יומגנס - המבורגר טעים, שירות בלתי נסבל.
הבנזוג מפנטז כבר המון זמן על ההמבורגר המפורסם של יומגנס בצומת רופין. היום התפנינו להגשמת החלום - וגילינו שהיה עדיף להמשיך לחלום.
התיישבנו בחוץ, כי היינו עם תינוקת ישנה ובפנים היה רועש יותר. הרעש בפנים בשלב הזה נבע רק מהמוזיקה - כי היינו הסועדים הראשונים, אבל בחוץ - בסככה מכוערת עם אקוסטיקה איומה - כל שיחת-מלצרים הדהדה בחלל. באופן כללי - ניכר שמישהו השקיע בעיצוב בפנים - בעיקר בשירותים - אבל בחוץ - היכן שנמצאים מרבית מקומות הישיבה, הייתה אוירה סתמית ולא נעימה שהוציאה לי את החשק עוד לפני שהתחלנו. עוד משהו שהוציא את החשק, היה כששאלנו על כיסא תינוק, ונענינו שאין אבל שאפשר לבקש מארומה השכנה. ביקשנו ומהשכנים קיבלנו לא חמוץ ומהדהד שלא הוסיף לאווירה. השתדלנו להתגבר על כל זה ולהתרכז בתפריט - אלא שאין תפריט.
"אני התפריט", הכריז המלצר, אבל מיד סייג שלא ננסה לזכור את כל מה שהוא אומר (או במילים אחרות - שלא נשאל אותו לפירוט של כל מנה) - אלא שנתביית על משהו אחד שמוצא חן בעינינו ונלך עליו. טוב, לא אהבנו את הטון המחנך, ולא את העובדה שאנחנו נדרשים לקלוט בבת אחת מיליון מרכיבים ולהחליט מיד, אבל כאמור - באנו להגשים לאיש חלום, אז הבלגנו.
המלצר פירט את שבעת (נדמה לי) סוגי ההמבורגרים. שאלנו למחירים והוא אמר שהוא לא זוכר בדיוק, אבל הוא זוכר בערך. למשל - הפשוט עולה 44 ₪. אם מאוד משנה לנו יש בפנים לוח עם מחירים. העדפנו להזמין ולא ללכת לטיול בפנים ואז לחכות שוב למלצר, והנחנו שהפערים לא יהיו גדולים. הזמנו המבורגר איטלקי - עם חמאה, פיקורינו ועוד איזה משהו, והמבורגר פיני - עם קשיו, חזה אווז ורוטב מייפל. המלצר שאל איזה תוספות נרצה על ההמבורגר - ואמר שמאוד כדאי להוסיף משהו למרות שההמבורגרים עצמם מורכבים, כי "בסה"כ התיבול בפנים די מינורי והתוספות זה מה שעושה את ההבדל." אוקי. ביקשנו תוספת של גבינה כלשהי לאיטלקי, וויתרנו על תוספת לפיני. המלצר קצת עיקם פרצוף אבל סיכם ש"לא נורא".
בדרך לשירותים ראיתי שההמבורגר הפיני הוא היקר ביותר בתפריט - 69 ₪, כשאפילו הצרפתי שכולל כבד אווז עולה שישה שקלים פחות, והיתר הרבה מתחת. קצת התעצבנתי, הרי שאלתי בפירוש למחירים, והמלצר היה יכול להזכיר שמדובר בהמבורגר היקר שלהם. ביקשתי להחליף, אבל ההמבורגר כבר עלה לצליה, אז אי אפשר. אמרתי למלצרית שביררה בשבילי שזה לא ממש הגון, ושהמחיר לא נאמר לנו. "יכולת לבדוק בלוח", היא נזפה בי. זה לא הפריע לה אח"כ לעבור ולשאול אם טעים ואם הכל בסדר.
ההמבורגרים הגיעו - טעימים למדי, בעיקר הפיני, אבל פושרים למרבה הצער, ולצידם ערימה ענקית של צ'יפס סמרטוטי וגרוע שהרגיש ישן - אף על פי שכאמור היינו הסועדים הראשונים באותו יום.
בחשבון התברר שתוספת הגבינה להמבורגר האיטלקי עלתה 12 ₪, ובסה"כ, יחד עם כוס בירה, יצאנו עם חשבון זהה לזה ששילמנו על הארוחה המעולה לפני כמה ימים בטאיזו. שזה די עצוב.
לא נחזור, אם זה לא היה ברור.
הבנזוג מפנטז כבר המון זמן על ההמבורגר המפורסם של יומגנס בצומת רופין. היום התפנינו להגשמת החלום - וגילינו שהיה עדיף להמשיך לחלום.
התיישבנו בחוץ, כי היינו עם תינוקת ישנה ובפנים היה רועש יותר. הרעש בפנים בשלב הזה נבע רק מהמוזיקה - כי היינו הסועדים הראשונים, אבל בחוץ - בסככה מכוערת עם אקוסטיקה איומה - כל שיחת-מלצרים הדהדה בחלל. באופן כללי - ניכר שמישהו השקיע בעיצוב בפנים - בעיקר בשירותים - אבל בחוץ - היכן שנמצאים מרבית מקומות הישיבה, הייתה אוירה סתמית ולא נעימה שהוציאה לי את החשק עוד לפני שהתחלנו. עוד משהו שהוציא את החשק, היה כששאלנו על כיסא תינוק, ונענינו שאין אבל שאפשר לבקש מארומה השכנה. ביקשנו ומהשכנים קיבלנו לא חמוץ ומהדהד שלא הוסיף לאווירה. השתדלנו להתגבר על כל זה ולהתרכז בתפריט - אלא שאין תפריט.
"אני התפריט", הכריז המלצר, אבל מיד סייג שלא ננסה לזכור את כל מה שהוא אומר (או במילים אחרות - שלא נשאל אותו לפירוט של כל מנה) - אלא שנתביית על משהו אחד שמוצא חן בעינינו ונלך עליו. טוב, לא אהבנו את הטון המחנך, ולא את העובדה שאנחנו נדרשים לקלוט בבת אחת מיליון מרכיבים ולהחליט מיד, אבל כאמור - באנו להגשים לאיש חלום, אז הבלגנו.
המלצר פירט את שבעת (נדמה לי) סוגי ההמבורגרים. שאלנו למחירים והוא אמר שהוא לא זוכר בדיוק, אבל הוא זוכר בערך. למשל - הפשוט עולה 44 ₪. אם מאוד משנה לנו יש בפנים לוח עם מחירים. העדפנו להזמין ולא ללכת לטיול בפנים ואז לחכות שוב למלצר, והנחנו שהפערים לא יהיו גדולים. הזמנו המבורגר איטלקי - עם חמאה, פיקורינו ועוד איזה משהו, והמבורגר פיני - עם קשיו, חזה אווז ורוטב מייפל. המלצר שאל איזה תוספות נרצה על ההמבורגר - ואמר שמאוד כדאי להוסיף משהו למרות שההמבורגרים עצמם מורכבים, כי "בסה"כ התיבול בפנים די מינורי והתוספות זה מה שעושה את ההבדל." אוקי. ביקשנו תוספת של גבינה כלשהי לאיטלקי, וויתרנו על תוספת לפיני. המלצר קצת עיקם פרצוף אבל סיכם ש"לא נורא".
בדרך לשירותים ראיתי שההמבורגר הפיני הוא היקר ביותר בתפריט - 69 ₪, כשאפילו הצרפתי שכולל כבד אווז עולה שישה שקלים פחות, והיתר הרבה מתחת. קצת התעצבנתי, הרי שאלתי בפירוש למחירים, והמלצר היה יכול להזכיר שמדובר בהמבורגר היקר שלהם. ביקשתי להחליף, אבל ההמבורגר כבר עלה לצליה, אז אי אפשר. אמרתי למלצרית שביררה בשבילי שזה לא ממש הגון, ושהמחיר לא נאמר לנו. "יכולת לבדוק בלוח", היא נזפה בי. זה לא הפריע לה אח"כ לעבור ולשאול אם טעים ואם הכל בסדר.
ההמבורגרים הגיעו - טעימים למדי, בעיקר הפיני, אבל פושרים למרבה הצער, ולצידם ערימה ענקית של צ'יפס סמרטוטי וגרוע שהרגיש ישן - אף על פי שכאמור היינו הסועדים הראשונים באותו יום.
בחשבון התברר שתוספת הגבינה להמבורגר האיטלקי עלתה 12 ₪, ובסה"כ, יחד עם כוס בירה, יצאנו עם חשבון זהה לזה ששילמנו על הארוחה המעולה לפני כמה ימים בטאיזו. שזה די עצוב.
לא נחזור, אם זה לא היה ברור.
