ואני חושבת שזה נהדר.

 

[mevav1]

בדיוק נעם ולמה שאחרי האופוריה תהא

ירידה??? אני חושבת שזה אופי של בן אדם.. את יודעת שאני כ"כ מאושרת מבתי שאם היא ישנה רצוף יותר מ3 שעות אני מתה להעירה ע"מ להיות עמה?ולשחק עמה.. יש הורים כאלה אשר אין להם סבלנות לילדים מהרגע שהם נולדים,אבל עובדה היא שגם עם הגדולים שלי לא היה לי דיכי או משהו כזה,אז זה אכן אופי ומוטיבציה וכו'. וכבר עברו כמעט חודשיים מאז הלידה אז אין שום סיבה שדווקא עכשיו תהא לי איזה דיכי או משהו כזה. חוץ מזה שנשים אחרי הלידה צריך לעודד ולא לדכא ולהכניס לראש מחשבות שלא היו עולות לראש אלמלא מילים אלה. וכן,מהרגע שנכנסתי להריון עם אהובתי אני באופוריה ועד היום

ואני מקווה שככה זה יישאר כל השנים.... אגב,תרשו לי לספר לכן איזה סיפור שעשה לי רע בלב.. כשבני היה בן כ10 חודשים הייתי עמו בסופר ואשה אחת שאלה אותי"איך את יכולה להיות כ"כ מאושרת.?????ועוד עם ילדים קטנים???"ואני חשתי כאילו היא דקרה אותי בלב

בחיי..אז עניתי לה שכשמביאים ילדים אז צריך לאהוב אותם ולא לגדלם כאילו הם איזה חפץ ומאוד כעסתי עליה על איך היא חשבה שצריך להיות בדיכי כשיש ילדים..ועובדה שאני זוכרת זאת עד היום. שבת שלום וסליחה על אורך מילותיי, מירב.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

דכדוך אחרי לידה הוא תהליך פזיולוגי

לאורך ההריון מפרישה השליה הורמון שמופרש בדרך כלל ע"י המוח. כיון שיש מי שמפריש את ההורמון, המוח מפסיק לעשות זאת. בלידה, השליה מפסיקה את פעילותה והמוח נדרש לחזור להפריש. מהירות חזרת המוח לתפקוד שונה מאישה לאישה אבל... כולן עוברות את זה ברמה כזאת או אחרת אגב, הקטע ההורמונלי הוא בנוסף לנפילה כללית במצב הויטמינים והמינרלים בגוף, נפילה שיש לה את ההשפעות שלה על מצבנו הנפשי. אין קשר בין השמחה והאהבה לילדים לבין הדכדוך ואפילו הדיכאון. זה מה שקשה כל כך אצל נשים שסובלות מדיכאון אחרי לידה, הן אוהבות את הילדים!! אבל לפעמים מתקשות לטפל בהם. אני עברתי עומס בלתי אפשרי סביב לידת בני, ושקעתי בדיכאון עמוק אחרי. עד שאני התעשתתי לקרוא לדבר בשמו ולטפל בעצמי - חלפו 3 שנים!! כשניסיתי לומר לאנשים שזה מה שזה היה, קיבלתי תגובות מופתעות מאוד: "מה פתאום? כל כך שמחת!! ואיך שטיפלת בו..." מה שאף אחד לא שם לב זה שלא הצלחתי לטפל בעצמי. יותר מזה, כשאמרתי לאנשים: "זה נורא!! אני לא מצליחה לתקשר עם עצמי!!" ענו לי: "זה נורמלי אחרי לידה" - זה לא!! אדם צריך לתקשר עם עצמו כל הזמן. ואדם שכל הזמן באופוריה - מסתיר משהו מעצמו ואדם שכל הזמן בדיכאון - בורח ממה שהחיים מציעים לו כי החיים הם דינמיים ויש למעלה ויש למטה וצריך לדעת גם להיות בכל אחד מהם וגם ובעיקר לנוע ביניהם... ו... מירב, ילדים הם שמחה - אמרו זאת לפני

 

[mevav1]

ערב טוב נאווה וכולם..תראי נאווה,דכד

וך לא היה לי אבל בהשפעת ההורמונים וכו' כן היה לי דבר לא נעים..בתי כשהייתה בת 9 ימים אושפזה בטיפול נמרץ עקב צהבת גבוהה מאוד והחליפו לה את הדם

והיא הייתה בפוטו וכשאמרו לי שהיא תתאשפז ומה יעשו לה התחלתי מאז לבכות ובמשך 3 וחצי ימים לא הפסקתי לבכות,אז כנראה שזה היה הדבר היחיד שכן שבר אותי ואולי "תרם" לכך שלא היה לי לא דכדוך ולא כלום

וכשאני אומרת אופוריה אני ממש מתכוונת לכך..בלי להגזים,אם כי כעת האופוריה שככה מעט ואני מאושרת מתמיד מהאוצר שלי ואני מטורפת עליה.. אז אני מאוד מודעת לקטע של ההורמונים,אבל אני לא חושבת שאם זה ככה אז לכל יולדת זה צריך לקרות...ולדעתי את לא צודקת בקטע ש"להסתיר וכו'.. אני פשוט טיפוס כזה. היית צריכה לראות איזה קטעים היו כשילדתי..אחותי הייתה אתי בחדר הלידה..ואחיי שחיים בניו יורק והוריי שהיו אצלם באותו הזמן התקשרו אליי כל לפחות חצי שעה לשמוע איך הולכת הלידה ואיך אני חשה..אז תאמיני שאני אומר לך שדיברתי איתם ועוד צחקתי וסיפרנו בדיחות? ואמי בכלל צחקה ממני איך אני יולדת ועוד יש לי מצב רוח. אז תגידי שאני לא נורמלית??זה פשוט אופי..אין לי ממה לברוח ומה להסתיר(אפילו לא בתת מודע)..ואגב,ככה היה אפילו עם ילדיי כשנולדו,לא היה לי שום דיכי ושום דבר,אם כי בהשפעת העייפות,אני פחות סבלנית כשאינני נחה,אבל זה הכל.. טוב,אני מפריעה לבעלי לישון עם התיקתוקים של ההקלדה,אז אני אמשיך מחר לומר עוד כמה דברים שאני רוצה.. אז לבינתיים, לילה טוב ואגב,לדעתי אין דבר כזה שאם לרוב יש דכאון או דכדוך אז לכולן צריך להיות. אז כל טוב ותודה, מירב.

 

[זוהרה7]

מירבי יקרה ../images/Emo24.gif

גם אני הייתי באופוריה אחרי הלידות ועוד יותר בלידה האחרונה. אף פעם לא היתה ירידה לאחר מכן. אני חושבת שיש נשים שיש להם איזה דיכאון של אחרי לידה אבל הן לא הרוב. ואין לך שוב סיבה לחשוש מכך. תמשיכי להנות מהפשושית הקטנה וגם מילדייך הגדולים שבטוח גם מאושרים מאוד. הרבה מחלות נסוגות כתוצאה מהריון. כי הריון הוא חידוש הגוף. מקווה שכך יהיה אצלך. חיבוקים. זוהרה*

 

[mevav1]

בוקר מבורך זוהרתי../images/Emo24.gifו ../images/Emo25.gif

מה שלומך???? תודה רבה לך על העידוד ואני אכן יודעת שכך יהיה לגבי מה שאמרת. לחשוש אני לא חוששת(ברור לא??.)ואני חושבת שסבלתי מספיק עת לבתי הייתה צהבת גבוהה מאוד והיא הייתה כאמור בטיפול נמרץ

אז אולי זה היה הפרק שגרם לי לבכות במשך שלושה וחצי ימים רצופים ואח"כ תודה לאל כשהכל הסתדר,אז נרגעתי ומאז ומקווה שלכל החיים יהיו רק עליות ויהיה רק טוב וכך אני מאחלת לכולם. הגדולים אכן מאושרים מאוד ועוזרים מאוד וכשהם רואים שאני עומדת לקרוס מבחינת כאבי גוף ותפיסויות,הם פשוט נותנים לי לנוח לפחות שעה ע"מ שהגוף שלי יוכל להמשיך לתפקד

(יש לי ילדים הכי מתוקים בעולם ואני מטורפת עליהם..)לגבי המחלות שנסוגות בהריון,אז דווקא בהריון הזה,היה לי קשההההה וחשבתי שאני מתה כבר מרוב התפיסויות ולא יכלתי לנשום ובקיצור,הייתי "צער בעלי חיים"

וכעת אני תפוסה,אבל כנראה שיש הטבה,אאני פשוט לא יודעת מה לומר מכיוון שאני עסוקה 24 שעות היממה כך שאין לי זמן להיות חולה(למזלי)..אז כן...אני על הפנים ואני מתקשה לנשום וכואב לי פה וכואב לי שם ובעוצמות גבוהות,אבל כאמור,אולי זה לטובה שאין לי זמן להתפנק???? אגב,זוהרתי,תגידי..שלחתי לך מייל???אני כבר לא זוכרת אם כן או לא ווואלה נורא איטי וממש אין לי זמן לחכות עד שזה עולה ולכן אני כמעט ולא יודעת מה הולך שם. אז מה איתך? מה שלומך? אני מחכה שתאמרי לי אם החזרתי לך מייל ושיהיה לך יום נפלא ומבורך והמון בריאות, מירב.

 

[זוהרה7]

מירבי יקרה שלי../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif

לא קיבלתי ממך מייל. כיוון שפרצו לי לדואר החלפתי בוואלה תיבת דואר הכתובת החדשה שלי [email protected] חיבוקים ונשיקות. זוהרה*

 

[ornelia]

מירב תהני כל עוד את יכולה

במיוחד מהדבר הקטן שלך והמקסים. אני גם שאלתי את הפרופ' אם להגביר את הקצב - הוא אמר לא להגזים כל אחד מכיר את גופו. אך כל עוד את יכולה תעשי כי ימים רעים היו לנו הרבה וכאלה לא כל כך. תהני חמודה

 

[mevav1]

תודה רבה לך אורנליה ו../images/Emo24.gifולגבי

מה שאלת אם להגביר את הקצב? גם לך יש תינוק? ונכון,את צודקת. אז המון תודות, מירב.

 

[ornelia]

מירבי אורנליה זו אותה אורנה

שאת מכירה. התכוונתי אם להגביר את הקצת אם מרגישים כללית יותר טוב לא אחרי לידה.

 

[mevav1]

אויש אורנה.אני מתנצלת על הטעות

בכל אופן,לא הבנתי אותך מכיוון שחשבתי שאת מדברת על מה שני חשבתי ומכאן שבאת כאילו לומר לי מה לך אמר הרופא,אז סליחה על 2 הטעויות ו..

ולגבי מה שאת התכוונת,אז אני חוששת להגביר את הקצב אם אני "חושבת" שאני חשה יותר טוב כי אז באה לי נפילה רצינית ואני מאוד רועדת מכך.. האמת היא שאחרי הלידה כאמור,אני חשה מעט יותר טוב מבחינת התפיסויות וכאמור לטפל בבתי זה יומם וליל ואין כמעט מנוחה,אז מכורח הנסיבות אני בקושי נחה ומפה החשש שלי כרגע שתבוא לי נפילה רצינית ביותר חלילה. אבל אני חושבת שתלוי מה זה להגביר את הקצב..אם כוונתך לזה שכשמרגישים יותר טוב ואז כאילו להשתולל,אז לא,כי ברור שאח"כ ניפול מהרגליים. אז אורנהל'ה,סליחה שוב על הטעות ואני מקווה שאינך כועסת על כי התבלבלתי ושיהיה לך יום מעולה ומלא בריאות

מירב.

 

[ornelia]

מירבי כועסת? עליך?

ממש לא חמודה. תרגישי נוח ולדעתי שוב אני חוזרת כל עוד את יכולה לעשות יותר דברים תעשי כי אח"כ תאמרי חבל שלא עשיתי. כי הנפילות באות אם נרצה או לא והלוואי ולא. הלוואי שתרווי רק נחת מהקטנה ומשאר ילדייך. אמרתי לך פעם הם האנרגיה החיובית של חייך

 

[mevav1]

אורנוש..תודה מאמי../images/Emo140.gif ו ../images/Emo25.gif

ממש תודה וכעת אני רגועה

בנוגע לדברייך,אז לעשות דברים,זה תלוי למה כוונתך,אבל כשהילדה תגדל מעט בע"ה אני מתכוונת לעשות יותר דברים. כרגע זה די קשה עם ההאכלה סביב השעון והעייפות. ו-וואלה את צודקת באשר לנפילות..ממש ככה,הם באים אם נרצה או לא לצערי ולכן אני עושה מה שאני יכולה אבל יותר נכון מה שאני צריכה ומצדי שהבית יהיה מסריח,אבל אם אין לי כוח אני לא אעשה כלום(ולא שיש לי כוח בכלל).. ובאשר לילדיי,אז אכן,אני ממש ממש נהנת מהם מכל רגע..לעתים כשאני מסתכלת עליהם אני אומרת איזה מהר הם גדלים ולכן מהקטנה אני רוצה להנות כמה שיותר.. ואכן,הם באמת האנרגיה של חיי,לעתים בעת קושי מסויים או כאב,אני רק שומעת את המילים שהם אומרים לי ואיך שהם מודים ומעריכים אותי על הכל,אז אני אומרת שזה שווה ה-כ-ל.. אז תודה רבה לך ושיהיה לך רק טוב, מירב.

 

[פרופסור דן בוסקילה]

פיברומיאלגיה לאחר לידה

אין לי כל מידע לגבי תרופות וטיפולים שקיבלת בעבר. העובדה שאת כבר לא מניקה בהחלט מקלה על האופציות לטיפולים שונים. בכדי לייעץ על תרופות ספציפיות, עליך להיבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (ראומטולוג)אשר לאחר שישמע סיפור מפורט על ההיסטוריה הרפואית שלך בכללותה ועל פיברומיאלגיה בפרט, יתכנן לך את הטיפולים החדשים שעדיין לא קיבלת

 

[mevav1]

בוקר טוב פרופסור בוסקילה ותודה על

תשובות. אז לגבי התרופות שקיבלתי בעבר הן אלטרולט(אשר אפילו במינון נמוך זה גרם לי לסחרחורות וחולשה ועייפות איומה).. ונטלתי גם קלונקס שגרמה לי להרגשה לא טובה ועוד תרופה שכרגע שכחתי את שמה..ויש לציין שיש לי רפלוקס משנים כך שזה גם גורם מכריע באי הנטילה. נבדקתי ע"י שני רופאים מומחים ואובחנתי כחולה "קלאסית"עם נק'רבות ופיברו קשה(כך לפי דברי הרופא הראשון שאיבחן אותי). יש לי רופאה מעולה שטופלתי אצלה אבל עקב ההריון לא הלכתי אליה משום שלא היו לי כוחות ורצון לקחת תרופות או לעשות הידרוטרפיה(שעשיתי פעמיים או שלוש ואז נכנסתי להריון והפסקתי..ולפני כן עשיתי עירויי מגנזיום במרפאת כאב שעזר לי למשך אולי חודשיים ותו לא. אז רציתי לשמוע עוד תגובה מפיך לגבי מה שניתן לעשות עם הפיברו'. אגב,פרופסור בוסקילה..אתה חושב שיש טעם לחדש את הביקור אצל רופאתי? אשמח לשמוע מה דעתך ואם יש דרכים חדשות לטפל בי. תודה רבה לך, מירב.