לא קרה כלום, אין מה לדאוג.
לרוב לא קורה. צריך להיות די אלימים כדי לפרוע ושיקרה שמהו. סימנים שקורה: הילד מתנגד לבדיקה ובוכה בכי של כאב, יש דימום באזור העורלה. יום לאחר מכן מופיעה דלקת בעורלה או זיהום - מאופיינים באודם חום מקומי כבא ורגישות ובכי בעת השתנה. ולגבי רופאים ידידותיים. איני יודע מהם ענינייך בשניידר אבל נכון לכל בית חולים ולכל ילד: לא לעזוב את הילד ולו לרגע אחד, לראות כל הזמן מה עושים איתו, לדרוש שיסבירו מראש מה עושים ולמה. מותר לא להסכים (ולפעמים גם רצוי). לברר מהי הכשרתו של הרופא ובמידה ואינו בכיר ניתן לדרוש בכיר או מומחה. במידה ומעוניינים לבצע פעילות מכאיבה, לדרוש הרדמה (יש אמלה בכל בית חולים) ולסרב לפעולה עד 45 דקות לאחר פעילות המשחה. ולא להתרגש מהחלוק הלבן - אילו לא דברי אלוהים חיים וכלום ל אקורה אם את מקשה או מסרבת. אולי הצוות יחמיץ פנים, אבל תמיד אפשר לבוא בחיוך ולהזכיר להם מי הפציינט. והכי חשוב - לא להכנס ללחץ ואם מישהו מנסה להפחיד אותך, בקשי החלפתו במישהו ידידותי יותר. בכל חדר מיון יש אחות אחראית (לרוב מנוסה, עובדת פחות קשה ולכן פחות לחוצה ועייפה ויותר ידידותית) ורופא אחראי (כנ"ל).