כוס קפה
ראשון של שבת איתכם

חן Y

New member
זה שהצלחתי להיכנס הבוקר

זה כבר אומר שמצבי טוב יותר . אז אם גם בשלומי עסקינן- אז אחללה אני מרגישה מצוין עם הרבה לבטים לגבי העבודה הזאת שמשתלטת לי על כל חלקה טובה שרק יכולה להיות. אני חיה אותה 24 שעות זה פשוט לא ייאומן!!! האם אני וורק אלכוהוליק? האם היתחרפנתי? האם זה סביר שאדם יקום עם מחשבות על עבודתו? כל היום יחשוב רק עליה ? יישן ויחלום עבודה? זה לא אני - זה אופי העבודה? מה לעשות ???? רוצה לצאת מזה ולא יודעת איך? זה לא לגמרי שאין לי סיפוק . אבל החששות שלי שכל מה שאני עושה לא מספיק והפחד מביקורת פתע ושבדיוק אז יתפסו אותי שזה לא בדיוק מה שנידרש וכו' כבר כתבתי על כך רבות ועצם העובדה שאני חוזרת לזה - אומרת שזה מטריד אותי וכמויות המלח לא גדלות ומזמן מזמן לא התפנתי לבדוק בכלל מה קורה איתן אם לא העלו עובש בינתיים
אבל גם העניין של הגוף והנפש חשובים לי? אז איך עושים את הסוויצ'? איך ??? מתגעגעת לימים ההם שהייתי שם וידעתי איך עושים את זה ... מחכה לי יום עמוס ביקורים והכנות לשבוע הבא ו... די הילאתי אתכם בסיפורים שלי שתהייה שבת מקסימה לכולנו
 
חנוש

אולי זה סוג של בריחה? וכשבורחים (לא מטפלים בשורש, ובשמירה על איזון בכלל) זה משפיע על כל השאר.
 

חן Y

New member
ממש לא , זהו סוג של אילוץ

וממש אין לי ברירה שתביני אני עושה הכל כדי לא להיכנס לזה יותר מידי והנסיבות הן כאלה שאין ברירה זה ממש אובייקטיבי .גם אני התחלתי לחשוב שבעצם אני קוברת את עצמי בים של עבודה מתוך בחירה אבל במבט אובייקטיבי זה לא כך זה לא זה - אלא באמת באמת זהו אופי העבודה שלי ואני מן טיפוס שלא מוכן לקבל ביקורת והביקורת הכי קטנה עלולה לישבור אותי טוטאלית .יכול להיות שבלכתחילה לא הייתי צריכה לבחור במקצוע התובעני הזה ומצבי היה בטוח טוב יותר אבל אין ברירה ואני כבר שם וניראה שאין מוצא אלא להמשיך . הלוואי שזה היה מן סוג של בריחה לפחות יכולתי לעשות משהו -זה ממש לא זה.
 

חן Y

New member
מאיושית../images/Emo124.gif

לאן נעלמת? מדפדוף בפורום ראיתי שלא הירגשת טוב לפני - מאחלת החלמה מהירה מתוקה ותיכנסי להרגיע לפחות.
 
חנצ'ו יקרה לי

מבינה שחשוב חשוב לך להיות הכי בעבודה. מבינה. אבל תביטי כיצד הפחד הופך לרועץ לך, או קי? בחיים המציאותיים הרי אנחנו מתפקדים כבשר ודם (כי זה מה שאנו בסה"כ) איננו גיבורים מיתולוגיים. והדרך מטבעה רצופה שגיאות - אין מה לעשות! (ודוקא הן בסיס להפקת לקחים). כך שהפחד מעשית שגיאות אפשריות הוא קטלני.. והמאמצים חנוש, המאמצים והמתח לשמור על שלמות גובים מחיר כבד. מדי.. (לא טוב. "לא נכון") לשמור על שליטה מדלדל את הכוחות. עלול להפוך לגולם שקם על יוצרו....
חושבת שעליך להתחיל מעצמך. מהגרעין הפנימי שלך = מההכרה בערך העצמי החיובי שלך! ככזו, את תקבלי ביתר קלות (להערכתי) שלא נורא ששגית - כי..זה לא מפחית מהכשרון שלך, היכולות. מערכך הטוב. מהעשיה המוצלחת שלך. טעות...היא דבר שיכול לקרות מפני שאת בסה"כ בסה"כ בן אדם! קאפיש??? תביטי על עצמך בתמונה הכוללת. תפחיתי הרבה מהלחץ מה שעשוי להקל עליך לראות את עצמך בעוד מישורים אחרים חשובים לך אחרת = טוב יותר. יפיח בך רוח חיובית וטובה שתדרבן אותך לעשות למענך בכלל. (מה שאת כל כך מיחלת ורוצה, נכון יקרה??) מחבקת אותך חזקקקק,
 
ועוד יותר

נלך עוד טיפה קדימה? חנוש, בקשר למפגש. את חוששת להגיע כי את מודאגת שלא נקבל אותך כפי שאת?
את יודעת, כמה אני חושבת שדוקא ובגלל הגישה והמחשבות הללו שלך, חיוני חיוני בשבילך לפרוץ את המחסום הזה?? ושהמפגש איתנו עשוי לעשות זאת? כמה משמעותי זה עשוי להיות בשבילך? כשאת תרגישי לדעתי, בכל לבך ומאודך כמה אנשים (ועוד שחשים קרובים ומעריכים אותך) מקבלים אותך כפי שאת. חושבת שזה עשוי מאוד לעזור לך להתחיל להרגיש טוב יותר עם עצמך ולעשות/לעבור קטע מאוד חשוב במסע שלך. (זוכרת? את החלום? שאמר באופן מסוים שאת מוטרדת האם יקבלו/יאהבו אותך למרות מצבך הפיזי כעת?) תחשבי על זה.. ואגב..לא חוית עדיין מפגשים כדי שתביני כמה ענין החיצוניות אחרי הקירבה הרגשית שלנו פה לא משחקת כל כך ובכלל בכלל בכלל. ואיזה תעצומות נפש תקבלי מהמפגש. את פשוטטט לא יודעת. קאפיש?? מתה עליך
 
למה דיבורים נכאי רוח?

בסך הכל ביקשתי שתעדכן אותי? זה נכא רוח? אולי, בעצם, כי געגועים תמיד מכניסים אותי למין מצב רוח כזה... חוץ מזה, פעם אמרתם לי שמותר לכתוב כאן בכל מצב רוח... בכל מקרה, כבר כתבתי על הגעגועים האלו, במקרה היום, עוד לפני חן. מן צרוף מקרים כזה...
 
אמממ....

דיבורים על געגועים באמת הביאו אותי לחשוב שבימים האלה לא הכל כתקנו או כמו שאת רוצה לפחות. לכתוב בכל מצב רוח - בודאייי! ומה חשבנו דבר אחד וכתבנו דבר אחר??
וחוץ מזה, רציתי לראות מה קורה ומה שלומך..לעזור אם אפשר
הולכת לקרוא בבלוג קשת.
 
חנצ'ו, כאחת שעוסקת באותו מקצוע

הייתי חייבת להגיב... את בהחלט לא וורכוהולית ולא התחרפנת... בסוג עבודה שכזה אין לעבוד מס. שעות מסויים, אין יום ואין לילה... אספר לך כי כך זה אצלי, מגיעה הביתה וחושבת מה אעשה ב... וב..., מה אכין ל... וכדומה (את יודעת על מה אני מדברת)... כמו שכתבת, זה אופי העבודה... כתבי לי במסר ואספר לך מה אני עשיתי... חן, אני בטוחה שהעבודה שאת עושה מעולה ושלקוחותייך
מאוד מאוד מרוצים. למה שיתפסו אותך? האם את לא משקיעה? לא מגוונת? לא..? לא...? התשובה לכל היא
כן!!! מה הפחד הזה? אני צעירה בשנות הותק שלי וגם אני פחדתי ועדיין יש פרפרים בבטן, אבל רק כשמודיעים לי על ביקורת של אדם כזה או אחר... טוב, כתבי לי במסר את חששותייך עם כל הפרטים ואולי אוכל ליעץ לך מניסיוני הדל... שבת נפלאה,
 
"בוקר טוב לכל המאזינים...

הגיע הזמן להתעמלות הבוקר..." - מישהו זוכר?? האיש שלי ישן והילדים שרועים מול הטלויזיה. שמתי מרקעוף על האש כי הקטן לא אהב אתמול את הקוסקוס... גלשתי לי בפרדס תפוז ומצאתי את פורום הרזיה לאחר הלידה ולמרות שאני כבר יותר משש שנים אחרי, מצאתי אותו מאוד נעים וממליצה לכל ההריוניות שלנו להציץ. נתתי להן קישור לפורום מתכוני ההרזיה שלנו ובדרך ראיתי שצריך לנקות שם קצת.. (מיכל? דליה?) מרגישה מצויין וממשיכה עם האנטיביוטיקה הפגזית וכמובן עם האסידופילוס (תודה, אלוניס) במקביל לריפרש אני עושה עבודה לפגישה מחר, ומחכה לאיש שיתעורר כי לא יעזור בית דין , אני הולכת היום למכון כושר!!! (דליה, דום שתיקה!!!) חן, איזה כייף לראות אותך פה!! ברור לך שאת מתבלבלת ושוכחת להציב עצמך במקום ראשון, נכון? את באה למפגש? יום שלישי בערב אצל גילה בבית? בוקר טוב, עולם!!
 

חן Y

New member
אושר ../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif

איזה כייף לקרא אותך ואת הנחישות שלך למכון כושר אפילו עם האנטיביוטיקה והעבודה שאת צריכה להכין למחר . רוצה קצת שתדביקי אותי- לא בוירוס שדורש אנטיביוטיקה כמובן. להגיע למפגש? רוצה מאוד ושלחתי לגילה מסר מחר מקוה לקבל חזרה חסר לה שלא , למה ? אני -מספיק לי תרוץ אחד ואני בנסיגה מהירה ללא מוחלט .ואם את שואלת למה?- כובע
 
חנצ'וקית ../images/Emo24.gif

לא תמיד אני כזו נלהבת. מודה. אבל הפעם בעיצומה של הדבקות להיות כוסית, מחוטבת ומוצקה, חטפתי איזה שיעול שלא עבר תוך יומיים(מכאן נובע שזה איננו וירוס אלא חיידק רשע!!) ורציתי ללכת למכון אבל היה צורך ביכולת נשימה... וכזו לא הייתה ברשותי. יש בי צורך נפשי ממש ללכת למכון... גם כי אני שונאת את איך שהשמנתי (קצת, אבל מכוער) וגם כי התאהבתי בריצה... נכנסתי למוטיבציה של לעשות ולהשקיע בעצמי והחיידק הרשע קלקל הכל!!! טוב שהלכתי כי למרות שלא קרעתי את עצמי (בכל זאת הקשבתי קצת לדליה) הרגשתי נפלא!!! וגם יש לי כל מיני תובנות חדשות שחלקן קשורות לספורט וחלקן בכלל לא. אז יצא אחלה אימון... אגב, גם לי מספיק תירוץ אחד אם אני מחפשת אותו או מחכה לו... זה שאלה של תקופות או שאלה של עד כמה רוצים או לא רוצים. לפעמים צריך להיות מספיק נמוך, מספיק במיץ של הזבל כדי לשנס מותן. אני מושפעת כרגע ממה שדליה אמרה פעם ולמרות שלא הסכמתי לכל הניתוח שלה, היה לי ברור שאנחנו שוכחות לשים עצמנו במקום ראשון לפעמים... אז אני מנסה לעשות זאת. ואת יודעת מה קורה?? שאני מספיקה יותר!!! כי אשה היא אשה ורגשי האשמה זה כנראה משהו שטבוע בה ומתחדד עם האמהות... (בצחוק!!! אבל קרוב למציאות, לא?)אז אני מבשלת מהר ומנקה ומסדרת ומספיקה הכל כדי שיהיה לי זמן לשים עצמי במקום ראשון....
 
ואני אושר..

הקשבתי לאלי כמה פעמים, בזכותו הורדתי את הרגל מהגאז. כי מה שלא רציתי לקלוט דרך השכל הגיע דרך הרגליים. התעמלתי חולה בשפעת שהלכה והחמירה כי לא רציתי להפסיק. התעקשתי! ווואלה אושר, לא רק שהמחלה לא עוברת היא גוברת.
(להערכתי גם הגוף במצב כזה לא מפיק תועלת. עבודה לשוא..)
 
התעמלות בוקר? יש עוף מוזר שכזה?

אצלי התעמלות הבוקר היתה
ב מ י ט ה !!!!! זהו, שבת אחת סוף כל סוף שאיני צריכה לקום מוקדם (יחסית ליום שבת) לשיעור במכון הכושר... מתכוונת לנצל כל דקת מנוחה! אושר, האם יש שם המלצות גם לאלו שלא הריוניות?
תביאי
...
 
יוו איזה קור

תגידו איפה התעוררתי ? באנטרטיקה ? איזה קור אלוהים עכשיו אני עומדת לי באמצע החדר וחושבת , מצד אחד אני יוצאת לרכיבה ויהיה לי חם ומצד שני נורא קר בחוץ ....מה אני אשים עליי חולצת חורף אני אמותצ מחום? אז בסוף עשיתי עם עצמי פשרה ושמתי את הגופיית ספורט ועליה חולצה ארוכה דקה , אבל איזה קור היה בחוץ (לא עכשיו. בשבע ..) אצבעות הידיים קפאו לי , חשבתי לקחת ככפות לפני שיצאתי אבל לא נראה היה לי הגיוני לצאת עם כפפות של חורף לרכיבה על אופניים - ולכן כבר יש מטרה לשבוע הקרוב וזה ללכת לרכוש כפפות לאופניים (טוענים שזה גם מסייע לאחיזה בכידון וכאלה, שיהיה ) אז אני אחרי רכיבה מדהימה (עשיתי דיסקמן והדיסקמן עבד) אומנם לקראת הסוף (עליה לכיוון הבית ) שבקתי מנוע אבל היה נהדר (מצאתי עוד חלק חדש בפארק , אספלט חדש , מסלול נפרד לאופניים (לא שמישהו מתייחס לזה אבל ככה אפשר לדרוס אותם בלי נקיפות מצפון ) וכמעט אפס אנשים .... היה פשוט מקסים (ראיתי בדרך גם אנשים שחותרים על קיאקים כאלה אהמ אהמ ,,מעניין איך הספורט הזה אהמ אהמ - המבין יבין ) הולכת ללמוד לצערי הרב,יש כמה עבודות לסיים , ההורים עשו כאן אתמול חאפלה ויש מלא פיתויים במקרר , נקווה לסגור היום ארבעה ימים בלי סוכר למרות שהעוגת גבינת פירורים נראית מדהימה ... שבת נפלאה שתהיה לכולכם ...
 
למעלה